Avsnitt
-
נונו מדברת על האלבום החדש ועל התקופה הקשה שבה הרגישה אבודה בימים שלפני. על הצלחת האלבום הראשון ועל האלבום השני שנגנז אחרי עבודה קשה כשהוא כבר מוכן לצאת לעולם אחרי אסון השבעה באוקטובר.
חוזרת לילדה שהייתה, זו שבמשך כל שנות הילדות לקחה חלק במקהלה בבית הספר ואיך מעולם לא חלמה לשיר בפרונט.
נזכרת בחרדה הגדולה שהרגישה כשנבחרה לשיר סולו בטקס יום הזיכרון לזכרו של יצחק רבין וגם בדיאלוגים האמיצים שניהלה מול החרדה הזו.
ומה המורה שלה בכיתה י״ב אמרה לה ולחברות שהיו מסביבה שהיא לעולם לא תשכח.
מספרת על 2019 שהייתה השנה הקשה בחייה, זו שבה נפרדה מאביה, ומסבא וסבתא שלה. על תהליך הפרידה הקשה בבית החולים מאבא, על החיבור לספרי ״הארי פוטר״ ומה מצאה שם שחיבר אותה לעצמה בשנה הזו. ואיך כתוצאה מהשנה הזו איבדה פיזית את הקול שלה, ומה מצאה בפייסבוק באחת הקבוצות שגרם לה לגייס את כל החברים שלה ואיך נולד מכל זה מחזמר.
על תהליך חיפוש המשמעות שלה כיוצרת זמרת ובכלל כאדם בעולם ואיך ביצירה שלה היא לא מצליחה לשחרר מעמדת השליטה האבסולוטית בשונה מהחיים האמיתיים, שם היא נהנית לשחרר שליטה.
על תפקיד המשחק הראשון שלה בסרטו של אבי נשר שמצטלם בימים אלו, על מערכות היחסים הלא פשוטה שלה עם האלגוריתם ולמה בימים אלו ממש לא תמצאו את האפליקציה של אינסטגרם בטלפון הנייד שלה.
-
עודד לאופולד חוזר אל הילד התחרותי שהיה, זה שלא היה מסוגל בילדותו לשאת הפסד, ונזכר ברגע אחד ספציפי שהיה ששינה לו כל המחשבה ואיזו תובנה עמוקה הרוויח כבר אז ואיך זה עיצב את מי שגדל להיות ואת תחילת דרכו בעולם המשחק.
על חלומות הילדות שלו להיות חלק מעולם האקדמיה, ואיך כבר אז גמע בשקיקה מאמרים של הוגים ופילוסופים בתחושת אולימפוס מסביבו. ואיך בכל זאת מצא את עצמו ביום בחינות לבית הספר למשחק "בית צבי", למה בשנה הראשונה ללימודים התעקש להגיע עם המציאות שלו וכתוצאה מכך ישן עם שק שינה ברחוב ולעיתים בספרייה בבית הספר.
איך הרגיש כשכיכב על שער מגזין "פנאי פלוס" בכל רחבי הארץ ובכל שלט ותחנת אוטובוס אפשרית, ולמה זה כל כך היה קשה ללב שלו.
פותח את הלב על התלות באחרים והאם הרגיש לאורך השנים שיכול לתת אמון באנשים ולמה מבחינתו הוא ברצון להיות במודל של משק אוטרקי.
על האהבה והקשר שלו לים מאז ומתמיד, ולמה שם הרגיש הרבה יותר יציב מאשר על היבשה.
מה קרה לו אחרי התקופה בה התנדב משמעותית במטה משפחות החטופים וכמה זו הייתה עבורו משימה לא פשוטה לחזור משם בחזרה לבמת התיאטרון.
ומי הייתה זו שאמרה לו שיש בו לוחם שייטת ואישה שמתקיימים זמנית ואיך הוא עצמו מרגיש עם זה
-
Saknas det avsnitt?
-
דנה ברגר חוזרת אל תהליך יצירת האלבום האחרון שלה, זה שנכתב בימי הקורונה והוקלט בימים שאחרי אסון השבעה באוקטובר.
נזכרת מה קרה שם בימי הקורונה, על החיפוש שלה את עצמה ברגע שהרגישה שהזהות שלה נלקחת ממנה, על סדנאות הנשימה ששם מצאה עוגן וגם מסבירה למה בהתחלה פיצלה את הזמרת שבה מאותן סדנאות כשאנשים הבחינו בה ועם הזמן "איחדה" בין שתי הישויות.
על הרצון שלה לטפל באנשים שהיה שם כבר מגיל 19, ומה היא עונה לאותם אנשים שאומרים לה "מה נהיית פתאום רוחניקית"
משתפת בגעגועים העזים לאימה אביבה היקרה שחלתה בסרטן והלכה לעולמה אחרי תקופה קצרה, הקשר החזק שהיה בין שתיהן אחרי שההורים התגרשו בגיל 5. נזכרת באשת החינוך שהיא הייתה וגידלה דורות על גבי דורות ואיך עד היום היא פוגשת תלמידים שגדלו אצלה, שמספרים לה שהיא הצילה אותם. משתפת במעבר שלה לעולם האומנות כציירת ופסלת ונרגשת לקראת הספר והתערוכה "בחגווי הסלע" שהיא משיקה בימים אלו מעבודות האומנות שלה.
איך הגירושים של הוריה בגיל הצעיר שלה עיצבו את מערכות היחסים שלה עם הגברים שהגיעו בהמשך, ואיזו מחשבה עברה לה בראש כשפגשה את עדי בגיל 30, איתו הקימה משפחה והביאו שני ילדים.
על המסע להודו אליו יצאה אחרי המוות של אימה שהיה סוג של "טיול אחרי הצבא" שלא היה לה מעולם, ואיך מצאה את עצמה מופיעה שם בבית קפה בדארמסלה.
ועל כמה אסון השבעה באוקטובר שהתחבר לאבל הפרטי שלה הוציא אותה למסע עם הגיטרה בכל מקום אפשרי, ממשפחות מפונים, ניצולי נובה ובסיסי חיילים ואיך הרגישה ששם היא עברה מסע ריפוי מקביל לאבל הפרטי שלה מאימה.
וגם מה מצאו הדיירים ששכרו את הבית של אימה אחרי כניסתם לבית מהילדות שלה ולמה זה כל כך ריגש אותה עד דמעות.
-
יעקב זדה דניאל מספר על עבודת המשחק שלו ועל איך שזה מרגיש לו מתוכו, הצבעים שבתוכו שבכל פעם בוחר מתוכם לתפקיד דמות אחרת שעושה, התפקיד שעשה בסדרה "אלף" שרוקן אותו וסחט אותו נפשית.
נזכר בלימודי המשחק ובעבודה הקשה שלו באותה התקופה ואיך לא חלם שיגיע למקום שכזה בקריירה שלו וגם על הפער שמרגיש בתוכו בין התחושה שמגיעה אחרי שמסיים לצלם פרוייקט לאחרי כשהפרוייקט עולה ומגיע לקהל הרחב.
חוזר לתחושות הקשות שחווה אחרי השבעה באוקטובר, וכמה שזה הוציא ממנו רגשות רעים שלא הכיר שקיימים בו. מדבר על תחושת האשמה שסוחב עד היום על כך שלא עשה מספיק ועל הרצון שלו להתגייס שלא קרה ועל הימים שישב בבית עם בקבוקי בירה ובכה בלי סוף מול מסך הטלויזיה.
חוזר אל תקופת הצבא והבחירה המושכלת שעשה כשבחר להתגייס ליחידה מובחרת כמו דובדבן, ועל כמה התקופה הזו הייתה עבורו משמעותית בהיעדר מעטפת אחרת עבורו באותם הימים בחייו ומסביר מה קרה שם בכור ההיתוך היפה הזה כשכולם שהגיעו ממעמדות שונים הפכו ברגע לשווי ערך.
עסוק עד מאוד בשאלה מה קדימה שלנו כעם, כחברה. מרגיש שאנחנו מרומים על ידי התקשורת והפוליטיקה שלא משקפים את האהבה והחיבור שיש באמת בתוכנו כעם ובאותה הנשימה למה כשהוא מדבר על חברו הטוב עידן עמדי הוא לא מצליח לעצור את הדמעות.
-
אור עמרמי ברוקמן חוזר לתסריט חייו, לאמא שנטשה באוקריאנה קצת אחרי שנולד והאבות הישראלים שאימצו אותו לחיקם באהבה גדולה. נזכר בימים בילדותו שבהם הסתיר מהחברים ששיחקו איתו כדורגל את העובדה שיש לו בבית שני אבות.
להחלטה להשתתף ב"כוכב הבא" ולימים שהגיעו אחרי התוכנית שבהם הרגיש שהלב מתמלא מאהבת הקהל ברחוב, אבל לצד זה גם החששות שיתמכר לזה עם התובנה שיש שם חור בלב מאז הנטישה בילדות שלרגעים מתמלא ולרגעים מחסיר. לחרדות הלא פשוטות שמתמודד איתן בכל השנים ולטיפול הפסיכולוגי שעוזר ומעניק כלים.
לתקופת שירותו הצבאי ולשינוי הגדול שחל אצלו שם עם הזמן, ולמה המוזיקה היא כלי ריפוי כל כך גדול עבורו ועבור התהליכים הרבים שעובר עם השנים.
-
על המעבר מתל אביב לגבעת עדה אחרי שנים שחלמה על מעבר מתל אביב לאזורים של טבע ואדמה, על השנים בהן גדלה וגידלה את ילדיה במרכז תל אביב ולמה זה לא היה פשוט עבורה. על הימים שאחרי ה7.10 בהם התנדבה במטה משפחות החטופים תקופה בת חודש וחצי ועל כמה זה השפיע עליה ועל הנפש שלה ועל המעבר משם להתנדב בחקלאות. על הצפיה בערוצי החדשות השונים כצופה מהבית ועל המחשבות שעולות לה בראש ובלב על מה שקורה שם על המסך ועל עבודת הקולגות שלה מפעם ואיך יכול להיות שדווקא עכשיו כשהיא לא שם עולים רגעים מטרגרים מפעם.
חוזרת לבית ילדותה, לאמא סימון ואבא ארנולד זכרם לברכה ולשבר הכלכלי שאביה חווה בעקבות התגייסותו למלחמת יום הכיפורים ואיך השבר ההוא שהתבוננה בו כילדה עיצב אותה עד היום.
מספרת על המסע שלה לניו זילנד לשלושה חודשים ואיך כל הרעיון למסע הזה התחיל בעקבות רונה רמון ז"ל ועל התקף החרדה שחוותה שם כשבארץ התרחשה המתקפה האיראנית ולמה מבחינתה היא לא טיילה שם באמת לבדה.
חוזרת לימים שבהם הגישה את המהדורה בכבלים ולניסיונות שהיו מסביב להפוך אותה למשהו שהיא לא, ומשתפת למה עד היום גם כשהיא כבר שנים לא עוסקת בהגשת חדשות היא מתקשה לרקוד בסביבת אנשים שהיא לא מכירה וגם פותחת את פצע הפוליטיקה וקובעת למה השנתיים האלו שכיהנה כחברת כנסת היו הקשות בחייה.
-
סדרת פרקים לזכרם של נופלי ונופלות מלחמת חרבות ברזל.
הפרק השישי והאחרון בסדרה והפעם עם שרון ומיכאל נימרי הוריה של סרן עדן נימרי ז״ל.
סרן עדן נימרי מפקדת צוות ביחידת ״רוכב שמיים״ (תותחנים) שנלחמה בגבורה במוצב נחל עוז ונפלה בקרב מול המחבלים בבוקר השבת השחורה ב7.10.23.
בת 22 בנופלה
-
סדרת פרקים לזכרם של נופלי ונופלות מלחמת חרבות ברזל.
פרק חמישי בסדרה והפעם עם תמר נזרי, אחותו התאומה של רס״ן גיא נזרי ז״ל.
רס"ן גיא נזרי מפקד פלוגה בגדוד 52, עוצבת 'עקבות הברזל' (401) נפטר מפצעיו עשרה ימים לאחר שנפצע באורח קשה ב-19.10.24 בקרב בצפון רצועת עזה. בן 25 בנופלו.
-
סדרת פרקים לזכרם של נופלי ונופלות מלחמת חרבות ברזל.
פרק רביעי בסדרה, והפעם עם רקפת ולירון אלדור הוריו של רס״ל עדי אלדור ז״ל.
לוחם ביחידת מגלן שלחם בגבורה ונפל בקרב בדרום רצועת עזה ב11.2.24/ ב׳ אדר א׳ תשפ״ד, חודש אחד בלבד לפני מועד שיחרורו מהצבא, בן 21 בנופלו.
-
סדרת פרקים לזכרם של נופלי ונופלות מלחמת חרבות ברזל. פרק שלישי בסדרה, והפעם עם אביאל בריף אחיו של רס״ל יונה בצלאל בריף ז״ל. לוחם וחובש ביחידת דובדבן שנפצע קשה בבוקר השבת השחורה בכפר עזה ונלחם על חייו בגבורה עצומה במשך 417 ימים בבית החולים. ב26.11.24, כ״ה במר חשוון תשפ״ה הוא נפטר מפצעיו. בן 23 בנופלו.
-
סדרת פרקים לזכרם של נופלי ונופלות מלחמת חרבות ברזל.
פרק שני בסדרה, והפעם עם יובל נשיא בן משה אלמנתו של רב סרן אריאל בן משה ז״ל.
מפקד פלוגה בסיירת מטכ"ל שנפל בגבורה בקרב בקיבוץ רעים בשבת השחורה ב7.10.23/ כ״ג בתשרי תשפ״ד. בן 28 בנופלו.
-
סדרת פרקים לזכרם של נופלי ונופלות מלחמת חרבות ברזל.
עם הרב והדוקטור תמיר גרנות, אביו של סרן אמתי צבי גרנות ז״ל
מפקד צוות בגדוד 75 שבעוצבת 'סער מגולן' (חטיבה 7), נפל בקרב בגבול לבנון בל׳ בתשרי תשפ״ד/ 15.10.23
שבועיים בלבד לאחר שהתארס לבת זוגתו.
בן 24 בנופלו. יהי זכרו ברוך.
-
ירדן ויזל חוזרת לקשיים החברתיים שחוותה בילדות, לאמירות ההן שילדים בכיתה הגיבו למראה הפרסי שלה ולחרם שחוותה בהמשך. מסבירה איך כיום זה עדיין איפשהוא משפיע עליה ולמה היא מתקשה להקריא לילד שלה בן 9 החודשים ספרי ילדים שחוטאים לטענתה בתיוג חיצוני. חוזרת לרגע ההוא שבו התגלתה נקודת חן ומה קרה לה כשהגיעה שיחת טלפון אחרי כמה חודשים טובים ועל הקו הרופאה שהתקשרה לספר לה שהתגלו תאים סרטניים באותה נקודה, נזכרת באשמה בכל הפעמים שבהן השתזפה ללא היכר אבל גם מסבירה למה היום היא עדיין לא תוותר על הגוון השזוף שהיא כל כך אוהבת עבור עצמה ואיך היום היא פועלת חכם יותר להשיג אותו ולמה בנקודה ההיא בציר הזמן שבה התקשו להביא ילדים ועברו טיפולי פוריות וחוותה ייאוש, למה דווקא שם הבינה שפלג בעלה הוא האחד והיחיד והמדוייק שלה.
-
על השנה האחרונה המאתגרת שעברה עליו עם פרידה כפולה, על האמא שחלתה בדמנציה והלכה לעולמה ועל הקשר הזוגי שהסתיים. על תהליך כתיבת האלבום שהיה לו למרפא ועל החברים שזימן לאולפן על תקן חברותא מוזיקלית.
על הסבא שהיה נגן הכינור וממנו לתחושתו שאב את הגרעין האומנותי.
על סיפור היעלמותו בסנט פטרסבורג ועל התשובה שאותה הוא מצא לחידת חייו כשטס למוסקבה לפני 15 שנה.
על הקשר עם אימו משיעורי הפסנתר שלקחה אותו אליהם וסרטי הקולנוע שהלך איתה עוד כילד.
על הבית בו גדל, על הדאגה התמידית שהייתה באויר והמרידה שלו בהם בהליכתו לעולם מוזיקלי.
על השנה האחרונה בה חגג 50 ולמה גם כשעברה מחשבה של להחליף את ארוחת הערב באלכוהול החליט בסוף שלא.
על תחושת האשמה שלוקח לרוב גם על הסביבה והרגשות שלהם.
ואיזה רגע התרחש בשנה וחצי האחרונה שגרם לו להבין על אמת כמה מוזיקה היא דבר מרפא.
-
אריק זאבי חוזר לרגעים הגדולים בקריירה שלו ולרגע הקרב האחרון בקריירה שלו באולימפיאדת לונדון שהסתיים אחרי 43 שניות בלבד.
למה שניה לפני אותו הקרב הרגיש שעומד לסיים עם מדליה, הראיון הבלתי נשכח שלו בערוץ הספורט שהגיע אחרי ולמה בחר לשתף גם כשדמעות חנקו את גרונו, ואותו פוסט בפייסבוק שלא העז לפתוח אחרי ששיתף והעלה.
נזכר ברגע בתחילת הקריירה שלו שבו פגש את לגין האלוף, ומה הבין כבר שם באותו רגע על מה יגיע בשנים שיגיעו בהמשך.
חוזר לפרדס כץ שכונת ילדותו, אל בית הספר הדתי שהאבא העדיף שהילדים ילמדו שם. אל קורות המשפחה, והאחים הגדולים שהיו שם בג׳ודו עוד לפניו ומה הסיבה האמיתית שהלך בעקבותיהם. על רגשי הנחיתות איתם הגיע לאימון הראשון בנבחרת ועל הרגע שבו הבין שרק הביצועים שלו עכשיו יקבעו מי הוא ולא שום נתוני קיום אחרים.
מספר על הילדים שלו שעוסקים גם הם בספורט, כמה מתוך הספורטאי הפנימי שבו מגיע לדיאלוג איתם ואיך עם כל אחד מהם מדובר בדיאלוג שונה ולמה עם הילד שלו בן ה14 שעוסק בג'ודו כמוהו זהו דיאלוג אחר לגמרי.
ומה הוא חושב מנקודת המבט שלו במפגשים וההרצאות שלו ברחבי הארץ על החברה שלנו כאן במדינה
-
מירב גרובר מרגישה שהגיעה לגיל שבו היא בתפקיד המבוגרת האחראית ושהיא עומדת אילמת נוכח מה שקרה כאן.
על ילדותה בצל הורים שורדי שואה, ניסיונות ההתאבדות של אביה למול עיניה, על משבר האמון שחוותה כתוצאה מכך מול האנשים במעגלי חייה בשנים שהגיעו לאחר מכן ושלתחושתה לא שב אליה מעולם בחזרה.
על המשחק שהציל אותה משיגעון.
מספרת על שמירה אימבר והדמות שלה אותה היא מגלמת בהצגה זוכת פרס תיאטרונטו 2024 ואיפה הרגישה את קווי הדימיון בין שתיהן בעבודה על הדמות.
חוזרת לרגע ההוא שהבן שלה אז כילד בן שש אמר לה רגע לפני שיצאה שוב להצגת
תיאטרון ששינה לה את התפיסה ואת תסריט חייה. על המעבר איתו למצפה רמון, והלילה הבלתי נשכח שבו ישנו במכתש כשדהירת הפראים נשמעת באוזניהם.
והחזרה לתל אביב הפעם בעקבות לימודי המשחק שלו.
על התקופה שבה עבדה עם אסירים והאימהות והרוך שהביאה אליהם מעצמה.
על החיים כיום ב״עונג לטווח הארוך״, והמגורים בחדרון ביחד עם ארבע שותפות בחיים מינימליסטיים לעומת הימים בהם הייתה מוציאה 3000 שקלים ביום על מנת שהלב יתמלא ואיך נותר בסוף ריק.
מה קרה לה על סט הצילומים כשגילתה את רחל מאופקים ביחד עם השחקן הערבי כאשר ביקשה ממנו בקשה מסויימת,
מה מוציא אותה משלוותה בנסיעה באוטובוס ולמה היה חשוב לה לגעת בזמנו בזנב של התנין.
-
המנטורית הקולית נעמה לוי אופק חוזרת למסלול חייה.
לגזענות והקשיים שחוותה כילדה ברמה החברתית בבית הספר, למורה שלא הבחינה בה ובפצע שלה, לשירה שהצילה אותה ואיך כמו בכל האגדות גם היא גילתה במקרה שיודעת לשיר.
מספרת מתי היא מרגישה שהילדה שהייתה אז חוזרת וצצה גם היום ולמה כל זה גרם לה להיות בלתי מתפשרת ולשאוף למצויינות שיא.
לעונה השלישית של כוכב נולד שסומנה כאחת שתגיע לגמר ובסוף סיימה במקום השישי, לימים שאחרי שהעונה הסתיימה, לציפיות הגדולות של כולם ממנה ולעבודה עם המפיק המוזיקלי המוערך עופר מאירי. להתקפי החרדה שהגיעו בזמנו ואל הפסיכולוג שהגיעה אליו עם ענייני הקריירה והזוגיות ולמה אחרי שלוש שנים יצאה מהקליניקה שלו לעבר הבית שלה והתהלכה על שדרות רוטשילד עם נשימה ארוכה ותחושת הקלה.
על עבודתה כיום כמנטורית קולית ועל הדרך שעושה עם האומנים התלמידים הרבים שלה, איך היא מרגישה כשהם על הבמה והיא משגיחה מהצד, ואיך כל זה תהליך תרפויטי עבורה עצמה. על החיבור האמיץ עם אברהם טל אותו היא מלווה על הבמה כבר למעלה מעשר שנים ומה הקשר בינה לבין ברברה סטרייסנד.
-
פיני בלילי פותח את הלב ומדבר על הרגישות שלו שהייתה בו מאז ומתמיד, למה על המגרש ובעולם העסקים הרשה לעצמו להיות רק רגיש רק מבפנים ולא רצה שאיש מבחוץ יראה ואיך אסון השבעה באוקטובר שיחרר את כל המטען הרגשי שהיה בו ואיך בשנה וחצי בכה כמו שלא בכה כל חייו.
מסביר למה מאז אותה השבת השחורה הוא לא מפסיק לפעול למען חיילים פצועים, משפחות חטופים ומשפחות שכולות, למה חשוב לו להצטלם ולתעד את עצמו ואת הקרובים אליו יותר מתמיד בשם המצב ומה הוא חושב על כל אלו שמאשימים אותו שהכל בשם היחסי ציבור לעצמו.
על השבר הגדול שהגיע אחרי הפרישה מהכדורגל, תקופת הדיכאון וחוסר המשמעות ולמה אז הוא הבין שאין דבר כזה חברי אמת ואיך עד היום החשדנות שלו לגבי אנשים היא חלק מהיומיום שלו.
על הרף הגבוה שתמיד הציב לעצמו וגם ממשיך לדרוש מארבעת ילדיו, על הפרעות הקשב והילד התזזיתי שחי וקיים בו עד היום, והאם הצליח לעבור את הראיון בלי לקום פעם אחת מהמיקרופון.
-
רגע לפני גיל 42 מאיר תמם חוזר למקום שבו נולד וגדל, לרמלה שתמיד תהיה עבורו הלב והשורשים האמיתיים. נזכר במעבר שלו לתל אביב ולמה כרגע היא נכונה לו ולשלב שבו נמצא בחיים ומתוודה שאין לו אישיוז עם הגיל.
חוזר לקריירת הכדורגל שכמעט המריאה ובגדול אבל קדושת השבת ואבא ניצחו אותה, לעמוס אחיו הגדול ולהחלטה שלו להיכנס אחריו לעולם המשחק, מתוודה שלא האמין אז שישלם מחיר על זה שיש לו אח שהוא כבר שחקן ולמלהקת שאמרה לו משפט שלעולם לא ישכח כשיצא מחדר האודישנים.
מדבר על הרווקות המאוחרת בעיר הגדולה, ולמה כשהיה חולה הבין עוד יותר את הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו". נזכר בקצין שהתעמר בו בזמן השירות הצבאי ולימים שאב ממנו השראה לדמות שלו בסדרה "משמר הגבול".
מתוודה שהוא לא יודע להתמודד עם עצבות, וגם על הרגישות הגדולה שבו והאנשים שאמרו לו לאורך הדרך רק להסתיר אותה, נזכר איך בשנים הקודמות חיפש את האישורים עבור עצמו מבחוץ, ולמה אבא שלו תמיד תמיד אמר לו שאם הוא הולך לאיבוד שיעצור ויחפש את השלט לכיוון ירושלים.
-
תקוה גדעון חוזרת לשבר שממנו נולדה, להורים שלה שעלו לארץ ואיבדו לא מעט מבני המשפחה שלהם במסע לארץ ישראל, אל שכונת ילדותה הלא פשוטה ולתחושת הזהות והשייכות כאתיופית
יחידה בכיתה שליוותה אותה לאורך כל שנות ילדותה.
חוזרת לרגע החשוב ההוא ששינה את מי שהיא הייתה ואל חבורת הילדים בבית הספר שהציקה לילד שהיה לא אחר מאשר אחיה הקטן.
לסועדת במסעדה שניהלה באותם הימים שלא הייתה מרוצה מהמנה שהוגשה לה ובתמורה העיפה לה את הצלחת על הגב בתוספת אמירות גזעניות קשות, מסבירה למה השקט הצורם שהגיע אחרי במסעדה זכור לה עד היום ולקרב המשפטי התקדימי שניהלה נגדה עד שזכתה במשפט בזמן שהיא בכלל בבית האח הגדול.
לשורדת נובה שסיפרה משהו שגרם לה לעלות על ההליכון ולשנות את אורח חייה
ונזכרת בדמעות שבאמת חשבה שעד שכולם לא ישובו לכאן איש מאיתנו לא יחזור למציאות שהייתה לפני.
- Visa fler
