Avsnitt
-
פרק עם האורחים הכי חשובים שיכולים להגיע לסט (ולא כל כך מרחוק) עילי, יהלי ובארי, האחים של רווה, שמשתפים קצת מנקודת מבטם על כל רכבת ההרים הזאת שחוו בחייהם, וספוילר – כל מה שלא הספקנו לדבר עליו, שיישאר כבר לפסיכולוג-:)
-
ריעות מספרת על נקודות האור שמצאה דווקא ברגעים הקשים, ואיתי מספר על ברברה, ולא, לא זאת של הגשש החיוור. אבל שניהם מסכימים על כך שהטוב והרע משלימים זה את זה, או שלא...
-
Saknas det avsnitt?
-
איתי מגלה שאם ימשיך לנהוג על קרוואנים באמצע סופות שלגים יקבל מחיאות כפיים בדיוק כמו של טייסים, וריעות תוהה מה בדיוק הלך שם בתיבת נוח.
אבל שניהם מסכימים על כך שמהסרט 'טיפשים בלי הפסקה' אפשר גם ליהנות וגם למצוא חכמת חיים עמוקה.
-
ריעות עוד מבררת לעצמה מה זה הקול החזק הזה שמדבר אלינו מבפנים, ואיתי עוד מפנטז שריעות תחזור לאישה הפראית שהיא מדברת עליה בפרק.
שניהם מסכימים על כך שבטיסות, האינטואיציה של איתי דפוקה ועובדת הפוך בדיוק.
-
איתי מספר על הרגע שבו הבין שכשהוא צריך להודות ממה הוא הכי מפחד, פשוט נגמרות לו המילים, וריעות קובעת 'עיתים לפחד' ומגדרת אותו שלא ינסה לתפוס לו עוד טריטוריות.
על דבר אחד שניהם מסכימים, 'לגדר את הפחד' זה כמו להוציא את הכלב, ופה איתי איכשהו תמיד מתחמק...
-
איתי מתאר את הרגע בילדותו שבו הבין שאבא לא יחזור יותר ממילואים, וריעות מבהירה שהחיים פשוט 'באים פתאום' ומתהפכים עלינו, ומכאן מה עושים עם זה? כי איפה לעזאזל ב"הכול צפוי והרשות נתונה" הרשות באמת נתונה להם?
אבל על דבר אחד הם לפחות מסכימים, הם כבר מצאו את עצמם נלחמים ומגיעים עד לקצה השני של העולם כדי להציל את רווה שלהם.
