Avsnitt
-
יגעת ומצאת – תאמין!
המסע שלנו אל בטן החילוניות מגיע אל סיומו עם שאלה הנראית כבלתי-אפשרית: האם יש פרקטיקה חילונית?
אחרי הכול, כדי להבין פרקטיקה דתית צריך פשוט לפתוח שולחן ערוך – הכול כתוב ומסודר לפי פרקים. פרקטיקה חילונית דורשת חפירה עמוקה יותר. ואנחנו רק שומעים לחפור, מיד מסתערים. אז יאללה, בואו נסתער.
עם הנחת היסוד 'איני יודע', תומר ועמרי מתחילים באלו שהיה להם מה לומר על החילוניות: פרץ סמולנסקין יתקן עבורנו את ההלכה (מישהו אמר מתאבנים?), אחד-העם ישיב לנו את הקניין על היהדות (הנה הבירה שלי...), נחמן סירקין יצוטט את המשורר הגדול היינה כנגד האורתודוקסיה היהודית (סלסלת לחמניות וחמאה!) וחיים ברנר יצעק את זעקת החילוניות ופנטזיית הדתיות (זו הייתה אחלה מנה ראשונה).
שלב מנות הפתיחה נגמר, מנקים חך ומתקדמים אל המנה העיקרית עם אחד הדיונים הכי סוערים שהיו לנו בנוגע לפרקטיקה החילונית. מזלג, כף, סכין וצוללים:
תבשיל סמיך וקשה ללעיסה של נטורי קרתא ואחמדיניג'אד (באֵלוֹהִי קוּר בָשִי!), הרוטב המסריח של שמעון פרס על דפי פסטת נאומו של הרב שך עם שפנים וחזירים (באצוג צו דייער, דער טאוול אוט א גולדנע נשמה!), רש"י עם מנקה חך לקראת המנה האנטי-ציונית הבאה (מג'יר אדעואה!), עם מנת נקניקיות גרמניות בסגנון מרקס עם כרוב אנטי דתי-אידיאולוגי (האלט די קלאפה!), ונקנח עם כרס מלאה בשאלות – האם יש קשר בין חילוניות ודמוקרטיה? ומה זה אומר להיות יהודי-חילוני בארץ ישראל של ימינו?
וכמובן, אי אפשר לאכול ארוחה כזו מלאה, מבלי לשלם את החשבון (אל ראלי ראחס, ולראחס ראלי!). אז תביאו איזה לייק, הגיבו עם מחשבותיכם ו... יאללה, מתחילים.
קריאה נוספת:
לאקאן סמינר 11.
שלמון, יוסף. אם תעירו ואם תתעוררו: אורתודוקסיה במצרי הלאומיות. מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.
רש"י, בראשית פרק א, פסוק א
בבלי, יבמות, סב, ע"ב
מתוך התוכנית "כל שני וחמישי". רפי רשף מראיין את הרב צפניה דרורי, אל"מ גידי נצר, אמנון לוי ואת ליבוביץ בעניין "פסק הלכה" שהוציאו רבנים כנגד תוכניתו של רבין לפינוי ישובים עתידי
מרקס, האידיאולוגיה הגרמנית
-
אחרי המסע שלנו בעקבות התפתחות המונח חילוני, מעמדה הממוקמת אל מול הדת, כעת אנו צוללים אל השאלה – מהי חילוניות? מהם שורשיה ההיסטוריים? לשם כך, תומר ועמרי צוללים אל העבר היהודי ובארץ ישראל, וחוזרים עם ראש מסובב.
אם הדת היא 'אפקט של פרקטיקה דתית', האם יש כזה דבר 'אפקט של פרקטיקה חילונית'? אם הדת מציעה מסגרת ברורה (או שואפת להיות ברורה) של כללים, טקסים, אמונה, מנהגים ומעשים, מה האופן בו החילוניות מנסה לטפל בבלתי-נסבל בקיום האנושי? מאיפה הגיעה הציונית הדתית? מה ההשפעה של החרדיות על החברה? ואיך החילוניות ניגשת לשאלת החרדה, הכאב, השונה?
עם ההימור של פסקל (שם 100 על 'אין אלוהים'!) נעמוד על ההבדל בין רציונל ואמונה, עם פרויד (למה אני חושב על אבא?) נשאל את הקשר בין פרקטיקה ואמונה, עם הפסיכואנליטיקאי קרלו דה פנפיליס (חרד מלבטא את זה...) נבחן את האפקט של פרקטיקה דתית, עם התנאים (שומו שמיים) נגלה איך הלימוד הפך לפרקטיקה דתית, עם אסא כשר (אחשלי, נפגעתי) נעמוד על המושג 'פגיעה ברגשי הציבור הדתי', נקפוץ גם לטריפ קטן בהודו (האורות! אחי!) ונגלה מדוע נציגי Wolt (יתברך שמם) הם הפסיכולוגים הטובים ביותר.
מוכנים לטריפ אחר? תכינו קפה (תביאו לייק), תפתחו את האוזניים (ותגיבו!), מתניעים ויוצאים לדרך עם עוד פרק הזוי של מקרל (איך אפשר לאכול את זה?!).
קריאה נוספת:
יהושע מנחם רוזנברג, חופש הביטוי מול האיסור על פגיעה ברגשות דתיים, דעת: ספטמבר 2011
מתוך תמלול ותרגום לעברית של המפגש השלישי בסדרת מפגשים לקראת כנס ה-WAP לשנת 2024, ניתן לצפייה - https://www.youtube.com/watch?v=Mh5zeAmVqiE&t=1056s
לאקאן, סמינר 10.
לאקאן סמינר 11.
-
Saknas det avsnitt?
-
יש לנו מספיק סיבות לריב, אבל האם הדת היא סלע המחלוקת המרכזי בחברה הישראלית?
העובדות מדברות בעד עצמן: ישראל רותחת, שאלת גיוס החרדים עומדת על הפרק בשיאה עם דיון בג"צ ומחאות אדירות מתפרצות ברחובות. ממשלת וכנסת ישראל, עושה הרושם, בוחרות שוב ושוב לחמוק מהכרעה ולקדם התחנחנויות פוליטיות לטובת הבחירות. ובינתיים, ברחובות צועקים "גיוס חובה לכולם". על רקע עליית עוצמתן של המפלגות המשיחיות, הזעם על הדת גובר, אך נראה שלא עוצרים לשאול – בעצם, מה קרה לחילוניות? מה קרה לאדם החילוני?
תומר ועמרי פותחים מהלך אל לב האינדיבידואל עם שאלות שלרובנו לא נוח לשאול. הגענו למסקנה שהכי קל להפנות את הזרקור החוצה ולשאול מה קרה לדת, אבל אולי הגיע הזמן להתבונן פנימה, לחקור לבב. שלושה פרקים יוליכו אותנו בדיון על החילוניות: מאיפה בכלל הגיע המושג הזה חילוני? מה ההבדל בין חילון וחילוניות? מה הקשר בין חילוניות ודת? ומהי חילוניות בישראל 2024?
נקפוץ לבקר את איש האמונה הבודד ושפינוזה יכין לנו יופי של קפה (עם הרבה הל!), עם הפסיכיאטריה נתהה על הגדרת הניהיליזם (ניהיל נובי תחת השמש?), ניטשה יסקרן אותנו על טקסי הכפרה (ניטשה, כפרה עליך!), נשוטט בדרך עם כהן מתוך מדרש ויקרא רבה (רק אל תתנשא עלינו!), נקרא קצת בעיתון הצבי (פשוטים אנחנו), וניוועץ בזוכה פרס ישראל למדעי היהדות המוקצה יוסף קלוזנר (תשמע, עגנון לא שכח לך...), עם הפסיכואנליטיקאית לאורה סטורטי נלמד מעט על התשוקה בדת (בצניעות, כמובן, בצניעות!), וננסה גם לעזור לבן-גוריון להבין את החזון-איש (למי יש עגלה ריקה להשאיל?) כי... בואו, איזה הנדסאי תחבורה היה בישראל בתחילת דרכה?
ואיך כל זה קשור באינדיבידואל? נותיר לכם להכריע, אז תנו פה איזה לייק קטן, כתבו בתגובה את דעתכם (האינדיבידואלית!), ואל תפסיקו לשאול את השאלות הלא-נוחות. יאללה, מתחילים!
קריאה נוספת:
הצבי, 2.10.1895, מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית
י’ קלוזנר, שפת עבר – שפה חיה, 1896, מתוך “מאגרים” של מפעל המילון ההיסטורי
"חילוני וחילוניות", האקדמיה העברית ללשון.
מתוך תמלול ותרגום לעברית של המפגש השלישי בסדרת מפגשים לקראת כנס ה-WAP לשנת 2024
שפינוזה, ב., "מאמר תיאולוגי מדיני", מאגנס: 1961
סולוביצ'יק, י., "איש האמונה", מוסד הרב קוק: 1992
ניטשה, פ., "המדע העליז", תרגם: ישראל אלדד, שוקן:1975
חזון-איש שבן-גוריון רוצה בעצתו: מי הוא הרב קרליץ המתבודד בבני ברק שהיהדות הדתית שומעת בקולו?, מעריב, 20 באוקטובר 1952
-
מה קרה לאינדיבידואל?
המסע שלנו אל לב הדמוקרטיה הוביל אותנו, באופן בלתי נמנע, אל האדם הפרטי והאפקט של האינדיבידואל על הקבוצה. אבל מה זה בכלל אינדיבידואל? האם מדובר במושג זהה לסובייקט? אנחנו כולנו רוצים להיות אינדיבידואליים – אבל למה אנחנו כל כך בטוחים שאנחנו יודעים מה זה אומר?
דבר אחד בטוח - אי-אפשר לדבר על דמוקרטיה, מבלי לדבר על האדם. למרות שפעמים רבות מספרים לנו שהדמוקרטיה היא הרוב (קבוצה), אנו מוצאים כי מהותה היא עבור האדם (פרט). איך איבדנו את הפרט בתוך הקבוצה? ומדוע אנחנו בורחים בימינו כל הזמן אל עבר אידיאלים קבוצתיים? תומר ועמרי משנסים מותניים ולא מוותרים לאקסיומות, אלא צוללים לעומק עם קפיצת ראש נחושה ומגלים בעומק האינדיבידואל... חרדה.
עם פרוטגורס (איך מאייתים את זה?) נברר מדוע "ידע הוא תחושה", עם ולטר בנימין נתערבל בסערת הקידמה (תביאו מטריות!), עם היידגר (אוי ויי זמיר) נמקם את החרדה עם אפקט של אינדיבידואל, עם פרויד ולאקאן נגיש מנה של חרדה (יאמי?) אשר תמקם עבורנו את האינדיבידואליות בפני עצמה, עם ניטשה נבדוק את מות האלוהים (יש למישהו פלסטר?) והמעשה שאינו אידיאליסטי (תשכחו מהפלסטר...), ועם מונטי פייטון (שראברי!) נגלה כיצד מלך מכונן את עצמו (עם הרינג!?).
מהקבוצה אל האינדיבידואל, מקרל חותמת מהלך ופותחת דלת לסדרת פרקים מנקודת מבט אחרת.
קריאה נוספת:
בנימין, ו., "תזות על הפילוסופיה של ההיסטוריה"
לאקאן, ז'אק, סמינר XXVII: הדיסולוציה (1980).
ליבס י., "כתבי אפלטון" – כרך ד', מתוך: תאיטיטוס, שוקן: 1975.
מונטי פייטון, הגביע הקדוש.
ניטשה, המדע העליז, הוצאת שוקן.
ניטשה, "מעבר לטוב ולרוע", תרגום: ישראל אלדד, שוקן: 1967
פרויד, עתידה של אשליה.
Heidegger , M. ( 1962 ). Being and time . New York : Harper & Row.
Soler, Colette. Lacanian Affects. Routledge.
-
בחלק הקודם, חקרנו מה קורה כשהדמוקרטיה היא רק מנגנון ללא מהות. אך מהי המהות הזו? ככל שאנו הולכים ומתרחקים מהרעיון הדמוקרטי בדיון שלנו אנו מוצאים עצמנו תוהים על תכלית הדמוקרטיה והמעשה האינדיבידואלי. מה קרה לדמוקרטיה? ככל ודמוקרטיה אינה רק מנגנון?
האם הדמוקרטיה היא רעיון משיחי? ומה אם בעצם אנחנו כבר בדמוקרטיה, ישראל הדמוקרטית, ונפתרה כל הבעיה? תומר ועמרי מעמיקים חקור בשאלה – מהי דמוקרטיה ומה קרה לה. הפעם, דרך הפריזמה הקטנה של האדם בדמוקרטיה, ולא דרך מבט מאקרו: דמוקרטיה כמנגנון של צורת שלטון. אולי אם נמקד את המבט באינדיבידואל, נוכל לחלץ מהי דמוקרטיה בימינו.
לשם כך, אנו פוגשים לשיחה את חנה ארנדט שתלמד אותנו דבר או שניים על הולדת (מי מביא עוגה?), נפגוש את ביון-צ'ון האן שידכא אותנו לגבי המצב המודרני (...מי מביא פרוזק?), עם תלמוד בבלי נברר מה קרה לעגלה הערופה (מי מביא מנגל?), עם פרנץ ברנטנו נתהה על האינטנציונליות של האדם (מי מביא מילון?), עם לאקאן נחקור את ההבדל בין חוק וציווי (מי מביא שופט?), ועם השר ברקת נבדוק מי אחראי על הכלכלה (מי מביא שקל?) ומדוע אין אחריות בפוליטיקה יותר (מי מביא טישו לנגב את דמעות השר המסכן?).
מהמכניזם, לקלפי, מהקלפי למדיה החברתית, מהמדיה החברתית לרחובות עם שלטי הפגנה, ומשלטי הפגנה לבית המעצר של מרחב ירקון – מקרל יצא לבדוק מה היא בכלל דמוקרטיה.
אז מה באמת קרה לדמוקרטיה? מוזמנים גם אתם לנחש! כתבו דעתכם בתגובה, לחצו לייק ושתפו בפרופיל המדיה חברתית שלכם - בין המנחשים נכונה יוגרל שר בממשלת ישראל. אולי סוף סוף יהיה להם שימוש למשהו...
קריאה נוספת:
בבלי מסכת יומא כג
לאקאן, סמינר 7
לאקאן, סמינר 20, עוד, הוצאת רסלינג.
פרנץ ברנטנו, על ראשית ההכרה המוסרית, מאגנס:1954
Arendt, H. (1958). The human condition. Chicago: University of Chicago Press
Byung-Chun Han, The Agony of Eros.
Derrida, Specters of Marx
ÉRIC LAURENT, “LE TRAITEMENTPSYCHANALYTIQUE DU TRAUMA”
Popper, K. R. (1945). The open society and its enemies (Vol. 1). London: Routledge
-
קל לשפוט את הרוע כאשר הוא רחוק מאיתנו. אבל מה קורה כאשר הרוע טמון בכל אחד ואחת, ומהווה למעשה חלק בלתי-נפרד מהיות אדם? שאלת היסוד הזו תלווה אותנו במסע אל שאלת הדמוקרטיה. אם העד הראשון הוא להבין מהי דמוקרטיה ומה קורה במדינה דמוקרטית, נהיה חייבים לתהות האם האדם הוא כלל יצור דמוקרטי.
לאחר שרשרת ארוכה של פרקים, תומר ועמרי יוצאים מצוידים בתובנות ושאלות לשאול 'מה קרה לדמוקרטיה'. נתיב זה מוביל דרך אחד האירועים מסמרי השיער בהיסטוריית צה"ל ומדינת ישראל, אשר בכל זאת תועד וחשוב שלא ישכח. משם נמשיך אל הדמוקרטיות המודרניות, ההומניזם, המכניזם, הדת והאזרח.
הרצאתו של עמית סגל ("הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו") תוביל אותנו לתהות מהי עיתונות, תומר אביטל ("הנה אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון") ילמד אותנו על מניפולציות של התקשורת, הפסיכואנליטיקאי ז'אק-אלן מילר ("דוקטור, איים אין טרבל!") ירקיד את הדמוקרטיה לצלילי ריקוד המכונה, מרקס ולנין ("עֲבוּר הַדְּרוֹר וּפְדוּת הָרוּחַ!") יחלצו אותנו מכלוב הברזל של הגלובליזם.
זהו חלק אחד מתוך שניים על הדמוקרטיה הישראלית, ואנו מבטיחים לכם כי אם רק תתנו לנו לייק, תסמנו 'עוקב' ותממנו לנו את הפודקאסט, תזכו בדמוקרטיה אמיתית!*
* כל הכתוב לעיל הנו המלצה בלבד ואינו מהווה חוזה מחייב בישראל (אולי באורגוואיי), אבל תביאו לייק, מ'כפתלכם... (ולכו לשמוע אורגוואיי 44).
קריאה נוספת:
אביב לביא, "הוחלט וקויים - רחצוה, גזזו שערותיה, אנסוה והרגוה (מתוך יומנו של דוד בן גוריון, 22.8.49)", הארץ 28 באוקטובר 2005
תומר אביטל, "מדריך מעשי לקריאה ביקורתית: איך להתגבר על פייק ניוז ועל המניפולציות של התקשורת בישראל", הוצאת איחוד העיתונות העצמאית
ÉRIC LAURENT, “LE TRAITEMENTPSYCHANALYTIQUE DU TRAUMA”
Jacques-Alain Miller, “The Response of Psychoanalysis to Cognitive-Behavioral Therapy” in The Later Lacan, SUNY Press.
Lenin, V. I. (1917). The state and revolution. Petrograd: State Publishing House
Marx, K. (1867). Capital: A critique of political economy (Vol. 1). Moscow: Progress Publishers
-
אחד האירועים הכואבים והנוראיים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל, הוא השואה. אך זה לא רק אירוע, זה לא איזו נקודה בהיסטוריה וברישומים ההיסטוריים, אנקדוטה שיש ללמוד וללמד, זהו פצע פתוח, חור במובן, טראומה יסודית, ונראה שאיננו רוצים לדעת על הפן הזה של השואה דבר וחצי ודבר.
מה זה אומר 'זיכרון השואה'? מהו זיכרון? האם זיכרון וזכר זה אותו הדבר, וכיצד הדברים נוגעים זה בזה כאשר מדובר בהשלכות החינוכיות, הפוליטיות, האידיאליות, המעצבות של מדינת ישראל, החברה הישראלית, והעתיד שאנו מעצבים בכל מעשה ומעשה.
תומר ועמרי יוצאים למסע לא פשוט אל אחד הנושאים הרגישים בלב החברה הישראלית, ושואלים – מה הקשר בין "כל דור ודור עומדים לכלותנו" ובין "לעולם לא עוד"? כיצד זיכרון השואה מעצב את ישראל? ואולי לא רק את ישראל, אלא גם את העולם? כיצד אנו פועלים עם זה בישראל ומחוצה לה, כלפי פנים וכלפי חוץ? ומה לגבי ניצולי השואה, מה ישראל של ימינו עושה עמם? בנוגע להם?
עם קיקרו ובעזרת הרטוריקן תומס וילסון נקרא על הזיכרון עם סימונידיס מקליאו וקיקרו, פרויד יוביל אותנו בנבכי הזיכרון והטראומה, עם הפסיכואנליטיקאים פיליפ לה-סניה, מישל מונטרלה ואריק לוראן נעמיק בנושא של טראומה בתרבות, ואי-אפשר לדבר על נושא זה ללא פניה אל 'יד ושם', נשתמש גם בסארטר, קירקגור והאקזיסטנציאליסטים, וכמובן שנהדהד מעט מקולו של ק. צטניק.
קריאה נוספת:
"ק. צטניק – השיבה מהפלנטה האחרת", כאן דוקו.
"פורס מז'ור" מאת רובן אוסטלונד.
סארטר, האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם, הוצאת כרמל.
שירלי זיסר, Writing, speech and flesh.
שירלי זיסר, סמינר על פסיכו-רטוריקה.
מישל מונטרלה, l’ombre et le nom sur la feminite
וילסון, תומס. "The Art of Rhetorique".
פטריסיה בוסקין-כרוז, "אופניות חדשות של פריצה טראומטית: מהעולם - לשאריות"
אריק לוראן, "ההופכי של הטראומה"
פרק מיוחד: זכרון בסלון – האם השואה מנוצלת לצרכים פוליטיים?
-
בשנת 2001, זכה הפילוסוף הצרפתי היהודי ז'אק דרידה בפרס על שם תיאודור אדורנו ובנאומו, התייחס למושג "החיה", כפי שאדורנו הבין אותנו. דרך צוהר זה, תומר ועמרי צוללים אל עומק השאלה 'מה קרה לפשיזם?'.
כן, זה היה חתיכת ניים-דרופינג, אבל יודעים מה? יש לנו עוד הרבה! מה הקשר בין להיט הקיץ האחרון של גרטה גרוויג (הא?), הסרט ברבי, ופשיזם? מה ברבי תורמת לנו בהבנת הפשיזם בתצורתו המודרנית?
מיקלו תומאס גאספר (הופה!) ילמד אותנו על הפשיזם ההונגרי, ויוזף שטיגליץ (פששש) על פשיזציה בכלכלה העולמית. חשבתם שזהו? עוד קצת... היטלר (וואי וואיי...) ילמד אותנו על צמחונות מתחסדת וכאבי בטן פשיסטים, בעוד זיגמונד פרויד (וואראדי!) יזכיר לפשיסטים את מה שהם הכי מפחדים ממנו, כאן 11 (בום!) יחזיקו לנו יד במסע לעבר אל נבכי המנדט, וז'אק לאקאן (יא סלאם!) מחזיר את האתיקה לשולחן, אבל יש עוד אחרון חביב... מר לנין (טה טה טה דאם!) אשר גם לו יש מה לומר.
אם גם אתם תוהים מה קרה לפשיזם, אפשר להסתכל בחדשות, או להקשיב לדיונים בערוץ הכנסת, ולהשוות אל הדברים שאומרים במקרל – תגיבו לנו עם דוגמאות, ובין המגיבים יוגרל חופש הביטוי וזכות ההצבעה, כל עוד נשאר במלאי. ואל תשכחו לעשות לנו לייק! אומה חזקה עושה לייק למקרל! קדימה, צוללים.
קריאה נוספת:
אומברטו אקו, "הפאשיזם הנצחי", תרגום: יונתן פיין, תשע נשמות:2019
שטיגליץ, י., "אי נחת בגלובליזציה", הקיבוץ המאוחד: 2005
לנין, האימפריאליזם.
"המנדט", כאן 11
"מעבר לעיקרון העונג", ז' פרויד.
" האגו והאיד", ז' פרויד.
שלושת המאמרים על מיניות. ז' פרויד.
Crouse, B. (2012). Fascism: A Precursor to Postmodernism. The Imaginative Conservative
Derrida, Jacque. “Fichus: Frankfurt Address” Paper Machine. Stanford University Press. 2002.
Fascism in the Age of Global Capitalism, Margit Köves, Social Scientist , Sep. - Oct., 2004, Vol. 32, No. 9/10 (Sep. - Oct., 2004), pp. 36-71
Lacan, Jacques. Seminar VII: The Ethics of Psychoanalysis.
-
'חת-שתיים! 'חת-שתיים! צועדים בקצב הדוק, עם שלם כיחידה אחת אל עבר עתיד האומה הנצחית!
האם הפשיזם כבר כאן? מפתה לחשוב ככה.
עם תכנון יישוב עזה על חורבות המלחמה, סנקציות מארה"ב על יחידות של צה"ל, הגבלת התקשורת, צנזורה תדירה, וממשלה שקוראת לישראל השלמה והגבלת זכויות האזרח, אפשר להאשים אותנו?
אבל אולי לפני שנרוץ לשאלה הזו כדאי שנשאל – מה זה בכלל פאשיזם? ואם הוא כאן, איך בכלל מותר לנו עדיין לעשות את הפודקאסט הזה?
מאתגרים אותנו – ואנחנו מאותגרים! כן, כן. זהו אחד מתוך שני פרקים בהזמנה (ידעתם שאתם יכולים להציע נושאים? בקרוב תגלו...) על הנושא השנוי במחלוקת – מהו פשיזם ומה קרה לו?
מה מבחין את הפאשיזם מדיקטטורות ומשטרים אבסולוטיים אחרים? למה הפאשיזם מגיב? באיזה אופן מדובר בתופעה מודרנית והאם בכלל יכול להתקיים פאשיזם בימינו?
תומר ועומרי מתחילים את המסע במוזיאון יד ושם [נשבעים לכם], מבקרים את תומס הובס [לווייתן! לווייתן בשקל!] ומצקצקים על ביבי נתניהו שעדיין משחק עם בובות. יחד, נסקור את מוצא המינים ונתפלמס עם דארווין [מה עדיף – בננה או שטריימל?], ונקנח עם זיגמונד פרויד (הוא בטוח היה אומר על זה משהו) ופירוש החלום (ישראל השלמה? שתי מדינות לשני עמים? פרס פוליצר? גם לנו מותר לשאוף...).
ובשביל מה כל זה? כמובן - הכול בשביל הלאום!
רק תזכירו לנו דבר אחד... כמה לאומים יש בישראל...?
קריאה נוספת:
זיגמונד פרויד, פירוש החלום, הוצאת עם עובד.
"פשיזם", מרכז המידע אודות השואה, יד ושם
התשדיר של ביבי עם הבובות
צ'רלס דארווין, מוצא המינים, מוסד ביאליק.
תומס הובס, לוויתן, הוצאת שלם.
Brubaker, Rogers (1996). Nationalism reframed: Nationhood and the national question in the New Europe. Cambridge University Press. p. 15. ISBN 978-0-521-57649-9.
Coakley, John (April 2018). "'Primordialism' in nationalism studies: theory or ideology?: 'Primordialism' in nationalism studies". Nations and Nationalism. 24 (2): 327–347. doi:10.1111/nana.12349
Derrida, Jacque. “The Laws of Reflection: Nelson Mandela, in Admiration”. Psyche: Inventions of the Other. 2008.
Reinach, S. Orpheus: A History of Religions.
-
הכירו את האדון החדש – הקפיטליזם.
כיצד אדון זה מטפל בבעיית חופשי הביטוי? ומהו מקומה של הצעקה במשטר הקפיטליסטי? אנו יוצאים אל מסע במורד הגרון, לבחון היכן ממוקם חופש הביטוי בימים אלו. נוע תנוע, ואנו נעים!
לאקאן יספק לנו הצצה על הנגטיביזם של חופש הביטוי, וננסה לפענח את מיקומם של אופני דיבור שונים ביריעה הדמוקרטית (קואורדינטות בבקשה!). קאנט יצווה עלינו לקחת אחריות, וננסה לתהות על מהות הציווי (הצב הקטגורי אט אט מתקדם!). פופר יתעקש שיש אבחנה בין סובלנות ופלורליזם ויוביל אותנו במשעול האנטי-שרירותי אל הדיאלוג האפשרי (האומנם?). ועם הפנתרים השחורים נשיב את הכבוד למספר 5 (למרות שדאגלס אדמס טען 42...). ומה עם מנשה נוי? מה הוא תורם לנו לכל זה? הוא מראה לנו שאפשר!
מהאגורה היוונית אל המדיה החברתית של ימינו, נסייר ונתבלבל בין אופני דיבור שונים, ונתהה – באומץ רוח! – האם יכול להיות שבעצם... כולנו טעינו בדרך? אל דאגה, הליכוד ישיב את הסדר על קנו עם קצת סחר-חליפין וקורטוב של אייל ברקוביץ'.
ועם מה נשאר בסופו של דבר? עם לייק שלכם, ולחיצה קטנה על 'מעקב'. ואם ירצה הגורל – גם את דעתכם בתגובה, כי לא רק שיש לכם את החופש להתבטא, אלא גם הזמנה רשמית מאיתנו.
קריאה נוספת:
"שובר שתיקה: ברקוביץ' על חשבון הנפש, נתניהו – והפרידה מאופירה". חדשות 13. 9 בפברואר 2024.
החמישייה הקאמרית - המונולוג של מנשה נוי עם 'רק מראה שאפשר'
לאקאן, ז'אק. "פונקציה ושדה של הדיבור ושל השפה בפסיכואנליזה", בתוך כתבים כרך א' (2015). רסלינג.
עמנואל קאנט, תרגום: מ.שפי, הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות, מאגנס, (1932) 2002, עמ' 18
Brian Leiter, "The Case Against Free Speech," 38 Sydney Law Review 407 (2016). chicagounbound.uchicago.edu/cgi/viewcontent.cgi?article=12563&context=journal_articles
Calloway, C. R. (1977). Group Cohesiveness in the Black Panther Party. Journal of Black Studies, 8(1), 55–74.
Journal of Consumer Research, Volume 36, Issue 4, December 2009, Pages 600–610,
Popper, K., Havel, V., and Gombrich, E. (2002) The Open Society and Its Enemies. Edition 7. Volume 1: The Spell of Plato; Chapter VII, Section II, p136, P2-3. London and New York: Routledge, Taylor & Francis Group. ISBN 0-415-28236-5 Hbk
Soler, Colette “Hysteria in Scientific Discourse”. Reading Seminar XX (2002). Suny Press.
Walzer, Michael (1997). On Toleration. Yale University Press
-
חופש הביטוי, איזו חגיגה שלא נגמרת. זה מוצר שכולנו רוצים, אבל רובנו לא בטוחים מה הוא כולל. כמו הרבה מוצרים מיובאים, הוראות ההפעלה הגיעו לא מתורגמות (או בעברית-סינית קלוקלת שאנחנו עדיין מנסים לפענח).
תומר ועמרי מפשילים שרוולים, לוקחים נשימה עמוקה, ופותחים במסע בין שני חלקים אל חופש הביטוי, מרוחים בקרם הגנה מפני דיקטטורה (בקרוב אצלכם). יאללה, התחלנו!
בתסריטאות אומרים – 'דיאלוג הוא פעולה', וזו יריית הפתיחה שלנו לשאלת אחד העקרונות היסודיים לדמוקרטיה: מה זה חופש ביטוי? מתי דיבור הוא פעולה? איזו סוג של פעולה? וכיצד אלו קשורים לדמוקרטיה ולאומנות?
מ'זכות הצעקה' של החבר ברנר נצלול אחורה בזמן אל 'זכות התנועה' של גלילאו גליליי, נציץ אל נבכי האינקוויזיציה (ג'יזס...) ונבקר את ג'ון סטיוארט מיל על כוס אמת חמה ומהבילה אשר בושלה היטב בתנורו של עכנאי (יאללה רבי אליעזר!), זהו מסע חתחתים – דרך התלמוד הבבלי והמשנה (אתאיסטים: אזהרת טריגר), אך בסופו של דבר נמצא עצמנו בצרפת מבקרים את מר יעקב דרעי (הלוא הוא ז'אק דרידה), אשר יזכיר לנו מה הקשר בין ספרות ודמוקרטיה, אחריות וחופש הביטוי, ועד כמה חשובה היא אותה זכות הצעקה.
אבל אל תדאגו... כאן לא תם המסע, רק חלקו הראשון. נמשיך בפרק הבא (אם תעשו לנו 'subscribe' או 'follow' גם תקבלו על כך תזכורת!).
קריאה נוספת:
חיים גורי, דן גלברט, שלמה שבא, הפרק: הולדת, סיפור המעשה, חמישים שנה להסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1969, חמ"ע
ג'. ס. מיל, על החירות, תרגום עופר קובר, הוצאת ספרי עליית הגג, 2006
בבלי, בבא מציעא נט, ב
משנה עדויות ה`, ו`-ז`
Derrida, Jacques. On the Name (1995) Stanford University Press.
Stephen Hawking, On the Shoulders of Giants: The Great Works of Physics and Astronomy, Running Press, 2003, pg 396-7
-
בעקבות אירועי הימים האחרונים, החלטנו שאי-אפשר להמשיך במסלול הדרך, אלא יש צורך להגיב למתרחש עכשיו. כאן ועכשיו. ברגע זה.
פרק ספיישל המחאה של מקרל בוחן לרגע מה קורה כרגע במדינה, וכיצד המצב בו אנו נמצאים – למעשה – מעלה דאגות וחששות עמוקים, ודורש פעולות נחושות. אבל מה זה אומר? מה בעצם הבעיה? מה מתרחש עכשיו, שלא התרחש לפני שבועיים? חודש? חצי שנה? שנה?!
תומר ועמרי עוזבים את המסורת הקבועה, ורגע לפני שצוללים אל השאלה 'מה קרה לחופש הביטוי', אשר נפתח אותה עם הפרק הבא, הם פותחים חדשות [למה..?], מישירים מבט אל ירושלים [זהירות לא להסתנוור!], ובוחנים את השאלה החשובה ביותר כרגע – מחאה למה? על מה? איך זה מועיל לי?
קריאה נוספת:
זמן אמת עונה 8 | פרק 4 - חוק בלי סדר
ברטולט ברכט – על האלימות
-
ומה אם אנחנו בעצם בכלל לא רציונליים?
כמעט כל תורה פוליטית מתבססת על ההנחה שבני אדם הם יצור רציונלי. אבל הפוליטיקה (שלא נדבר על הפוליטיקאים) של ימינו, בהחלט מציבים את ההנחה הזו בסימן שאלה גדול.
מהמהפכה הצרפתית אנו עושים זינוק עם פירואט ונוחתים בלב הסוגייה הקולוניאלית המערבית: בשורת התבונה!
עם ספק והיסוס, תומר ועמרי יוצאים למסע בעקבות התבונה, ומתחילים בשאלה המורכבת: האם האדם הוא חיה רציונלית? (מי שמכיר אותנו מקרוב, יודע שהתשובה היא... בין המנחשים תוגרל גלידה). מהג'ונגלים האפלים של הביצה הפרימורדיאלית ועד לנאורות המערבית, נפלס את דרכנו בנבכי-המבוך השכלתני: מאפלטון הלא-מסופק במדינתו, דרך דקארט הלא-מסופק מחושיו, אל פרויד הלא-מסופק מהמודע, ונעצור לקפה עם ז'אק לאקאן... אשר ככל הנראה לא היה מסופק מהפודקאסט הזה באופן כללי.
ואולי הרציונל האנושי הוא בכלל תקלה טראגית?
האם נצליח להביא אל המדיה החברתית טעימה מן העליונות האירופית במיטבה? אנחנו בספק, אבל אי אפשר לדבר על ספק מבלי לבקש מדקארט להביע דעה (או שתיים).
מה הקשר בין ספק ותבונה? בין קולוניאליזם ותבונה? בין אידיאל ותבונה? ובסופו של דבר, בין ישראל ותבונה? (זו הייתה הרמה להנחתה, אבל לא אבדה תקוותנו!). הייתכן והתבונה המערבית היא עקב אכילס של הפוליטיקה המערבית? או אולי, אם נעז להעמיק בחן, הבעיה אינה התבונה עצמה... אלא השימוש בה? ומה זה אומר להשתמש ב'תבונה' בכלל?!
מיזגו לכם כוס קפה, קחו איזה עבמבר טובה (אל תהיו יותר מדי אשכנזים בחייאת), עשו לנו לייק (בתבונה!), והיכונו לשעה (וקצת...) מרגשת של זכות הפירוש והיעדר רציונליות.
קריאה נוספת:
המדינה, כתבי אפלטון, תרגום: יוסף ליבס. שוקן:2016
פידרוס, כתבי אפלטון, תרגום: יוסף ליבס. שוקן:2016
דקארט ר., הגיונות של פילוסופיה ראשונית, תרגום: דורי מנור. ספרי עליית הגג:2013
איינשטיין ופרויד והמלחמה הבאה. דוד בר-גל, עופר אשכנזי, ערן רולניק. הוצאת כרמל.
לאקאן אתמול והיום: ראיונות עם ז'אק-אלן מילר. תרגום: קלאודיה אידן. רשת לאקאניאנית הוצאה לאור: 2023.
Freud, S. (1938) An Outline of Psycho-Analysis. The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud 23:139-208
-
זוכרים איך שיחקנו כשהיינו ילדים?
הייתה חבילה עוברת – היו אינסוף ניירות ובסוף פרס אחד. היום, כשעושים חבילה עוברת, כולם זוכים, כולם מקבלים פרס השתתפות. האם זהו שוויון?
הפרק הבא בטרילוגיית המהפכה הצרפתית שלנו ינסה להעמיק במושג שהפך בהרבה מובנים נרדף לצדק - שוויון. הפעם, תומר ועמרי לוקחים את סימן השווה במתמטיקה ושואלים עד כמה הוא באמת שווה? האם שאלת השוויון היא כלל שאלה מתמטית? ומתי בכלל הופיע הרעיון הזה של שוויון, ואם כבר... אז מה זה בכלל אומר?
האם אי-פעם פגשנו שוויון ברחוב? בכנסת? בחצר המשחקים? ואולי אנחנו בכלל טועים לגמרי, והשוויון היחידי הוא במצב הטבעי, כשהיינו על העצים? ומה אם גרוע מכך... שוויון מגיע רק בסוף? אולי בכלל כולנו שונים זה מזה באופן רדיקלי?
קאנט חוזר לביקור, ומביא עמו את זיגמונד פרויד, מיל, רולס ורוסו [דמיינו את מסיבת היום הולדת הזו...]. ביניהם ככה נדחף לו איזה אחד בשם קארל מרקס [יאללה, איזה נדחף הוא...], שתמיד מתעקש על עודפות מסוימת... [דמיינו אותו בחבילה עוברת...].
אבל דבר אחד אנחנו מבטיחים – השוויון הכי טוב הוא לשמוע את הפרק ולהגיב! הלייק שלכם באמת שווה. (אבל מה אנחנו ממהרים קדימה... בואו פשוט נתחיל להשוות! אה... אולי זה נשמע לא טוב...)
קריאה נוספת:
תרבות בלא נחת. פרויד, זיגמונד. הוצאת דביר 2009.
הצו הקטגורי. עמנואל קאנט.
המערכת עם מיקי חיימוביץ', עונה 4, פרק 6: נלחמים על הבית
אריסטו, מדינת האתונאים, 7.3-4; פלוטארכוס, סולון, יח; דוד, אפרים. 2003. הדמוקרטיה הקלאסית. ירושלם: מאגנס, 50.
קארל מארקס - הקפיטל, ביקורת הכלכלה המדינית, ספריית פועלים
מיל, ג.ס., על התועלתיות, מאגנס: 1933
קאנט, ע., הנחת יסוד למטאפיסיקה של המידות, ספרי עליית הגג: 2010
Rawls, John. A Theory of Justice. Cambridge, MA: Belknap Press, 2005. Chicago (author-date), 17th ed. Chicago style.
Rousseau, J.-J. (2004). The social contract. Penguin Books.
-
על פניו, כולנו מקדשים את החירות ומאמינים ש"נולדנו לחופש". מנקודת מבט היסטורית, אמנם, נראה שרוב בני האדם לאורך הדורות לא טעמו את טעמה של החירות יום אחד בחייהם.
מהמהפכה החקלאית ועד לעת העכשווית, עולה שאלת עליית הצורך בשלטון מרכזי ויחסי הגומלין שלו עם חירות האדם. אנו נדרשים לנהל חברות, ובדרך... מה קרה לאינדיבידואל? והחברה, מה עליה? ואיך למעשה כוחות הטבע קשורים לשאלת החירות? בפרק זה, תומר ועמרי ממשיכים לחקור את שלושת ערכי הטריאדה שניצבים בלב המהפכה הצרפתית: שוויון, חירות ואחווה. הפעם, נתמקד במושג החירות.
נפלס את דרכנו אל החירות ונשתחרר מגחמותיו הקפריזיות של המלך [לואי?] אשר דורש כל בוקר חליטת תה, ומנכס לעצמו ורק לעצמו את כל המלפפונים של העם! [מה יהיה לואי...]
כמו כן, נראה כיצד החירות קשורה בעילת הסבירות, ככל שזה בכלל סביר לדרוש חירות. זוהי ללא ספק בעיה עמוקה אשר תדרוש מאיתנו לעמוד על כתפי ענקים: מהמשנה וקהלת, דרך עמנואל קאנט, ג'ון לוק, ג'ון סטוארט מיל, ואפילו - האסטרופיזיקאי ניל דגראס טייסון.
מאפלטון ואידאת הטוב, דרך גילוי האש ועד לממשלת ישראל 2024 – אנו נשאלים ושואלים: מה קרה לחירות שלנו והאם אי-פעם היא הייתה קיימת? ובעצם... מה כוללת חירות? מה ההבדל בינה ובין חופש? האם יש חירות בטבע, או במצב הקדם פוליטי? ואם חירות היא רק גורם הקשור בחברה... מהי משמעותה בימים בהם החברה מתפרקת? מהי חירות פוליטית? ומה קורה כשהטבע מנסה להרוג אותנו? האם ניתן כלל להיות בני חורין מהטבע?
קריאה נוספת:
** המסכת הראשונה על הממשל המדיני, ג'ון לוק, הוצאת רסלינג, 2008
** על הממשל המדיני: המסכת השנייה, ג'ון לוק, הוצאת מאגנס, 1948
** משנה פסחים י ה
** קהלת פרק י
** "תשובה לשאלה: הנאורות מהי?", עמנואל קאנט
** Mill, J. S. (2002). On Liberty. Dover Publications.
** deGrasse Tyson, Neil. “Earth Is Bad for Life”. February 19, 2008
-
המהפכה הצרפתית הציבה בלב הרעיון הדמוקרטי המודרני שקם בעקבותיו שלושה מושגים: שוויון, חירות ואחווה. בפרק זה, תומר ועמרי מתחילים לצלול אל תוך שלושת המושגים הללו, והקשרם בחברה הישראלית בת ימינו. אבל... כראוי לתהליך חקירה - אנו עושים זאת בסדר הפוך!
אז נתחיל באחווה. מה קרה לאחווה? הרי אי אפשר לומר שהיא נעלמה, כלל וכלל לא – הנה אנו שומעים את הקריאות לאחדות, אחים אנחנו, ערבים זה לזה (ערבים ללא ערבים), איך אפשר לומר שאין אחווה (יהודית) במדינת ישראל? האמנם זוהי האחווה אליה התכוון המשורר?
מבין שלושת מושגי הטריאדה הצרפתית - איך קנתה לעצמה האחדות מקום בין השוויון והחירות כערך דמוקרטי מכונן? מה בין אחווה ואחדות? האם אנשים אחים
אנחנו ואת מי אנחנו בעצם שואלים את כל זה? איך כל זה קשור אל דוד בן-גוריון? עמנואל קאנט? קארל מרקס? זיגמונד פרויד? ז'אק לאקאן?! אין ספק שיש לנו דרך ארוכה ללכת בה...מצרפת המהפכנית אל ישראל של ימינו, נצעד יד ביד ללא מורא וננסה להבין משהו על האופן בו תופסת אחדות האחים מקום כה מרכזי בשיח הפוליטי של ימינו, ומדוע בעצם כדאי לברר – טוב טוב, תחת זכוכית מגדל – מה היא אותה אחדות, האם מדובר באחווה ומתי היא הופכת לתחושת עליונות.
הערה: השיר המוזכר בתחילת הפרק הוא “There is no I in fuck you” של הלהקה Walls of Jericho.
קריאה נוספת:
"אל הפועלים הערבים", דוד בן-גוריון, במועצת פועלי הרכבה, אדר תרפ"ד, חיפה
Freud, Sigmund. Totem and Taboo.
Lacan, Jacques. Seminar VIII: Transference. Polity Press. 2019
Lacan, Jacques. Seminar XIX: …Or Worse. Polity Press. 2018
Lacan, Jacques. Seminar XX: On Feminine Sexuality, the Limits of Love and Knowledge. W. W. Norton & Company, 1999.
Laurent, Eric. “Racism 2.0”
Marx, Karl. "On the Jewish question." Nonsense Upon Stilts (Routledge Revivals). Routledge, 2014. 137-150.
-
משהו השתנה בנוגע לשימוש בכוח, ליחסי הכוח ולמשמעות והתפקיד של כוח בחברה של ימינו. נראה שככל ויש לנו יותר כוח, כך אנו מרגישים יותר מוגבלים... מה קורה פה?
בפרק זה, נתחקה אחרי הדרכים העקלקלות בהן עבר הכוח המופקד בידי השליט ונבחן את ההיסטוריה של הכוח הפוליטי, לצד האחריות הקשורה בכוח.
או במילים אחרות – מה קרה לכוח?
כיצד השתנו מנגנוני הכוח בחברה? כיצד הפכה הענישה לפיקוח? והאם הפיקוח הפך לפיקוח עצמי? נראה שהמושג 'כוח' בימינו שינה את תכליתו, ומה לגבי ייעודו? האם בימינו, בחברה המודרנית, הכוח נעלם? ואם לא, מה אפשר לומר אודותיו? על מנגנוני הכוח שאנו משתמשים בהם בחברה המודרנית, אולי מבלי לחשוב עליהם יותר מדי? האם החברה של ימינו פחות מתענגת על השימוש בכוח?
נצא למסע עם פוקו, נשוחח עם ישעיהו לייבוביץ', נקרא מקטע קצר מן המשנה, נזכיר את אלבר קאמי, נראה איך הביטוח הלאומי קשור לסיפור, ואפילו... מותגים?! וגם נדבר על השומר בכניסה לקניון! (ד"ש לאבנר הגבר).
אז מה קרה לכוח...?
קריאה נוספת:
הזר, אלבר קאמי, הוצאת עם עובד
הסרט "שמונת השנואים" של קוונטין טרנטינו
משנה מכות, פרק א', משנה י'
דברים פרק כא, פסוקים י-יד
ישעיהו לייבוביץ'. "יש יהודונאצים" [סרטון יוטיוב]
Foucault, Michel. "Discipline." Rethinking the subject. Routledge, 2018. 60-69.
על מעשה עמלק והאתיקה של התהום, מאת תומר לביא. העוקץ [16.09.17].
-
משהו קרה לשמאל בישראל, אך לא רק בישראל – גם בעולם המערבי. כיצד ערכי השמאל המקוריים הלכו לאיבוד, לאורך הדורות, ואנו מוצאים עצמנו נקלעים בין ימין ומרכז, עם מיעוט סממני שמאל, ובכל זאת נראה כי המילה "סמולני" הפכה לקללה הנפוצה ביותר בשפה העברית. אז מה קרה לשמאל?
בפרק זה נצא למסע החל מהתמורות שחלו במבנה השלטון בעקבות המהפכה הצרפתית, דרך חוט המשי הנמתח מתקופה זו המכונה 'הקול השלישי', נתייחס אל דבריהם של מישל פוקו ופרנץ פנון, נדבר על לנין והגוש הסובייטי, ודרך הקמת מדינת ישראל והקיבוץ הישראלי עד לימינו אנו והפוליטיקה הישראלית והעולמית.
למעשה, נראה כיצד העמדה הפוליטית שבמובנים רבים בנתה את הדמוקרטיה המודרנית קרסה אל תוך עצמה ונבחן האם כלל קיים היום שמאל כהגדרתו בישראל.
** בפרק זה חלה טעות. המשפט "או שהעוגה לכולם או שלא תהיה עוגה" יוחס לצ'רלי ביטון, אך למעשה משפט זה כמובן נאמר על ידי סעדיה מרציאנו ז"ל.
קריאה נוספת:
Sieyès, Emmanuel-Joseph. "What Is the Third Estate?(1789)." teoksessa Emmanuel-Joseph Sieyès, Political Writings. Including the Debate between Sieyès and Tom Paine in (1791): 92-162.
MacLeish, Archibald. The American Cause. 1941
אליעזר שביד, תולדות ההגות היהודית בעת החדשה, כתר הוצאה לאור והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ח 1977, עמודים 122–151
משה סמט, החדש אסור מן התורה - פרקים בתולדות האורתודוקסיה, הוצאת מרכז דינור והוצאת כרמל, 2005.
