Avsnitt
-
עליזה לנדאו נולדה בשנת 1938 בפרבר בדרום העיר לודז' שבפולין. עם כיבוש פולין על-ידי הגרמנים, עליזה ומשפחתה נכלאו בגטו לודז', אך הם הצליחו לברוח. עליזה הסתתרה כארבע שנים ביערות ובכפרים בפולין ואף הצליחה להינצל מבורות הירי. עליזה נפגשה עם טליה ספרא בת ה-17, והן דיברו על החיים במהלך המלחמה ואחריה, על נקודת מבטה בתור ילדה בשואה ועל ההשפעה של השואה על החיים שאחרי.
-
אלקה ריינס אברמוביץ היתה בת 9 בלבד כאשר כבשו הרומנים, בסיוע הצבא הגרמני, את עיירתה נובוסליצה אשר בחבל בסרביה. זמן קצר לאחר מכן גורשה יחד עם משפחתה ובני עיירתה אל טרנסניסטריה שבדרום מערב אוקראינה. אלקה נפגשה עם יגל קלרפלד בן ה-17 לשיחה שבה הם דיברו כיצד ניתן להפוך חזקים יותר אחרי שעוברים זוועות עולם, ומה המסר של האישה שעברה כל כך הרבה - לדור הצעיר.
-
Saknas det avsnitt?
-
ציפורה פיבלוביץ נולדה בשנת 1927 ברומניה. בשנת 1944, כשהייתה נערה, נשלחה לאושוויץ ולמחנה עבודה בגרמניה. ציפורה הגיעה לארץ בכ"ט בנובמבר 1947. ציפורה נפגשה עם ניצן כהן, נערה בת 16, והן דיברו על היחסים של ציפורה עם אחותה הקטנה בזמן השואה, על אמונה בזמן השואה, על החיים שאחרי השואה, ועל הדרכים שבהן הנפש מוצאת כוחות להתחיל חיים חדשים.
-
אפרים מול נולד בשנת 1938 בבלגיה. בספטמבר 1942, משפחתו ניסתה להימלט לשוויץ מבלגיה הכבושה על-ידי הנאצים, אך הם נעצרו בדרך על-ידי הגסטפו. הוריו של אפרים נשלחו למחנה המעבר דרנסי ומשם גורשו לאושוויץ בירקנאו, ואילו אפרים הועבר למנזר בעיר בזנסון שבצרפת, ולאחר מכן נשלח לבית יתומים יהודי בפריז. אפרים נפגש עם רועי לוי בן ה-16 והם דיברו על פרידה, על זיכרונות, על תקווה ועל אנשים טובים באמצע הדרך.
-
יוליה עזריאל נולדה בשנת 1942 במחנה העבודה טרנסיסטריה, אך נושא השואה לא דובר בביתה עד גיל מאוחר. רק בגיל 40, יוליה הבינה שאת שואת יהודי רומניה לא רק הנאצים הובילו, אלא גם הרומנים. יוליה נפגשה לשיחה עם נכדתה, מיה גשינסקי בת ה-15, והשתיים שוחחו על החיים בצל השואה, על הרצון להבין מה התרחש בזמן המלחמה, על הזעם שלא דועך כלפי הרומנים ועל החיים בישראל.
-
יונה עמית נולדה בשנת 1938 בפיומה שבאיטליה. בשנת 1943, בזמן הכיבוש הגרמני באיטליה, משפחתה של יונה ברחה לבניאקאוואלו, שם היא הוסתרה אצל משפחה קתולית אדוקה ואנטי-פאשיסטית. יונה נפגשה עם יעל קאהן ואלישבע דוד, בנות 17, והן שוחחו על זיכרונותיה, רשמיה ומסריה. בפרק מלא השראה, יונה הציגה נקודת מבט אופטימית על אף הקשיים שעברה בחייה.
-
אלה גרוס גפן נולדה בשנת 1945 במקדוניה, בדיוק לאחר המלחמה. היא הייתה הצעירה במשפחתה והיחידה שלא הייתה במחנות העבודה. כשגדלה ועלתה לארץ, לא דיברו על העבר המשפחתי והיא חיה בחשכה על מוצאה. אלה נפגשה לשיחה עם נכדתה, אביה אנה ברוקס בת ה-18, והן שוחחו על הרגע שבו הכל התגלה לקראת מותו של אביה, על העלאת המודעות שגם ספרדים מארצות הבלקן היו חלק מהמלחמה ומהשואה ועל המטרה שלה להנחיל בתודעה את סיפורם של יהודי מקדוניה.
-
פאני בן עמי נולדה בשנת 1930 בגרמניה. עם עלייתו של היטלר לשלטון, ברחה משפחתה לפריז. במאי 1940, נשלחו פאני ואחיותיה לבית הילדים "שאטו דה שומון" ובהמשך היא הועברה להרי האלפים כדי לסייע למחתרת. משם, קבוצת הילדים ברחה לשוויץ, בהנהגתה של פאני, שהובילה את הקבוצה באומץ רב ואף הצילה אותם מידי הנאצים. פאני נפגשה עם גילעד לסר בן ה-14 לראיון מיוחד ומרגש על הסיפור המופלא של חייה. פאני וגילעד שוחחו על אומץ לבה ונחישותה של פאני, על הפרידה מאימה שכואבת עד היום ועל התקווה, שעל אף הכל, חייה ישובו להיות כפי שהיו.
-
תרצה ספרא נולדה בשנת 1937 בבית הוריה שברוטרדם, והיא הייתה בת 3 בלבד כאשר הגרמנים פלשו להולנד. בשנות המלחמה והשואה, שהתה לרוב יחד עם משפחתה. תרצה היא אחת מנוסעי "הרכבת האבודה" שנסעה לכיוון טרייזנשטאט. תרצה נפגשה עם גדעון אוקס בן ה-17 לשיחה שבה הם שוחחו על זכרונותיה, על חששותיה ועל הדברים שחיזקו אותה כל השנים.
