Avsnitt
-
אריק זאבי חוזר לרגעים הגדולים בקריירה שלו ולרגע הקרב האחרון בקריירה שלו באולימפיאדת לונדון שהסתיים אחרי 43 שניות בלבד.
למה שניה לפני אותו הקרב הרגיש שעומד לסיים עם מדליה, הראיון הבלתי נשכח שלו בערוץ הספורט שהגיע אחרי ולמה בחר לשתף גם כשדמעות חנקו את גרונו, ואותו פוסט בפייסבוק שלא העז לפתוח אחרי ששיתף והעלה.
נזכר ברגע בתחילת הקריירה שלו שבו פגש את לגין האלוף, ומה הבין כבר שם באותו רגע על מה יגיע בשנים שיגיעו בהמשך.
חוזר לפרדס כץ שכונת ילדותו, אל בית הספר הדתי שהאבא העדיף שהילדים ילמדו שם. אל קורות המשפחה, והאחים הגדולים שהיו שם בג׳ודו עוד לפניו ומה הסיבה האמיתית שהלך בעקבותיהם. על רגשי הנחיתות איתם הגיע לאימון הראשון בנבחרת ועל הרגע שבו הבין שרק הביצועים שלו עכשיו יקבעו מי הוא ולא שום נתוני קיום אחרים.
מספר על הילדים שלו שעוסקים גם הם בספורט, כמה מתוך הספורטאי הפנימי שבו מגיע לדיאלוג איתם ואיך עם כל אחד מהם מדובר בדיאלוג שונה ולמה עם הילד שלו בן ה14 שעוסק בג'ודו כמוהו זהו דיאלוג אחר לגמרי.
ומה הוא חושב מנקודת המבט שלו במפגשים וההרצאות שלו ברחבי הארץ על החברה שלנו כאן במדינה
-
מירב גרובר מרגישה שהגיעה לגיל שבו היא בתפקיד המבוגרת האחראית ושהיא עומדת אילמת נוכח מה שקרה כאן.
על ילדותה בצל הורים שורדי שואה, ניסיונות ההתאבדות של אביה למול עיניה, על משבר האמון שחוותה כתוצאה מכך מול האנשים במעגלי חייה בשנים שהגיעו לאחר מכן ושלתחושתה לא שב אליה מעולם בחזרה.
על המשחק שהציל אותה משיגעון.
מספרת על שמירה אימבר והדמות שלה אותה היא מגלמת בהצגה זוכת פרס תיאטרונטו 2024 ואיפה הרגישה את קווי הדימיון בין שתיהן בעבודה על הדמות.
חוזרת לרגע ההוא שהבן שלה אז כילד בן שש אמר לה רגע לפני שיצאה שוב להצגת
תיאטרון ששינה לה את התפיסה ואת תסריט חייה. על המעבר איתו למצפה רמון, והלילה הבלתי נשכח שבו ישנו במכתש כשדהירת הפראים נשמעת באוזניהם.
והחזרה לתל אביב הפעם בעקבות לימודי המשחק שלו.
על התקופה שבה עבדה עם אסירים והאימהות והרוך שהביאה אליהם מעצמה.
על החיים כיום ב״עונג לטווח הארוך״, והמגורים בחדרון ביחד עם ארבע שותפות בחיים מינימליסטיים לעומת הימים בהם הייתה מוציאה 3000 שקלים ביום על מנת שהלב יתמלא ואיך נותר בסוף ריק.
מה קרה לה על סט הצילומים כשגילתה את רחל מאופקים ביחד עם השחקן הערבי כאשר ביקשה ממנו בקשה מסויימת,
מה מוציא אותה משלוותה בנסיעה באוטובוס ולמה היה חשוב לה לגעת בזמנו בזנב של התנין.
-
Saknas det avsnitt?
-
המנטורית הקולית נעמה לוי אופק חוזרת למסלול חייה.
לגזענות והקשיים שחוותה כילדה ברמה החברתית בבית הספר, למורה שלא הבחינה בה ובפצע שלה, לשירה שהצילה אותה ואיך כמו בכל האגדות גם היא גילתה במקרה שיודעת לשיר.
מספרת מתי היא מרגישה שהילדה שהייתה אז חוזרת וצצה גם היום ולמה כל זה גרם לה להיות בלתי מתפשרת ולשאוף למצויינות שיא.
לעונה השלישית של כוכב נולד שסומנה כאחת שתגיע לגמר ובסוף סיימה במקום השישי, לימים שאחרי שהעונה הסתיימה, לציפיות הגדולות של כולם ממנה ולעבודה עם המפיק המוזיקלי המוערך עופר מאירי. להתקפי החרדה שהגיעו בזמנו ואל הפסיכולוג שהגיעה אליו עם ענייני הקריירה והזוגיות ולמה אחרי שלוש שנים יצאה מהקליניקה שלו לעבר הבית שלה והתהלכה על שדרות רוטשילד עם נשימה ארוכה ותחושת הקלה.
על עבודתה כיום כמנטורית קולית ועל הדרך שעושה עם האומנים התלמידים הרבים שלה, איך היא מרגישה כשהם על הבמה והיא משגיחה מהצד, ואיך כל זה תהליך תרפויטי עבורה עצמה. על החיבור האמיץ עם אברהם טל אותו היא מלווה על הבמה כבר למעלה מעשר שנים ומה הקשר בינה לבין ברברה סטרייסנד.
-
פיני בלילי פותח את הלב ומדבר על הרגישות שלו שהייתה בו מאז ומתמיד, למה על המגרש ובעולם העסקים הרשה לעצמו להיות רק רגיש רק מבפנים ולא רצה שאיש מבחוץ יראה ואיך אסון השבעה באוקטובר שיחרר את כל המטען הרגשי שהיה בו ואיך בשנה וחצי בכה כמו שלא בכה כל חייו.
מסביר למה מאז אותה השבת השחורה הוא לא מפסיק לפעול למען חיילים פצועים, משפחות חטופים ומשפחות שכולות, למה חשוב לו להצטלם ולתעד את עצמו ואת הקרובים אליו יותר מתמיד בשם המצב ומה הוא חושב על כל אלו שמאשימים אותו שהכל בשם היחסי ציבור לעצמו.
על השבר הגדול שהגיע אחרי הפרישה מהכדורגל, תקופת הדיכאון וחוסר המשמעות ולמה אז הוא הבין שאין דבר כזה חברי אמת ואיך עד היום החשדנות שלו לגבי אנשים היא חלק מהיומיום שלו.
על הרף הגבוה שתמיד הציב לעצמו וגם ממשיך לדרוש מארבעת ילדיו, על הפרעות הקשב והילד התזזיתי שחי וקיים בו עד היום, והאם הצליח לעבור את הראיון בלי לקום פעם אחת מהמיקרופון.
-
רגע לפני גיל 42 מאיר תמם חוזר למקום שבו נולד וגדל, לרמלה שתמיד תהיה עבורו הלב והשורשים האמיתיים. נזכר במעבר שלו לתל אביב ולמה כרגע היא נכונה לו ולשלב שבו נמצא בחיים ומתוודה שאין לו אישיוז עם הגיל.
חוזר לקריירת הכדורגל שכמעט המריאה ובגדול אבל קדושת השבת ואבא ניצחו אותה, לעמוס אחיו הגדול ולהחלטה שלו להיכנס אחריו לעולם המשחק, מתוודה שלא האמין אז שישלם מחיר על זה שיש לו אח שהוא כבר שחקן ולמלהקת שאמרה לו משפט שלעולם לא ישכח כשיצא מחדר האודישנים.
מדבר על הרווקות המאוחרת בעיר הגדולה, ולמה כשהיה חולה הבין עוד יותר את הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו". נזכר בקצין שהתעמר בו בזמן השירות הצבאי ולימים שאב ממנו השראה לדמות שלו בסדרה "משמר הגבול".
מתוודה שהוא לא יודע להתמודד עם עצבות, וגם על הרגישות הגדולה שבו והאנשים שאמרו לו לאורך הדרך רק להסתיר אותה, נזכר איך בשנים הקודמות חיפש את האישורים עבור עצמו מבחוץ, ולמה אבא שלו תמיד תמיד אמר לו שאם הוא הולך לאיבוד שיעצור ויחפש את השלט לכיוון ירושלים.
-
תקוה גדעון חוזרת לשבר שממנו נולדה, להורים שלה שעלו לארץ ואיבדו לא מעט מבני המשפחה שלהם במסע לארץ ישראל, אל שכונת ילדותה הלא פשוטה ולתחושת הזהות והשייכות כאתיופית
יחידה בכיתה שליוותה אותה לאורך כל שנות ילדותה.
חוזרת לרגע החשוב ההוא ששינה את מי שהיא הייתה ואל חבורת הילדים בבית הספר שהציקה לילד שהיה לא אחר מאשר אחיה הקטן.
לסועדת במסעדה שניהלה באותם הימים שלא הייתה מרוצה מהמנה שהוגשה לה ובתמורה העיפה לה את הצלחת על הגב בתוספת אמירות גזעניות קשות, מסבירה למה השקט הצורם שהגיע אחרי במסעדה זכור לה עד היום ולקרב המשפטי התקדימי שניהלה נגדה עד שזכתה במשפט בזמן שהיא בכלל בבית האח הגדול.
לשורדת נובה שסיפרה משהו שגרם לה לעלות על ההליכון ולשנות את אורח חייה
ונזכרת בדמעות שבאמת חשבה שעד שכולם לא ישובו לכאן איש מאיתנו לא יחזור למציאות שהייתה לפני.
-
נועה ירון דיין בפרק פורים חגיגי ומיוחד על שמחה מעומקא דליבא למרות ובזכות השבר היגון והאנחה, על מסיכות והסתרה בעולמנו ועל אחת ויחידה בשם אסתר המלכה.
חוזרת לימים שאחרי השבעה באוקטובר ולחצי השנה בה ישנה על הספה ועל זה שלא יכלה לשאת את השקט שהגיע בעקבות המחשבות על הילדים שלה שבצבא, ועל אותה הפעם הבלתי נשכחת שלקחה את בנה הקצין לשטח הכינוס וחזרה משם עם לב מלא ברוח.
על הרב ומורה הדרך הכי טוב שיכלה לקבל לעצמה רבי נחמן מברסלב ועל הימים בהם הכירה אותו ואת התורה שלו, על התהליך הלא פשוט שעברה עם ומול ההורים שלה בזמן שהייתה בתהליך התשובה, ועל החילוניות שביעבעה בתוכה תמיד. על היכולת להחזיק את אלתרמן ורבי יהודה הלוי באותה נשימה, ואיך הדפקט שחוותה מבפנים הפך עם הזמן לאפקט של גשר אמיתי. על הרגע שבו הבית שלה התפרק ומה הבינה אז שלא ידעה כשדיברה על "אין יאוש בעולם כלל" מול מאות הנשים שהרצתה בפניהן, על הציפיה שהייתה לאנשים באותה התקופה שהנה אפיזודת הדת והתשובה שלה הסתיימה גם היא ועל תחושת ההנאה שמרגישה כיום אל מול שאנשים רואים אותה ולא מצליחים להניח אותה באף משבצת שמתאימה לה.
על איך אפשר לפי רבי נחמן לשמוח מתוך מרה שחורה, ולמה חשוב להכניס למעגל הריקוד גם את היגון והאנחה ולמה פורים וחודש אדר מכילים בתוכם את העניין ש"הכל יתהפך לטובה" ואיך מתוך השבר קורה המשהו המצמיח הזה שהיא הרגישה בעצמה בנסיבות חייה.
-
יושי מודה שהוא כבר לא זוכר את החיים שלו מלפני אותה השבת השחורה. מסביר למה במה עבורו היא דבר שלא באמת אפשר להסביר במילים וחוזר להופעה אחת מול קהילת שורדי הנובה ומשפחות הנרצחים שבה מצא עצמו בוכה ביחד עם הקהל.
חוזר לתסריט חייו, ללימודי הפילוסופיה והרפואה שעזב לטובת היצירה. מדבר על החיבור המטורף למוזיקה העברית ולספרי השירים שהיו בבית ילדותו שאהב ללמד את עצמו לנגן אותם וליצירת האלבום הראשון שנכתב בכלל עבור זמרים אחרים
מספר למה בנקודת הזמן כיום הוא מבין שזה שלא שר במשך שנים זו הייתה חומת הגנה עבורו שלא במודע וכמה קל להיות השחקן הפוטנציאלי שעוד רגע יעלה על המגרש ויעשה קסמים. משתף בכמות הגדולה של הסירובים והסינונים שקיבל בתחילת דרכו, מה זה עשה לו ולמה גם כשדלתות נסגרו בפניו הוא תמיד ידע בדיוק מאיזה חלון להיכנס ולמה הוא יודע שהכל תמיד מדוייק ואם כל זה היה קורה בגיל מוקדם יותר לא היה מצליח לאסוף את עצמו אל מול קשיי המקצוע.
-
יוסי וולף חצבאני מנכ"ל FRIENDS מדבר על החזון בהבאת התרבות לפריפריה ולכל חלקי הארץ מצפון ועד דרום, על הקשיים שחווה בתחילת הדרך אל מול מה שמתרחש כיום. וכמה צריכת תרבות היא משימה לא פשוטה בטח בנקודת הזמן בה המדינה ואנשיה נמצאת כעת.
לילד שחלם, נשם ואהב את העולמות החברתיים והתרבותיים כאחד.
חוזר לשברים שבחייו, משחקי האגו שחווה בקריירה הצבאית רבת השנים שלו והתקף החרדה ששינה את המסלול, לתהליך היציאה מהארון ולתחושת החיים הכפולים שליוותה אותו בימים שלפני ולמחיר הבריאותי שהגיע איתם ולמה מאז לא תמצאו אותו משקר. למסע המאתגר שארך חמש שנים של תהליך הפונדקאות שעבר ביחד עם בן זוגו להבאת הילדים שלו ומסביר גם למה הרגישות שבו היא המנוע עבורו אבל היא לעולם לא תפריע לו בתפקוד היומיומי שלו.
-
לאה שנירר חוזרת לילדותה, לאמא שלה שורדת השואה שעברה ביחד עם התאומה שלה את הניסויים של ד"ר מנגלה, למשברי הנפש ולאשפוזים שלה שהגיעו כשהייתה קטנה. לאביה שגם היה שורד שואה, איש חיל האויר עד יום מותו ולמה עד היום התג והצבע מרגשים אותה.
לשבר שהגיע אחרי שאביה נפטר בגיל 65, ומה הבינה שיעזור לה באותה הנקודה ולאיזה מסע יצאה משם. ואיך רבי אלימלך מליז'נסק קשור לזה.
מסבירה איך החיים המוקדמים שלה שנסבו מסביב ל"משואה לתקומה" ציידו אותה בכלים לשנה האחרונה מאז שבת השבעה באוקטובר ולמה כיכר החטופים עבורה זה מקום של קדושה ובכל שישי היא מגיעה להדליק שם נרות רגע לפני כניסת השבת.
למה החליטה להוציא ספר האוטוביוגרפי שהוציאה ביום ההולדת האחרון שלה, למה היא מסרבת להתמסר לגיל הכרונולגי שלה ולתואר "תושבת ותיקה" ובטח לא תסתובב עם כרטיס ההטבות, ולמה באף תסריט אפשרי היא לא יכולה לדמיין את עצמה מתגוררת באף מקום אחר בעולם חוץ ממדינת ישראל.
-
אדם אברמוב, לוחם יחידת אגוז במילואים חוזר ליום שבו נפצע במהלך לחימה בעזה, שם גם איבד את חברו ליחידה רס"ר במיל דן ווידנבאום ז"ל.
אל תהליך השיקום בבית החולים, ולאהבה והחיבוק הגדולים שעם ישראל העניק לו ולכל הפצועים שם ולמה עד היום שומר את כל הציורים שקיבל מהילדים בחבילות המתוקות שקיבלו.
חוזר לילדות שלו, להורים שהתגרשו כשהיה רק בן 4, מסביר למה בגיל 9 החליט לחזור עם אמא שלו לסיביר ובזמן שהיא עבדה קשה גם הוא מצא את עצמו מוכר צעצועים וספרים בכדי לעזור בפרנסה המשפחתית שלהם.
נזכר איך כבר בגיל צעיר ידע שיחזור לארץ וששירות קרבי זה הדבר עבורו ולמה עד היום כשיראה חייל בודד שכמותו הלב שלו ישר מתחיל לעבוד.
-
רוי מילר חוזר לילדותו, לקשר הלא רציף עם אביו הגרמני. לסיפור ההיכרות של הוריו, לבית של סבא וסבתא בפרדס חנה כרכור שם נחת לראשונה כילד, ולקו הזה שבין ישראל גרמניה עליו בילה בילדותו.
נזכר מה קרה לו כשצפה בסרט "אבא גנוב" בזמן שאביו על הקו בין המדינות ומה קרה לאחר מכן באותו הערב. למה ביום אחד כשהיה עם אביו שם בגרמניה החליט לברוח מהבית ובמשך שש שעות צעד בשולי הכביש ומי מצא אותו בסוף ואיך כל זה עיצב את הרצון שלו עוד כילד בבניית זהות עצמית לצד השתייכות תמידית.
חוזר לבוקר ההוא כשהוא בחזרות להצגה חדשה ב"הבימה" ואמא של שירי אשתו על הקו עם הבשורה ״תגיע לבית החולים״, מספר על הרגע שבחר לשרטט "פקודת מבצע" כשהם בעיצומו של התהליך הרפואי שלה ואיך כל זה קשור לשייטת.
ולמה ידע מהרגע הראשון שפגש אותה ששירי אשתו היא הנפש התאומה שלו.
-
דפנה דקל נפרדת מחברה הטוב הזמר אדם שהלך לעולמו בשנה האחרונה, נזכרת בפגישה הראשונה שלהם.
חוזרת לאמא שלה ז״ל שמגיל צעיר ציידה אותה בהבנה עמוקה לאיך מתמודדים עם החיים ולמה אין מקום להתעכב על כל דבר. מסבירה למה על אף הפרידה מהוריה היקרים שהלכו לעולמם בנסיבות לא פשוטות ובצורה מהירה, עדיין השבעה באוקטובר הוציא ממנה משהו בעוצמות שהיא לא הכירה עד אז.
משתפת על הרגישות הגדולה שלה ועל הנוסטלגיה שהיא מנת חלקה ומדוע הילדים שלה לא מבינים למה חשוב לה לשמור את כל הציורים והיצירות שלהם מהילדות.
נזכרת בשירות שלה בלהקת הנח"ל, לתמימות שהגיעה איתה מהבית ולשוני שחוותה בינה לבין האחרים שהיו איתה בהרכב, ואיך כל מה שהרגישה הזכיר לה את הסרט "הלהקה" והיא "רק רצתה לשיר".
ולמה אף פעם לא הרגישה צורך לחשוף את החיים הפרטיים שלה והעדיפה לשמור על הפרדה מוחלטת גם כשידעה שאולי משלמת מחיר מקצועי על זה.
-
אהרון גבע חוזר לבוקר ההוא לפני עשרים שנה כשהוא רק בן 16 ובו איבד את אביו האמן דודו גבע ז"ל, לצירוף המקרים שבו היה במקרה בבית ונכח שם ברגע שלקה בליבו והתמוטט, לקורס העזרה ראשונה שנכח בו שבועיים לפני ולתחושת האשמה שלא באמת עוזבת אף פעם ולמה עד הרגע האחרון הוא ואימו ואחותו לא הצליחו לעכל שיש תסריט שזה יסתיים ככה.
לבית שבו גדל, לציפיות המאוד גדולות שהיו ממנו ליצור אומנות משלו ולמה דווקא מצידו הטלנובלות וגיא פינס היו הבריחה שלו בחדרי חדרים, ולמה היום הוא מבין את מה שלא הבין אז שלאף אחד מהאנשים שפגש בדרך לא איכפת שהבן של דודו גבע עובד בטלויזיה.
איך העבודה על הפודקאסט שלו ״השעשועון של גבע אהרון״ מאפשרת לו לפצות בתחושת שליטה אמיתית ואיך זה קשור לקרוהן שממנו הוא סובל.
על קרובי המשפחה הרחוקים שלו שנחטפו בשבעה באוקטובר מביתם בקיבוץ בארי ואיך דווקא בנקודה הקשה הזו בציר הזמן הצליח להגיע הכי קרוב שיש לאבא שלו ולזכרונות ממנו.
-
יונה אליאן חוזרת לילדותה ביפו בשכונה הלא פשוטה בה גדלה שעיצבה אותה ומסבירה למה היא הרגישה בזמנו סוג ב׳.
מתקשה לשכוח את המבט שהיה לאביה כששאלה אותו על המשפט שלמדה בבית הספר ״הובלו כצאן לטבח״
ולמה במשך שנים סירבה לשוב לפולין עד שהגיע המסע המדוייק עבורה.
נזכרת בערב יום הכיפורים שאביה בחר לשתף אותה במה שעבר כשהיא בעיצומו של ההריון השני שלה ועל הצוואה הרוחנית שהשאיר לה.
חוזרת לסיפור ההיכרות שלה עם ששי ולמה אבא שלו הקיבוצניק היה נגד הקשר ואיזה שיעור הם בחזרה החליטו ללמד אותו.
וכמה הלב שלה מתקשה עדיין אל מול ״ההפרד ומשול״ שמתרחש כאן במדינה ואיך כל זה בא לידי ביטוי בקריירה המקצועית שלה מ"נורית" ועד "סברי מרנן" ועל הדרך נזכרת בחבר הטוב זאב רווח שהלך לעולמו לאחרונה.
על החיבור המיוחד עם דני מירן אביו של עומרי מירן שנחטף מנחל עוז ועדיין נמצא בשבי
ולמה גם כשהיא ממש מנסה להחזיק פאסון עדיין הדמעות זולגות מעצמן בכל פעם כשהיא בכיכר החטופים.
-
נועם קליינשטיין חוגגת 24 וחוזרת לרגעים בציר הזמן הפרטי שלה, מסבירה למה בילדותה לא הרגישה מאוד שייכת ואיך קרה כששיחקה ב"כבש השישה עשר" הרגישה לראשונה ילדה בחייה. נזכרת בגיל 14 ומה קרה שם במועדון בניו יורק כשעלתה לשיר על הבמה מבלי שאיש בקהל מכיר את היחוס המשפחתי שלה, כשאמא שלה יושבת שם נרגשת בקהל. מספרת בהתרגשות למה אבא שלה הוא המעריץ הכי גדול שלה וחוזרת לרגע שבו נאלצה להרים את הקול על מנהל המקום שבו התקיימה הפרמיירה של האלבום הראשון שלה וגם לשבעה באוקטובר ולחברת הילדות שלה יולי רייטר שבן זוגה אדיר מסיקה נרצח כששהו במיגונית ולשיר המרגש שיצרה מהמילים שיולי כתבה עליו.
-
אוולין וטוהר חיימוביץ' זוכי העונה השישית של המירוץ למיליון חוזרים לרגע שבו החליטו לצאת למירוץ ואל השבר הגדול שהתרחש בשנה שקדמה להחלטה.
ללידה של לני, בנם הבכור, לגילוי על התסמונת ממנה הוא סבל שהגיע אחרי ארבע חודשים וטלטל את חייהם. יחד הם נזכרים בציר הזמן שליווה אותם בתקופה ההיא, החל מחוסר הוודאות הנוראי של הימים הראשונים דרך הרצון להיות תמיד בכאן ועכשיו בדיוק כמו ביום הולדת השנה שחגגו לו ובענק. על הדיאלוג אל מול רגשות ההחמצה והעצב ועד לרגע שבו נפרדו ממנו והטיסה לתאילנד שהגיעה אחרי. מסבירים איך הביחד שלהם ניצח הכל אל מול קולות הרקע ואיך הרבי מיליובאוויטש קשור לזמן הזה עבורם ולמה לה חשוב להמשיך וללוות הורים אחרים שנמצאים בסיטואציה דומה לזו שלה ואיך עד היום שניהם עסוקים בשאלה האם הם היו מתקבלים למירוץ למיליון גם ללא הסיפור האישי שלהם.
-
ג׳וי ריגר חוזרת לילדות המאתגרת ולהתמודדות הפנימית שחוותה בצל ההעדפתה המינית, החרם הקצר שהגיע בעקבות הפרסום כילדת פלא שחקנית והיותה בת בכורה במשפחה. מה היה בשיחה עם הבחור החרדי על סט הצילומים שהיא זוכרת עד היום, למה אחת ליומיים היא רוצה למחוק את התכנים השמחים מהפיד שלה עד שכולם ישובו הביתה ומה היה המשפט שאמא שלה אמרה לה בילדותה שעד היום מלווה אותה.
-
סי היימן חוזרת לרגעים בציר הזמן הפרטי שלה. מסיפור הלידה הלא ייאמן שלה בבית החולים העמק כשהוחלפה בתינוק אחר, הרילוקיישן שעשו הוריה לאירופה וחוויות האנטישמיות שחוותה בלונדון, ההחלטה לחזור לארץ לקיבוץ לבדה כשהיא רק בת 12. הפריצה הגדולה באמצע שנות ה80, ואז האימהות אל מול הקריירה. ההתמוטטות בליל הסילבסטר ב2013 בעקבות המפרצת בראשה ומה הבינה שם בבית החולים שגרם לה לשנות ולחשב מסלול מחדש, על הפרידה מאביה חתן פרס ישראל נחצ'ה היימן ומאימה דליה והשלמת הפערים איתם ומסבירה למה הפעם החליטה להוריד את כפפות הכותנה ולמה לעד היא תהיה פועלת רוקנרול מן המניין.
-
מייקל לואיס חוזר לרגע הקשה ההוא כמעט לפני שנתיים שבו התדרדר ונפל מהמפל בסיישל מגובה של 24 מטרים, ומסביר למה גם שם ברגעי הנפילה לא הרגיש לרגע פחד, מה אמר לו הרופא כשהגיע לבית החולים המקומי ואיך עבר המפגש עם אמא שלו כשהוא רק נחת בארץ.
מסביר למה מגיל צעיר תמיד היה חשוב לו לחיות על הקצה ומה קרה לו בגיל 30 כשחזר לארץ והתגורר בבית של אמא שלו, איך זה קשור לפציעה שהייתה לו בברך ולמה הוא בחיים לא ישכח את מה שהסוכנת שלו זוהר יעקובסון אמרה לו אז שמלווה אותו עד היום ואיך כל זה קשור לרגע אחד מתחת לעץ בוונדל פארק באמסטרדם.
- Visa fler
