Avsnitt
-
פרק 100 - אז מה היה לנו?
בין 1K - 3K האזנות לפרק.
מעל 3.3K חברים בפייסבוק.
קרוב ל-4 שנים שהפודקאסט קיים.
היו לנו הרבה התלבטויות לגבי מה נעשה בפרק 100. בסוף החלטנו להיפגש יחד אני ועדי ופשוט להיזכר בקטעים מפרקים וגם לדבר על איך הכל התחיל… :)
אז איך באמת הכל התחיל?
הייתי מקשיבה להרבה פודקאסטים על עיצוב מוצר בחו״ל אבל לא מצאתי פודקאסט בעברית, בעידודה של שיר זלצברג הבנתי שיש כאן חוסר והחלטתי לפתוח פודקאסט.
אז פניתי למיכאל שוורץ שלו כבר היה פודקאסט מצליח בתחום העיצוב לעצמאים. הוא עזר לי להבין איך להקים פודקאסט. בסוף השיחה הוא אמר לי ״אני עושה את השיחות האלה הרבה, מקווה שלא בזבזת לי את הזמן״ .
אז אמרתי לו - ״אתה יודע מה, תוך חודש יש פודקאסט באוויר״ - וזה מה שקרה.
כשהקמתי את הפודקאסט הייתי מלאת חששות, אם רק מישהו היה אומר לי שזה כל כך יצליח כנראה שהייתי פועלת הרבה יותר בבטחה. אבל האמת היא שכל יוזמה שמתחילים אין באמת מושג לאין זה יוביל ומה יהיה. והפחד לעשות טעויות כל כך מלווה אותנו לאורך הדרך. אבל הנה זה מסוג הרגעים שעוזרים לי לחשוב על כמה אנחנו צריכים להיות חיובים ופשוט להאמין בעצמנו. כי אנחנו טובים ואין סיבה שלא נצליח.
כל ההצלחה של הפודקאסט לא הייתה קוראת בלי עדי שמובילה ומראיינת יחד איתי בתקופה האחרונה, מרינה שאחראית על ההפקה והעריכה של הפרקים ויעל מנהלת האינסטגרם.
וכמובן כמובן אתם ואתן - המאזינים והמאזינות שלנו, תמיד כאן לתת פידבק איכותי ולגרום לנו להשתפר כל הזמן.
אם תקשיבו לפרק תשמעו שאני משתפת קצת על הפודקאסט החדש שאני הולכת לפרסם בקרוב. -
בפרק הזה עדי אירחה את נועה שטרן, והן דיברו על עיצוב בעולמות לא קונבנציולניים. גם הפרק הזה כמו קודמו, יצא כחלק משיתוף הפעולה שלנו עם כנס UXI Live, בו אנחנו מארחות א.נשים שהולכים להרצות שם, ובכך לתת לכםן הצצה למה הולך להיות בכנס.
נועה היא Lead Product Designer ב-FIDO, והיא בחרה את המסלול קריירה שלה לפי חברות שמעניינות אותה ועושות משהו טוב. היא התחילה את דרכה בעולם ה-HealthTech ועבדה על מוצר שהוא למעשה משחק במציאות מדומה, שמטרתו לתרגל תרגילים שהפיזיוטרפיסטים נותנים, ומאמן את האזור הפגוע תוך כדי משחק שמכוון להתמקד באותו אזור. אחרי כמה שנים, כשחשבה שהקריירה שלה תתמקד בעולם ה-HealthTech, היא עברה לעבוד בFido - חברה בתחום ה-FinTech, שמפתחת מוצרים פיננסים ללקוחות באפריקה. התחומים האלו מאוד שונים אחד מהשני, אבל מה שמשותף להם (חוץ מזה שהם פשוט מרתקים), הוא שלשניהם יש אתגרים ייחודים שעולים - צריך ללמוד עולם תוכן חדש, ולהכיר משתמשים עם צרכים מאוד מיוחדים וספציפים, ולאחר מכן להתאים להם חוויה שנכונה להם. נועה מספרת איך היא התמודדה עם האתגרים האלו, ומה היא עשתה כדי לצלול לעולמות החדשים הללו כמה שיותר בקלות.
בכנס עצמו, נועה הולכת לספר על העבודה שלה בפידו - ״בעיצוב לקהל משתמשים באפריקה שום דבר לא ברור מאליו. המרחק הפיזי מהם והפערים התרבותיים הקיימים יוצרים אתגרים בהכרת ובהבנת המשתמשים וכתוצאה מכך – בעיצוב פתרונות וחוויות נכונים עבורם. כשפרטים בסיסיים כמו כתובת דוא״ל או אפילו כתובת מגורים לא קיימים, התהליכים הרגילים שאנו מכירים מוטלים בספק…״ (לקוח מתוך אתר הנכס).
מי שמצא את הפרק והנושא מעניין - ניתן עוד להזמין כרטיסים אחרונים! קישור מצורף :)
עריכה: מרינה ברודסקי -
Saknas det avsnitt?
-
אתחיל בזה שהפרק הזה יצא תחת שיתוף הפעולה שלנו עם כנס UXI live. ברק דנין איפשר לנו הזדמנות מגניבה מאוד - להזמין אלינו לפודקאסט מרצים שהולכים לתת הרצאות מרתקות בכנס, ובכך לתת לכםן הצצה למה הולך להיות שם. ראשון הזמנו את ישי כהן, שההרצאה שלו בכנס נקראת ״מי פנוי להובלה״. אז הפרק לא יהיה על נושא ההרצאה כדי שיהיה למה לצפות… אבל נראה לי שכמוני, גם אתםן תוך כמה רגעים תתרשמו ששווה להקשיב לישי - ולא משנה על איזה נושא הוא מדבר :)
אז ישי הוא head of UX בחברת evinced, מרצה בקורס UX בטכניון, ועושה מנטורינג בתוכנית Google Experts. ישי ואני מדברים בפרק על ״העצמת משתמשים - הדור הבא של חווית משתמש״, (ובאנגלית UED - User empowerment by design), שזה אומר איך ניתן ליצור מוצרים דיגיטלים שמעצימים אותנו כבני אדם. אחד הרעיונות החשובים של UED הוא לקחת את התכונות האנושיות שלנו - החולשות והחוזקות שלנו, ולהתייחס אליהן בכבוד, ולא בניצול. ישי ושותפיו במכון UED, מפתחים מתודולוגיה שאמורה להוכיח את היתרון הכלכלי לחברות שמעצימות את המשתמשים שלהם.
מודל מעניין שישי דיבר עליו הוא מודל האדוות - מודל זה מדבר על כך שמוצר יכול להיות בעל מטרות טובות בהתחלה, אבל לאט לאט הופך להרסני. למשל - תארו לכם שהיה כפתור של דיסלייק בפייסבוק. הרי אפשר היה אפשר להכניס פיצ׳ר כזה, וכנראה להגביר את האינגייג׳מנט בקלות. אבל פייסבוק החליטו להמנע ממשהו שיכל להיות הרסני. מעניין לחשוב על המקומות האלו שאנחנו חווים בחיי היומיום שלנו - בהם אנחנו נמצאים במרכז החלטה של אם בא לנו לקחת חיסרון של משתמש/אדם, ולנצל אותו בצורה ערמומית לטובתנו (יכולה להיות לגמרי חוקית), או להפוך את החיסרון להזדמנות, ולגרום לו להבין שחשבנו עליו. איך התכונה שלו מתחברת למוצר שלנו? איך אנחנו יכולים לעזור לו?
עריכה: מרינה ברודסקי -
אז רילוקיישן כן או לא?
בשביל זה אירחתי את אלעד שטיין, מנהל UX בווייז, שעבר מישראל לעבוד במשרדים של גוגל בניו יורק.
אלעד דיבר על האתגרים שבמעבר לאמריקה, הזרות ההתחלתית והאינטימיות שנוצרת עם הזמן עם התרבות והאנשים.
אבל עם כל זאת לדעתו רילוקיישן, זה מעל הכל חוויה. לגור בסביבה שונה ולחוות דברים שכל כך שונים מהמקום שגדל.
מעבר לזה, אלעד שיתף שהסקיל העקרי שהוא רכש זה תקשורת.
הוא צריך לעבוד עם אנשים ממדינות שונות, מה שדרש ממנו בזמן קצר להכיר אנשים מתרבויות שונות ולהצליח להתחבר אליהם.
אלעד שיתף בכנות, שהשנה הראשונה היא קשה. זה לא פשוט להיכנס לחברה שבה אתה מגיע מבחוץ.
אבל הסקיל של התקשורת שהוא רכש זה משהו שלגמרי מלווה אותו גם במקום המקצועי שלו כמנהל עיצוב. להבין מה הצד השני רוצה וצריך גם אם זה לא ממש נאמר.
אחד הדברים שאני לקחתי מהפרק זה שרילוקיישן זאת חווייה מאתגרת אבל בעיקר מלמדת
לדעתי, צריך ממש לרצות את זה בשביל להצליח בזה. קצת כמו כל דבר בחיים.
עריכה והפקה: Marina Brodsky Gold -
למונייד זו חברה שתמיד כשהסתכלתי עליה מהצד, חשבתי לעצמי שזו חברה עם אתגר ממש מגניב. הרי כשאנחנו צריכים ליצור קשר עם חברת הביטוח שלנו, זה בדרך כלל משהו שאנחנו דוחים, כי זה זכור לנו כחוויה שלילית, ותכלס - אלו סוג החברות שאנחנו אוהבים לשנוא. אז לכן חשבתי שלעבוד בחברה כזו, ולהצליח לעשות שינוי חיובי באיך שתופסים את החברה - זה אתגר עיצובי מרתק. אז בלמונייד הבינו את זה כבר בהתחלה, והם הבינו שהם רוצים לעשות את זה אחרת. ואפילו עומר מספר שנתקל במישהו שצייץ ״איזו חברת ביטוח מגניבה יש לי״. שזה די קטע, לא?
אז בפרק ״הוויז׳ן המיתוגי של Lemonade״, עומר אסא שמוביל את צוות העיצוב בלמונייד והקריאייטיב דירקטור, מסביר את המשמעות מאחורי ערכי המותג, ואיך הם מביאים אותם לידי ביטוי בחוויה המשתמש, בקופי, באיורים ובכלל בכל אספקט במוצר. עומר מסביר שהערכים שלהם הם הפריוריטי מספר אחת, וכל רעיון שעומד בערכים האלו - מוצדק מבחינתו.
דבר נוסף שדיברנו עליו הוא גחמות של עיצוב. מתי הן מוצדקות ומשרתות את הברנד לטווח הארוך ומתי הן לא. ולמה באמצע פלואו ממש חשוב וממוקד במוצר של ביטוח לבעלי חיים, בצוות המוצר לא וויתרו על לכתוב שאלה בג׳יבריש, ולהגיד שזאת פשוט החתולה שעלתה על המקלדת... תחליטו בעצמכם - גחמה עיצובית או גאונות מיתוגית?
עריכה: מרינה ברודסקי -
כשאני וShir Zalzberg הקלטנו את הפרק לפני כמה חודשיים, המצב של הייטק היה משמעותית יותר בטוח.
בחודשים האחרונים הפיד שלי מוצף בפוסטים של EX Google, Meta, Sealsforce שביום אחד איבדו את העבודה, אני מרגישה שהשאלה של ״איך לא לפחד משינויים?״ הופכת להיות כל כך משמעותית.
אחד הדברים ששיר אמרה שממש התחברתי, היה שהיא לא רוצה שהעבודה תגדיר את מי שהיא, שעל המצבה שלה יהיה רשום ״מקימת Startup Designers” מבחינתה העבודה היא עוד כלי לעזור לנו לחיות חיים טובים יותר.
בפרק דיברנו על איך לא לפחד משינויים ולקבל החלטות שיקדמו אותנו למקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם.
באופן אישי, כשהקשבתי שוב לפרק בדרך הביתה, הרגשתי כמה השיחה עם שיר מחדדת לי שוב מה הדברים החשובים באמת בחיים.
להאזנה הכנסו ל-Radio Button באפליקציות הפודקאסטים
אחד הדברים ששיר אמרה שממש התחברתי היה, שהיא לא רוצה שהעבודה תגדיר את מי שהיא, Startup Designers” מבחינתה העבודה היא עוד כלי לעזור לנו לחיות חיים טובים יותר.
בפרק דיברנו על איך לא לפחד משינויים ולקבל החלטות שיקדמו אותנו למקומות שאנחנו רוצים להגיע אליהם.
באופן אישי, כשהקשבתי שוב לפרק בדרך הביתה, הרגשתי כמה השיחה עם שיר מחדדת לי שוב מה הדברים החשובים באמת בחיים.
האזנה נעימה 🙏 -
כשמיכל ועדי דיברו לראשונה על הרעיון להקליט פרק שעוסק באפיון לבני 65+, היה נראה שזה נושא מצוין לדבר עליו, בייחוד שעוד לא התמקדנו בו בפודקאסט. ומצד שני חשבנו - מה זה בדיוק 65+? האם אנחנו יכולות להגדיר אוכלוסיה כל כך רחבה תחת מטרייה של נושא אחד?
כדי לענות על השאלה הזו ניתחנו את המאפיינים השונים שקיימים אצל אנשים מבוגרים, ומיכל הסבירה שאין קו אחד שמייצג את כולם, אלא יש כל כך הרבה שוני ברמות המסוגלות, במוטיבציה, ביכולות הקוגנטיביות. ישנם גם אנשים מבוגרים ששימוש במוצרים דיגיטלים בא להם באופן טבעי ונוח, ואנחנו צריכים לזכור לא להניח שכולם מתקשים. ומהנקודת מוצא הזו צריך להתחיל.
אחת השאלות בהן התמקדנו היא - למה בכלל חשוב להביא אנשים בני 65+ לסביבה הדיגיטלית? השאלה הזו חשובה ביותר ומייצגת את הבסיס שאותו חייבים להבין ולהכיר כדי ליצור מוטיבציות חזקות מספיק לפעולה. דמיינו שאדם קרוב אליכם לא מצליח לשלם על כרטיס באוטובוס, או מגיע לדואר ואז מבין שהיה צריך להזמין תור מראש, או שלא מצליח להגיב לברכות היומולדת שמקבל בוואטצאפ. היום, כידוע, אחוז משמעותי מהחיים שלנו מתנהל בעולם הדיגיטלי, ואם אנשים בני 65+ לא יהיו חלק מהעולם הזה, הם פשוט ירגישו ממודרים (בצדק), ישארו עוד יותר מאחור, וזה יפגע להם באיכות החיים.
ד״ר מיכל הלפרין בן צבי היא מומחית ביצירה של מוצרים דיגיטליים לבני 65+, ומתעסקת בעולמות של מחקר חווית משתמשף אסטרטגיית מוצר, ותובנות התנהגותיות. היה מעניין ביותר ללמוד מהנסיון שלה, ולשמוע סיפורים מרתקים על ההתפתחות של העולם הדיגיטלי ונסיון להתאמה שלו לאוכלוסייה בוגרת יותר. מובן שמלבד האספקט החברתי שהוזכר קודם, ישנם גם הרבה יתרונות עסקיים שעליהם דיברנו - מתי נכון לנו בתור חברה להתאים את המוצר לבני 65+? מהתחלה / אחרי שישנה התכנות מסויימת? ואיך עושים את זה בכלל? איך בודקים את המוצר שאנחנו עובדים עליו על אנשים מבוגרים? -
איך לבנות מסלול קריירה בהייטק?
את הפרק הזה שידרנו לפני כשנה וחצי, לפני שקרה ה״משבר״ בעולם היייטק. בפרק יהודית אשר ארחה את נבות וולק, והם דברו על איך להשקיע את הזמן שלנו בצורה חכמה בשביל לבנות מסלול קריירה בהייטק שנכון לנו.
נבות הוא מאנשי ההייטק המוכרים בישראל, ומנחה את הפודקאסט המצליח 30 דקות או פחות.
אמנם נבות לא מעצב ולא מגיע מעולמות העיצוב, אבל בשיחות שלו ושל יהודית, היא הבינה שיש לו גישה מעניינת ששווה לדבר עליה, ושההמלצות שלו נראות רלוונטיות היום מתמיד.
הנה ציטוט קצר מהפרק, שטוען טענה לא פשוטה לגבי קו הסיום שלנו כעובדים בהייטק.
״אני חושב שמעצבים לא מבינים תמיד את המתמטיקה של ההייטק, לא יעזור רוב הקריירות בהייטק נגמרות באזור גיל 55. בואו נגלה לכם סוד יש הייטק משנות השמונים, כמה אנשים שעובדים איתך הם מעל גיל 55? הפירמידה הולכת ומצטמצמת ולכן חשוב שנראה איך אנחנו משקיעים את הזמן שלנו בהייטק בצורה נכונה וחכמה״
נשמח מאוד לשמוע את דעתכם.ן. בקהילה - האם יש לנו זמן מוגבל בהייטק?
הפיקה וערכה: נופר ארביב -
נציין שהפרק הוקלט בתחילת אוגוסט, 2022.
-
די ברור לנו שהמסלול שלנו בהייטק צריך להיות כזה שאנחנו מתקדמים בו. הרי הגענו לגיל ולסטטוס שבו כל מה שחסר ללינקדאין שלנו זה טיטל כזה או אחר.
אבל האם זו באמת המוטיבציה שצריכה להוביל אותנו?
איתי וונשק הוא VP של-Google Design Platform מנהל מעל ל-300 אנשים בגוגל.
בשיחה עם איתי הוא שיתף בתיסכול שהוא חווה כשהוא רואה אנשים שמחפשים את הקידום בשביל הדרגה. לדעתו קידום נכון צריך להגיע ממקום שבו את מנסה ורוצה לשנות משהו בעולם דרך זה שאת מנהלת אנשים או תהליכים. אם המוטיבציה זה הדרגה זה יכול לגרום לתסכול כי זה לא בשליטה שלנו, לעומת קידום ממקום שפשוט נהנים בעבודה, נותנים ערך למוצר ולאנשים וזה מה שמוביל לקידום. -
תמי ורשבסקי, שאותה עדי לוין הזמינה לדבר בפרק האחרון ״כלכלה יצירתית״, השפיעה על כולנו בלי שכולנו מודעים לזה בכלל. תמי מתעסקת בכלכלה וחדשנות יצירתית, ופרוייקט חייה הוא להעלות למודעות שכלכלה מבוססת חדשנות יצירתית חשובה לא פחות מכלכלה שמבוססת חדשנות טכנולוגית. ולמה זה משפיע עלינו? כי באמצעות נתונים ודו״חות חשובים שהציגה בארץ (באחד הפרקים הקודמים תמי ועדי מדברות על דו״ח חשוב שהובילה שיצא בישראל, וזה ממש מתחבר לנושא הזה), תמי ושותפיה הצליחו להוכיח את החשיבות בין השקעה ביצירתיות לבין פריון (נושא שמדבר על התפוקה שלנו כעובדים), ובכך בפעם הראשונה, תוכניות מימון ממשלתיות הכירו בתקצוב לעיצוב, חדשנות בתהליכים, יואיקס יואיי ועוד.
אז מה זה בכלל כלכלה יצירתית? זו היכולת של א.נשים מתחומי התעשייתיות היצירתיות להביא ראייה חדשנית ויצירתית לשולחן, ועל ההשפעה החשובה שלהם בכל תחום שהוא - החל מתעשיית המזון, ורפואה, ועד לבינה מלאכותית וחקלאות. במשך המון זמן הכלכלה נשענה על המצאות טכנולוגיות - סטארטאפ ניישן, ותמי טוענת כמה חשובה היצירתיות להצלחה של שינויים גדולים - קריאייטיב ניישן.
אנחנו מביאות המון דוגמאות שממחישות את הדבר הזה. למשל - 2 מייסדים שלמדו עיצוב תעשייתי ושינוי את עולם התיירות לנצח, ואלו כמובן המייסדים של איר בי אנד בי. אז כמובן שהמוצר שלהם משתמש בהמון טכנולוגיה, אבל, הלב של השינוי האמיתי שעשו, הוא ההצלחה שלהם לגרום לשינוי מחשבתי והתנהגותי אצל התיירים, ולשנות את הסטנדרט לינה, וזה משהו מדהים ויצירתי.
כמה מילים על תמי, תמי היא מומחית לתחום של כלכלה יצירתית, מייסדת ומכנכלית של קריאייטיב ניישן, יזמית, משקיעה, ויועצת לארגונים בתחומים של חדשנות. הדבר הכי חשוב שלקחתי ממנה ומהפרק, הוא הנושא של אוריינות עתיד. על החשיבות והאחריות שלנו בתור מעצבות ומעצבים לדמיין את העתיד בעצמנו, להוביל ולא לקחת דברים כמובן מאליו, ובכך ליצור את העתיד שאנחנו שואפים אליו דרך עיצוב. -
לפני שנתיים, עידו התראיין אצלנו בפרק, והוא ויהודית דברו על Figma, סקצ׳ ואדובי. על היחסים בין שלושתן ואיזו פלטפורמה הולכת להוביל את השוק. הם השתעשעו עם כל מיני השערות, אחת מהן היתה שסקצ׳ יקנו את פיגמה כדי לגבור על אדובי. את מה שקרה בסוף - רובנו לא צפינו (אחח התמימות). מאוד שמחתי להזמין אותו אלינו שוב, ולדבר על הכל בפרספקטיבה חדשה לגמרי.
כשיצאה הידיעה על כך שאדובי רכשה את פיגמה, יצאו כל כך הרבה ניתוחים, דעות, רגשות שונים… והתחושה הרווחת היתה של אכזבה גדולה. פיגמה אהובתנו, מתמזגת לחברה כל כך שנויה במחלוקת. מין יחסי אהבה שנאה שכאלו. מצד אחד - כולנו גדלנו עליה, וחבים לה תודה ענקית על זה שהיא לקחה חלק גדול בלאן שהמקצוע שלנו התפתח. מצד שני, אנשים מרגישים שהם נכוו מאדובי בגלל סיבות שונות כמו חוויה משתמש מסורבלת, או מודל התשלום המחייב.
מצד שני, פיגמה - חברה שעושה הכל באופן שונה. נותנת לנו כלקוחות חוויה שגורמת לנו להתאהב בתוכנה. אני זוכרת שלראשונה כאשר פתחתי פיגמה, לא הבנתי איך פותחים את סרגל הכלים. איפה כל הכלים?? ואז הבנתי, הם נשארו באדובי. כל מה שאני צריכה נמצא. וזה הסטייט אוף מיינד שהם שינו אצל רבים מאיתנו (נכון, גם בסקצ׳ יש כלים נפלאים).
אז אם הייתי מנסה לנחש, הייתי אומרת שהרגש הבולט פה זה פחד - שהדברים לא ישארו אותו דבר כמו שהם היום.
עידו זייפמן הוא מייסד ומנהל את קהילת פיגמה ישראל, שותף ומייסד בחברה לעיצוב מוצרים דיגיטלים, ומרצה באקדמיה. למרות שבשנים האחרונות עידו מוביל את קהילת פיגמה בארץ, ויש לו הרבה שיתופי פעולה עם פיגמה ואפילו כניסה למעגלים פנימיים, גם הוא טוען שזה לגמרי לא היה צפוי מבחינתו. שבוע לפני הרכישה, פיגמה הזמינה את כל מנהלי הקהילות שלה, ובישרה להם על המהלך העתיד להתרחש.
בפרק ״פיגמה מבית אדובי - שנתחיל להתרגל?״, עידו מנתח את הסיבות שהובילו את דילן פילד, המייסד של פיגמה, למכור לאדובי, ננסה להבין האם המכירה היתה בזול או ביוקר, ומהם הדברים הטובים ברכישה הזו. דבר מעניין נוסף שעלה, וזו בהחלט נקודה טובה בזמן לשאול את זה - מה העתיד של פיגמה מעבר לרכישה? עידו מסביר שיש כמו שתי מחנות שנשמעים לאחרונה, שמושכים ומייחלים לכיוונים אחרים - כיוון שקושר ממשק לעיצוב בקוד, וכיוון שמאמין בהפרדה ביניהם. הוא מנתח כל אחד מהם, ונשמע גם במה הוא מאמין.. -
כשהגעתי לוויז והתחלתי לעבוד על הפיצ׳ר הראשון החווית עבודה שלי עם הדיזיין סיסטם הייתה טובה, הרגשתי שהדיזיין סיסטם חוסך לי זמן ולא מסבך אותי יותר מדי. ספריה מסודרת בפיגמה, הסבר קצר ופשוט על קומפונטה וביעקר מענה סופר זמין של הצוות
ישבתי לשיחה עם גיא לוין, סקוואד ליד ומוביל תחום Design Infrastructure בווייז.
כיום כמעט כולם כבר מבינים את הערך שצוותי עיצוב וארגונים מפיקים מדיזיין סיסטמם - אבל איך גורמים לזה לעבוד? במילים אחרות, איך בונים דיזיין סיסטם שמעצבים (ומפתחים!) אוהבים, וצומחת יחד עם הארגון?
התובנה העיקרית שלי מהשיחה עם גיא היא שדיזיין סיסטם הוא שירות, שהלקוחות שלו הם המעצבים בצוות. לעצב רכיבים זה קל; האתגר האמיתי הוא לרתום את הצוות למטרה, כך שמעצבות ומעצבים יעדיפו להשתמש בסיסטם כי זה קל ונוח ומספק ערך - לא כי המנהלים שלהם אמרו להם.
הפרק הזה הוא אחד הספונטנים שלנו, ישבנו לשיחת קפה במטבון של וויז, ואיכשהו התחלנו לדבר על דיזיין סיסטם ואז אמרתי לו. ״אולי נקליט פרק?״ גיא זרם ובצורה לא מוסברת הסטודיו היה פנוי, וכך התבשל לו פרק.
אני מקבלת בקשות לפרקים מסוג ״איך נראה יום עבודה״ אני חושבת שאנשים אוהבים את התחושה של להיות ״זבוב על הקיר״. אשמח לשמוע האם הפרק הזה עונה על זה? והאם תשמחו לעוד פרקים בסגנון הזה?
-
כשהזמנתי את ד"ר נועה מורג והחלטנו לדבר על אתיקה וחווית משתמש, הרגשתי שהנושא הזה חייב להשמע. ככל שנועה סיפרה לי יותר ויותר, כך הרגשתי שזה יותר רלוונטי.
נועה היא ראשת ההתמחות האינטראקטיבית בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן, חוקרת ומלמדת נושאים הקשורים לחדשנות, עיצוב ואתיקה של טכנולוגיה.
נועה היא בחירה טובה לפרק הזה בעיני, כיוון שהיא עצמה מגיעה מעולם הטכנולוגיה, ובמשך כל חייה היתה חלק מפיתוח ממשקים שהטכנולוגיה היא מרכזם. דווקא בגלל זה, מעניין יהיה לשמוע ממנה את הצד השני, שתפקידו להציף ולשאול שאלות חשובות על המוסר במוצרים הסובבים אותנו.
אתיקה בממשקים הוא נושא מאוד מורכב. זהו תחום עם המון אפורים, שעלול ליצור הרבה חיכוכים בינו לבין הבאת אימפקט חיובי למוצר בדמות קונברז'ן / ריטנשן וכו'. העניין הזה העלה לי שאלות ששאלתי את נועה בפרק, כמו - איך אפשר להקריב את ההצלחות של המוצר שלנו בשביל אתיקה? מתי נדע שזה נכון ומי בכלל אחראי על זה?
בשנים האחרונות נפתחה דלת לעולם הזה והחשיבות שלו, בזכות דברים שונים שקרו, כמו הסרט הסושיאל דילמה. היום זה כבר הרבה פחות חריג להעלות את זה בשולחן הדיונים, וזה אפילו מצופה מאיתנו, האנשים שהולכים לעצב את העתיד. -
והפעם - בפרק עם רם אלמוג דיברנו על התהליכים השונים שסטודיו לעיצוב מוצר עובר, ובמיוחד איך שינוי הצעת הערך ללקוחות - שבמקרה של ׳רד אינטראקטיב׳ היה בעיקר מעבר לסדנאות דיזיין ספרינט - מינף את הסטודיו באופן מהותי. למי שלא מכיר/ה - דיזיין ספרינטס היא שיטה ומערך סדור של פעולות, שהמציא ג׳ייק נאפ מגוגל ונצ׳רס, שעם הזמן הפכה להיות מאד פופולרית בחברות מוצר גדולות וקטנות כאחד.
לרם יש זווית הסתכלות מאד מעניינת על ספרינטס, כתולדה מהעובדה שהוא היה צריך למכור אותם ללקוחות, מעבר ללהעביר אותם בהצלחה.
בפרק אנחנו פותחים צוהר ומדברים גם על הפן הכלכלי של לנהל סטודיו לעיצוב מוצרים, על הקשיים ועל היתרונות, ואיך סדנאות של דיזיין ספרינט משפיעות על המדדים של סטודיו לעיצוב מוצר.
אבל - יש טוויסט בעלילה - בסופו של דבר, רם וכמה מהקולגות שלו החליטו לסגור את הסטודיו אחרי 16 שנים ולעבור להיות מועסקים כשכירים בחברת מוצר בשם ׳סטרים אלמנטס׳.
למה ואיך הכל קרה?
תגלו בפרק.
האזה נעימה :) -
בפרק ״מי מפחד.ת מתרגיל וויטבורד?״, הזמנתי את עמרי דביר, ראש תחום עיצוב מוצר ב-Gloat, לדבר על תרגיל וויטבורד.
התרגיל הזה הוא תרגיל שאפשר לראות יותר ויותר בתהליכי קבלה לחברות. הוא שונה מאוד מתרגיל בית, שבגלל שאת התרגיל הזה מבצעים בלייב יחד עם מעצב.ת / מנהל.ת מוצר. זה יכול להשמע די מפחיד, ובדיוק בשביל זה החלטנו להקליט את הפרק הזה.
בחלק הראשון של הפרק דברנו על איך מתנהל התרגיל, מה היתרונות שלו ומה החששות שהוא מעלה. בחלק השני הצגתי לעמרי ״תרגיל בהפתעה״, ונראה איך הוא ניגש ופתר אותו.
האזנה נעימה! -
באופן כללי, יש המון נושאים שאנחנו רוצות לדבר עליהם בפודקאסט. לפעמים הנושאים מתקשרים באופן ישיר ליום יום שלנו כמעצבים, ולפעמים הם יותר בhigh level. מה שמוביל אותנו, זה הניסיון לייצר פרקים שיעזרו לנו בדרך להיות מעצבות ומעצבים טובות וטובים יותר. בפרק האחרון "החשיבות של soft skills", יהודית ושמוליק אלבו שהוא VP design ב HiBob, דברו על אחד הדברים שהכי חשובים שיהיו לנו בתור מעצבים - אינטראקציה בין אישית, והכרת העולם שמסביבי מעבר להתמחות שלי.
שמוליק מדבר על כמה חשוב כאשר נכנסים לשולחן הדיונים, לבוא עם רצון להשפיע ולהיות בעלי דעה. להעלות את השיח למקום הוליסטי. וכדי להיות רלוונטים, חשוב לבוא ממקום של ידע, עם נתונים ומחקרים, כי היום לא מספיק לדבר מתוך תחושות.
אינטראקציה בין אישית כ"כ חשובה לתפיסה של אחרים אותנו, ומתחילה מהתפיסה שלנו את עצמנו. -
בפרק האחרון "שיטות עבודה בעולם משתנה" בו ארחנו את גיא חביב, דברנו על מתודת העבודה אותה הוא מוביל בManyone, ומה האתגר שעליו באה לענות שיטת העבודה הזו. גיא מתאר עולם שמשתנה כל הזמן בקצב מהיר, הדרישות משתנות, ולעיתים שיטות העבודה אינן תואמות את הצרכים של החברות. למשל, ישנם מקרים בהם עבודת העיצוב כוללת שלב מחקר מעמיק וארוך, שלעיתים לפני שהשלב הסתיים המציאות כבר השתנתה. ופה נכנסת השאלה - איך אנחנו בתור מעצבים יכולים להתגבר על עניין זה, מבלי להרגיש שהזנחנו שלבים חשובים בדרך.
מה שהיה מעניין לשמוע, זה שגיא מאמין בלאתגר שיטות רווחות ומסורתיות, שיש בהן גם הגיון מסויים, כמו יצירת ברנד-בוק לפני הטמעה שלו במוצר. בפרק נשמע איך בכל זאת בManyone התגברו על זה והצליחו למקבל שני תהליכים שכאלו, וגם האם יש לזה מחיר.
גיא הוא שותף ודיזיין דירקטור ב-Manyone, בנוסף גם מרצה בשנקר, ומאוד מעניין לשמוע מהנסיון ומהנקודת מבט שלו על תהליכים שאנחנו עוברים ממש באופן יומיומי.
האזנה נעימה 🎧
עריכה: מרינה ברודסקי -
אז בפרק האחרון יהודית אשר ארחה את עודד עזר - טיפורגף, מעצב, מרצה, שהרבה מאיתנו התחנכו על ידו, או שמשתמשים במודע או לא, באופן יומיומי בפונטים שיצר. עודד השפיע בצורה ענקית על עולם הפונטים בעשרים שנים האחרונות, והפעם יהודית ועודד שוחחו על התבטאות הטיפוגרפיה בממשקים דיגיטלים.
הקהילה שלנו מורכבת מאנשים שבאו מרקעי לימוד שונים, תואר, קורס, לימוד עצמאי… ולעיתים נשמעות טענות אשר יש פער מסויים בין יכולות אפיון של מעצבים לבין ליכולות הטיפוגרפיה שלהם. עודד טוען שהיתרון בתואר של 4 שנים לעיצוב גרפי, הוא שזה נותן זמן ומשאבים למחקר ולטעויות, ואלו דברים שמלמדים אותנו המון. דברים אלו לעיתים מתפספסים בהכשרות קצרות יותר, וזה ליגיטימי, הדבר החשוב הוא לפחות להיות מודעים לזה שישנם פערים טיפוגרפים מסויימים שעליהם צריך לדבר ולגשר.
עודד מתאר את הפונטים כבעלי אופי, שלא רק שמשרתים את החוויה שאנחנו רוצים להעביר, אלא לעיתים פונט בלבד מספיק בשביל להעביר למשתמשים תחושה שלמה.
האזנה נעימה 🎧
-
לפני מספר חודשים יצא דו״ח שנקרא The value of desigh in tech, אשר מוצגת בו מדידה מבוססת מחקר של ערך עיצובי בחברות טכנולוגיה, ובכך מאתגר את התפיסה שהצלחה מוגדרת רק על ידי חדשנות טכנולוגית, ומעניק לתחום העיצוב מיצוב משמעותי באקוסיסטם הישראלי.
כאשר שמענו על הדו״ח הזה, היה נראה לנו חשוב וקריטי להביא אותו בפני כמה שיותר א.נשים. בשיחה עם תמי הבנו כמה משמעות יש לדוח הזה מעבר למילים הכתובות. תמי ורשבסקי היא מומחית לתחום של כלכלה יצירתית, מייסדת ומנכ״לית Creative nation, יזמית, משקיעה, יועצת, ודבר שמשותף לכולם הוא שהיא עוסקת כבר שנים רבות בניסיון למיצוב העיצוב במקום גבוה יותר באקוסיסטם הישראלי. השליחות שלה משפיעה על כולנו - ברמת התקציבים שהולכים למכללות של הסטודנטים והסטודנטיות שלנו, הקמת חממות מבוססות חדשנות עיצובית (אל מול המון חממות טכנולוגיה), וברמת ההשקעות הפוטנציאליות שסטארטאפים מבוססי חדשנות יצירתית מקבלים.
אם מסתכלים על החוצה אל העולם, אפשר לראות הרבה דו״חות שכאלו שיצאו במהלך השנים, ומרגש מאוד שתמי ועוד א.נשים חשובים לקחו את היוזמה ועשו זאת בארץ והביאו נתונים מקומיים, הרי אנחנו חייבים להדביק את הפער.
חלק בדו״ח שמצאתי מעניין במיוחד, זה המיצוב של המעצבים לא רק בתפקידי פרופר עיצוב, אלא תפיסת תפקידים אסטרטגיים בחברה - החל מלהיות חלק מצוותי ה-R&D וניהול פרוייקטים, ועד להאקרים של צמיחה, ייעול תהליכים וממש להיות חלק מההנהלה הבכירה. מעניין לראות נתונים אמיתיים שמוכיחים את ההשפעה הענקית של של מעצבות ומעצבים בתפקידי מפתח על צמיחת החברה.
דבר אחרון וחשוב ביותר, הוא לציין את כל האנשים שהיו שותפים למחקר הזה. אז המחקר נעשה כשיתוף פעולה של שנקר ו-Start-up Nation Central, והובילו אותו ד״ר יגאל דוד מהפקולטה להנדסה בשנקר, ענבל גוטסמן מנהלת האקוסיסטם ב-Start-up Nation Central , ואורי גבאי מנכ״ל מכון המדיניות Start-up Nation Central. ליוותה אותם ועדת היגוי - נשיא שנקר פרופ׳ שיזף רפאלי, וונדי זינגר, רומי מיקולינסקי (מבצלאל), בן בנחורין, איתן שריף, עודד בראל, דניאל אלטמן.
עריכה: מרינה ברודסקי
האזנה נעימה 🎧 👇
לינק לדו״ח: https://designvalueintech.com/
- Visa fler
