Avsnitt

  • ליום העצמאות יש צבעים רבים, ומי לא מכיר את הזווית הקולינרית של היום: על האש עם בשרים איכותים ויינות ישראלים משובחים. הפעם, התמקדנו דווקא בצד שונה על היום - הודאה והלל על הנס הגדול, וניסנו להבין - מה המקור והחובה להודות ולהלל על יום העצמאות?

  • בפרק זה של הפודקאסט "רוח ולחימה", תמיר דורטל ואורי אנגלמן יוצאים למסע מרגש אחר סיפורה של מרים פרץ, אם לשני חללים ודמות מופת של אומץ והשראה. מרים, שאיבדה את שני בניה, אוריאל ואלירז, קצינים בצה"ל, בשני קרבות נפרדים ובפער של כמעט שתים עשרה שנים, משתפת פעולה עם הגורל הקשה שהטיל עליה החיים ומספרת כיצד הפכה את האבל האישי למורשת של אומץ ותקווה.

    מרים, שנולדה במרוקו ועלתה לישראל, מתארת את דרכה מהעלייה מקזבלנקה, דרך החיים במעברת חצרים, ועד להיותה אם לשישה ילדים ומחנכת לדורות צעירים. היא מגוללת את סיפור חייה, מהרגעים המשמחים ועד לאובדנות הכואבים, ומסבירה איך הצליחה לשאוב כוחות להמשיך ולתרום לחברה הישראלית.

    דורטל ואנגלמן חוקרים את המורכבות שבהגדרת מושג ה"גיבור" דרך סיפורה של מרים ומדוע היא נחשבת לדמות השראה לרבים בישראל. הם גם עוסקים בשאלות על כוחה של רוח האדם להתמודד עם הפסדים אישיים ולהפוך אותם למנוע לשינוי חיובי ולתרומה לקהילה.

    הפרק מציע הצצה ללבה של אמא שאיבדה ולקחה את הכאב למקום של פעולה ומשמעות, תוך כדי שמירה על זיכרון בניה והפיכתו למורשת של ערכים של אהבת הארץ, גבורה ומנהיגות. זהו פרק המלמד על התמודדות עם האובדן האישי בדרך המעצימה ומשפיעה, ומציע השראה לכל מי שנתקל באתגרים קשים בחיים.

    .פרק 1: מפגש עם מרים פרץ - אמא לשני חללים | 0:00-4:00
    תקציר: הכירו את מרים פרץ, אשר איבדה שני בניה לשדה הקרב. בפרק זה, מרים משתפת בסיפור האישי ובמסעה מאובדן לתקווה.

    פרק 2: חלום שהפך לסיוט - סיפורו של אוריאל פרץ | 4:00-10:00
    תקציר: חייו ונפילתו של אוריאל פרץ. מרים מספרת על החלומות, האידיאלים והטרגדיה הבלתי נמנעת.

    פרק 3: לזכור ולבנות - המשך הדרך לאחר אוריאל | 10:00-15:00
    תקציר: איך ממשיכים הלאה אחרי אובדן כה כואב? מרים מתארת את הכוח להמשיך, לגדל ילדים ולהתמודד עם החיים לאחר האסון.

    פרק 4: נפילתו של אלירז פרץ - פגיעה חוזרת | 15:00-20:00
    תקציר: סיפורו של אלירז פרץ, הבן השני שנפל בקרב. מרים מספרת על השפעת האסון השני על המשפחה ועל עצמה.

    פרק 5: מורשת של אומץ - השראה מכאב | 20:00-24:00
    תקציר: מרים מסבירה איך הפכה את הכאב למורשת ומסר של אומץ ותקווה לדורות העתיד.

    פרק 6: הדרך קדימה - מרים פרץ כדמות השראה | 24:00-30:00
    תקציר: ההוקרה וההשראה שמרים מעניקה לחברה הישראלית ולחיילים צעירים, והקריאה שלה לחיזוק החברה והדור הבא.



  • בפרק זה שאלנו את השאלה מהו ניצחון על פי עם ישראל?

    איך לאורך ההיסטוריה הסתכלנו על הקרבות בהם השתתפנו?

    ועשינו זאת באמצעות הנאום של רא"ל דוד (דדו) אלעזר הרמטכ"ל ה-9 של צה"ל ביום השואה בקיבוץ לוחמי הגטאות המובא לכם כאן במלואו:

    נאום הרמטכ"ל רא"ל דוד (דדו) אלעזר ביום השואה, 1973

    אנו נאספים היום בקיבוץ הנושא את שמם של לוחמי הגטאות. במלאות שלושים שנה למרד גטו ורשה ובמלאות עשרים וחמש שנה לתקומת ישראל. לזכור ולהזכיר את המורדים ההם, לעמוד דום לכבוד הלוחמים - בניו של העם היהודי שקידשו את ישראל בקרב הנואש על אדמת נכר. אנו עומדים כאן, במקום הזה, ליד מוזיאון האוצר בין כתליו את זכר השואה והמרד כדי לעורר את חשבון הנפש של דורנו דור החורבן וההתקופה.

    אנחנו למודי תלאות יסודיים, לא ידענו דור אשר בו לא נדרש דמם של יהודים. אשר בו לא הופלה עמנו כנחות שבעמים. מאז חורבן הבית, עונה העם הזה בעבדות, במסעי צלב, באינקויזיציות, בפוגרומים, בגזרות ובעלילות דם. אבל השואה הייתה הנוראה שבכל האסונות, המחרידה והבלתי נתפסת שבהם.
    הייתה זו השמדה שיטתית ומדעית של העם היהודי, לא רק הרוצחים עצמם אשמים בה, אלא כל אלה שבמשך הדורות טיפחו את שנאת היהודים. אנשי הרוח, כביכול: פילוסופים, מדינאים ומדענים. והעולם עמד מנגד ושתק.

    אנשים, אשר ראו עצמם כמשחררי עמים עקדו אותנו על מזבחיהם. אנשים, אשר חשבו עצמם כנביאי חירות האדם, הועידו לנו בתי כלא ומחנות ריכוז. במשך אלפי שנים לא היינו עם אשר ידע אושר ושלווה. צמחנו מן האסונות שפקדו אותנו. מעולם לא נשאנו עינינו לניצחונות לשם דיכוי וכיבוש. תכלית מלחמתנו בכל המאבקים הייתה תמיד העמידה על הנפש, ועצם קיומינו היווה את הניצחון. לכו אל ספרי החללים, הם רבים יותר מן הספרים המהללים את הניצחנות. אנחנו עם אשר האנדרטאות שהקים לא היו אף פעם אנדרטאות ניצחון. על האנדרטאות שלנו חקוקים שמות הנופלים. אצל עמים אחרים תמצאו שערי ניצחון ואילו סמלי הגבורה שלנו הם דווקא מצדה, תל-חי וגטו ורשה - מקומות בהם אמנם הפסדנו בקרב, אבל ניצחנו במלחמת קיומו של העם. שרשרת היסטורית רצופה של עמידה יהודית על הנפש, נמשכת בנאומו של אלעזר בן-יאיר במצדה. דרך פסוקו האחרון של טרומפלדור ועד פקודת-היום האחרונה של מרדכי אנילביץ', כשם שעמדו לוחמי מצדה כאחרונים בחומה, כך עמדו מורדי הגיטאות על חומותיו ההרוסות של העם היהודי באירופה.

    חמש שנים מבדילות בין שנת 1943 לשנת 1948, בין מרד הגטאות לקרבות השחרור בארץ-ישראל. חמש שנים בחיי עם עתיק, אשר עמד בכל המטות והמוראים ולא נכנע, חמש שנים בלבד מפרידות בין הנורא באסונות שידע עמנו לבין הנפלא בנצחונות.

    כאשר עמדה צביה לובטקין לפני אנשי הפלמ"ח בחולות קיסריה וסיפרה את סיפורו של גטו ורשה, הרגשנו בוודאות שאנחנו שייכים לאותה חבורת לוחמים, בנים לאותו עם, הלוחמים אותה מלחמה. באותה עת היינו מוכנים בכל נפשנו וכל מעוזנו לצאת ולצנוח אל העבר ההוא, אל מחנות המוות, אל תחנות הרכבת, אל לב הגטאות, אל יערות הפרטיזנים, ואל מסילות הברזל אשר הובילו את עמנו אל הטבח. אבל היינו זקוקים לעזרתם של אחרים, למסוסיהם ולתכניותיהם, היינו תלויים בחסדם של אחרים, אין אנו יודעים על מה ולמה נרצחו המיליונים האלה בעת ליקוי המאורות, בהסתלק ההשגחה. אחת אנו יודעים: הם הומתו בכל המותות המשונים משום שהיו גולים, משום שהיו השונים, משום שהיו החלשים ומשום שלא הייתה מדינת ישראל בימים הרעים ההם. לכן פועמת בנו היום התחושה שהכוח הוא הכרחי. לכן נשבענו להיות חזקים וחמושים, לכן החלטנו לא לסמוך על חסדי יריבים ולא להתנות את זכות קיומנו להסכמת אחרים.

    דורנו ידע צער ודמעות. שכלנו בקרבות השחרור והתקומה את מיטב רעינו, בנים ובנות, שנפלו בכל מערכות ארץ-ישראל. דורנו ידע אימה, רצח ואת העמידה על הדם. למדנו לקח. לכן אנו מעלים את מחיר חיינו בעולם עוין וחסר רחמים, לכן אנו גאים כל-כך בחירותינו ונכונים להגן עליה. זכינו לתקופה בה אנו רואים את תקומתו של עם ישראל, תקופה בה יש לעם ישראל הכוח החדש והרוח הישנה, העוצמה המודרנית לשלום והקנאות העתיקה כדי להתקיים.

    אנחנו עם שוחר שלום אשר אינו רוצה במלחמה. אבל כל הקורא אותנו אל הקרב, ימצא בנו אויב קשה עורף. לפיד חירותנו הנישא בידינו היום, הוצת מן האש אשר שרפה את הגולה, מעין תפילה של ורשה היהודית. אנו שואבים את כוחנו מכל דורות ישראל וגם מן המרד הבודד הנואש ההוא. אנו יורשים את ההיסטוריה שלנו, את כולה: את החרפה והקלון, התהילה והגאווה. אנו בני דור אשר בחייו חברו יחדיו השיח על העם היהודי שנהרג ומגילת העצמאות המבשרת את תחילתו. אנו,

  • מאות אלפי חיילי צה”ל נמצאים באין ספור גזרות, מערך הכשרות ברבנות הצבאית דואג שלכל אחד מהם יהיה אוכל כשר, גם לבחור החבדניק שמקפיד על שחיטה מיוחדת, גם לו מערך הכשרות דואג לאוכל כשר ומהודר לפחות כמו שהוא מקפיד בשגרה.

    במשדר מיוחד , ראש ענף כשרות ברבנות סגן אלוף נריה רוזנטל שוחח עם תמיר דורטל ואורי אנגלמן, על מערך הכשרות שנותן אוכל כשר לכל חייל וחייל בכל מקום בו הוא פועל.

    וכן על ההכנות לפסח והכל בצל המלחמה

  • אמיר מויאל, סטנדאפיסט ומילואימניק גאה שפעל רבות עם הרבנות הצבאית, ישב עם תמיר דורטל ואורי אנגלמן לשיחה מחויכת ומבדחת לקראת פורים.

    דיברנו על העשיה המשמחת של הרבנות, שמתכתבת עם הדור הצעיר, על האתגר של שילוב הומור עם לחימה, ועל התדמית החדשה שיכולה לגעת בלבבות.

    האזנה נעימה, ופורים שמח

  • בפרק זה של הפודקאסט סרן (במיל) תמיר דורטל ורס"ל (במיל') אורי אנגלמן נפגשו עם הדס לוינשטרן, אלמנת הרב אלישע לוינשטרן ז"ל שנפל בקרב בחאן יונס, הסבירה מהיכן היא שואבת את הכוחות להמשיך קדימה, וקראה להרים את הרוח בעם ישראל ולהתעסק רק במכנה המשותף.

    היא נשאלה מהיכן היא שואבת את הכוחות להמשיך וענתה: "מהתורה. זה סיפור ארוך מאוד, זה לא עניין שהתחיל לא ב-1948 ואפילו לא בראשית הציונות בקונגרס הראשון בבאזל. זה התחיל מאברהם אבינו, ואברהם נותן כוח לכל הדורות. בעלי היה הטנק הראשון שפרץ לחאן יונס, אני מבינה את ההשלכות של הדבר הזה".

    בהמשך סיפרה על הסיוע שקיבלה במהלך השבעה. "אני יכולה להגיד לך שכבר בשבוע שעבר איך שקמנו מהשבעה יצר איתנו קשר יהודי צדיק. צחקנו שהביאו לנו כל כך הרבה אוכל ואמרנו שנחפש משפחה נזקקת להעביר לה את כל האוכל הזה. זה עם ישראל המופלא והפלאי. שאל אותי היהודי הצדיק מה יכול לשמח את הילדים, ובני בן ה-12 אמר לבת שלי הקטנה שקצת חלמה על מתנות שאם את תתמכרי לזה, את תהי גם יתומה וגם תהרסי לעצמך את החיים. זה ילד בן 12".

    לסיום העבירה לוינשטרן מסר לעם ישראל: "אני מדברת רק עם הקב"ה, והחדשות היחידות שאני שומעת זה התורה. הפרשנים היחידים שלי זה רש"י והרד"ק. אנחנו הולכים קדימה. כל מי שיכול ויש לו את החוסן ואת הכוח והאחריות הלאומית לדבר גבוה, להרים את הרוח ולהתעסק רק במכנה המשותף, שיעשה את זה. נקודה".

    הפודקאסט נועד לחזק את רוח הלחימה של צה"ל ולהוות היכרות אינטימית עם סיפורי הגבורה והעוז של עם ישראל וחייליו.

    בכל פרק אנו סוקרים נושא אחר ומנגישים אותו, בתקווה שההיכרות עם היסטורית הלחימה של צה"ל ושל עם ישראל תוך חיבור למקורות יהווה תמיכה משמעותית בלוחמינו.

    הפודקאסט מוגש על ידי סרן (במיל) תמיר דורטל ורס"ל (במיל') אורי אנגלמן ובמסגרתו הם פוגשים אורחים שונים.

    00:00-02:00 - הקדמה והצגת האורחת:
    תמיר דורטל מציג את הדס לוינשטרן, אלמנת הרב אלישע לוינשטרן ז"ל, ומתאר את נושא הפרק.

    02:01-08:00 - מקור הכוח להתמודדות:
    הדס מסבירה מהיכן היא שואבת את הכוחות להמשיך אחרי אובדן, עם דגש על ההשראה מהתורה ומאברהם אבינו.

    08:01-12:00 - הראשון לחאן יונס:
    סיפורו של בעלה, הרב אלישע, כטנק הראשון שפרץ לחאן יונס, והשלכות ההיסטוריות והאישיות של האירוע.

    12:01-16:00 - תמיכה ואחדות בזמן שבעה:
    הדס מתארת את הסיוע והתמיכה שקיבלה מעם ישראל במהלך השבעה, כדוגמה לאחדות ולחיבור העמוק בין חלקי העם.

    16:01-20:00 - חינוך וערכים בצל האסון:
    השפעת האירועים על חינוך ילדיה, ואיך היא מנסה לשמר נורמליות וערכים חיוביים בחיי היום יום.

    20:01-24:00 - דיאלוג עם הקב"ה:
    הדס משתפת את הדרך בה היא מחפשת נחמה והדרכה בתקופה הקשה, עם דגש על חשיבות התפילה והלימוד.

    24:01-28:00 - המסר לעם ישראל:
    מסר של תקווה וחוזק לעם ישראל, עם קריאה להתעסק במכנה המשותף ולהרים את הרוח הלאומית.

    28:01-30:00 - סיכום ומחשבות לעתיד:
    תמיר והדס סוקרים את הדיון ומציעים מחשבות על איך אפשר לשאוב השראה ולחזק את החוסן האישי והלאומי.

  • בפרק זה של הפודקאסט סרן (במיל) תמיר דורטל ורס"ל (במיל') אורי אנגלמן עסקו בעקבות הספר "וקראתם דרור" המכיל קובץ שיחות ושיעורים לזכרו, הספדים ומכתבים שנכתבו למשפחה לאחר נפילתו.

    הפודקאסט נועד לחזק את רוח הלחימה של צה"ל ולהוות היכרות אינטימית עם סיפורי הגבורה והעוז של עם ישראל וחייליו.

    בכל פרק אנו סוקרים נושא אחר ומנגישים אותו, בתקווה שההיכרות עם היסטורית הלחימה של צה"ל ושל עם ישראל תוך חיבור למקורות יהווה תמיכה משמעותית בלוחמינו.

    הפודקאסט מוגש על ידי סרן (במיל) תמיר דורטל ורס"ל (במיל') אורי אנגלמן ובמסגרתו הם פוגשים אורחים שונים.

    ספר זה השפיע על רבים ובערב הזיכרון "איך נפלו גיבורים" שהתקיים ב"מכון מאיר", נשא דברים האלוף יפתח רונטל, מפקד זרוע היבשה: "... דרור כמנהיג וכלוחם, יש בו השילוב של מפקד בצבא העם. ... דרור הוא גם סמל וגם מופת לשלושת הערכים - אהבת הארץ, הניצחון וכבוד האדם. והוא עמד בהם דרך הדוגמה האישית. הביטוי של המנהיגות בשטח הוא היכולת להוביל אנשים בקרב, באותם מקומות שמי שהולך אחרי המנהיג יודע שיש סיכוי שלא יחזור. אז מדוע הולכים אחרי המפקד? את הדבר הזה בונים בעמל רב, ואפשר למוטט אותו בשעה אחת, ושוב לא תהיה יכולת לבנותו בצורה אמיתית שתעמוד, לא בעתות שלום ולא בהסתערות. זהו דרור. זאת בעיניי תמצית המנהיגות של דרור. כמנהיג מבצעי שתכונותיו באות לידי ביטוי בדרך פיקודו, אפשר לראות בדרור כמה יכולות - היכולת שלו לדבוק בחזון, ובעקבותיו לקבוע יעדים, שמבטאים חוכמה צבאית שנלמדה, מה שמחייב קור רוח, תכנון, הבנה. החוכמה של המפקד היא יכולתו לממש את החלום הזה, את החזון, במציאות, ולעשות את זה לא לבד, אלא עם הובלה של אנשים אחריך. ... דרור כמנהיג צבאי בדרך מימוש היעדים הצליח במה שלא רבים מצליחים - לקחת דבר מסובך ולהפוך אותו לדבר פשוט. להצליח ולא לקחת לעצמו את התהילה. ... הנחישות, האמונה, הדוגמה האישית, ולא פחות מכך היכולת לקחת אחריות - לא לקבל סמכות אלא לקחת אחריות. לאורך דרכו הצבאית של דרור הוא הביא לידי ביטוי את כל תכונות המנהיגות. שיאה של אותה דרך הייתה בחברון. היכולת להבחין בין המציאויות, להבחין בין הטוב לרע במקום שהכול נראה רע, וביכולת לשנות מציאות, לא היו נחלתן של כל החטיבות בשטחים, ואת זה למדו מדרור. ... דרור היה מפקד בכל נשמתו, הגיע עם הג'יפ וחתר ליצור מגע עם המחבלים. ... הפעולה של דרור הייתה פעולה של מפקד אמיץ שיודע היטב את המושג "אחריי" ונותן דוגמה אישית, ואחרי מפקד כזה הולכים...".

    מתוך הפרק "שיח פקודים", דבריו של סגן-אלוף גיא חזות ששימש כמ"פ בגדוד 890 וכסמג"ד של דרור ב"מגלן": "להגיד שדרור היה אמיץ זה כמו להגיד על השמש שהיא זורחת, ברור שהיא זורחת ושעכשיו יום. ... דרור נתן את הכוח - בנו, בפקודים שלו - להיות אמיצים. ... היה לו גם אומץ לב ציבורי לעמוד על דעתו בכל מקום ומול כל דרג, וגם אומץ לתת גיבוי לפקודים שלו, שלא תמיד היה מגיע להם, מתוך הבנה שהוא שם בשביל לגבות אותם - קודם כול כי הוא המפקד שלהם - בצורה שלא ראיתי אצל שום מפקד אחר. ... זה בעיניי האומץ של דרור, היכולת שלו לשדר אלינו כמנהיג, כמפקד, את הדרישה להיות אמיצים ולהיות מסוגלים לעבור תקופות קשות ומשברים".


    00:00-03:00 - הקדמה:
    מבוא על הספר והשפעתו.

    03:01-07:00 - דרור כדמות מופת:
    אורי מספר על דרור כמנהיג וכלוחם, השילוב של מפקד בצבא העם וכיצד דרור עמד בערכים של אהבת הארץ, הניצחון, וכבוד האדם.

    07:01-11:00 - הביטוי המעשי של מנהיגות בשטח:
    דיון על היכולת להוביל אנשים בקרב, החשיבות של בניית אמון עם החיילים, והדרך בה דרור בנה את הדבר הזה בעמל רב.

    11:01-15:00 - דרור כמפקד מבצעי:
    אורי חושף את תכונות המנהיגות של דרור, החל מהיכולת לדבוק בחזון ועד לקביעת יעדים שמבטאים חוכמה צבאית.

    15:01-19:00 - דוגמה אישית וקחת אחריות:
    הדגשה על חשיבות הדוגמה האישית והיכולת לקחת אחריות במקום לקבל סמכות, תוך ציון שיא המסע הצבאי