Avsnitt
-
אברהם אבינו, איש החסד, זוכה בתחילת דרכו לקשיים רבים שמאפיינים יותר הנהגה במידת הדין. ר' נחום רואה בזה ביטוי לעובדה שהחסד מופיע בדרכים לא פשוטות, ודווקא זה מעמיק אותו והופך את האדם לשותף בהופעתו.
-
התורה מתארת שדור הפלגה הוא "שפה אחת". רש"י פירש שדיברו לשון הקודש. ר' נחום מוצא באמירה הזו רמיזה לתיקון חטא הפלגה. לשון הקודש מפוזרת בין לשונות האומות, ותפקידם של ישראל להתחבר לשפת האומות ולזכך מתוכה את לשון הקודש. השימוש בשפה כדימוי מבטא את הצורך בחיבור לרוח ולחיים שישנם בעולם הזה, ותיקונם מתוך מגע חי ולא כפעולה טכנית.
-
Saknas det avsnitt?
-
בשנה הקרובה בעז"ה נלמד מדי שבוע על הפרשה מתורתו של ר' נחום מצ'רנוביל, בעל ה"מאור עיניים". מוזמנים להצטרף אלינו!
-
הסוכות שלנו הן זכר לענני כבוד שליוו את ישראל במדבר. חז"ל מלמדים אותנו שאת ענני הכבוד נתן לנו אהרן הכהן, אוהב שלום ורודף שלום. אהרן שנטע בלב ישראל אהבה זה לזה, בונה על ידי האהבה הזו סוכת הגנה גם ממה שקם על ישראל מבחוץ.פודקאסט פרידה מהשפת אמת עם תורה מיוחדת מבנו, האמרי אמת מגור.
-
דווקא יום הכיפורים, היום בו אנו עסוקים בעוונות, הוא היום בו נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים. השפת אמת מסביר מהו כרטיס הכניסה של הכהן: דווקא העובדה שיש צורך לתקן פגם ולמצוא את המקום הנקי בקשר מביאה אותנו לגלות עומקים של קשר עם הקדוש ברוך הוא שאינם זמינים לנו בשגרה. אולם יש כרטיס כניסה נוסף, והוא העובדה שהכהן נכנס כמי שכלל ישראל חקוק בלבו. דברים אלו משמעותיים גם לנו, בשנה שבה אנחנו זקוקים למצוא נקודת עומק בקשר עם הקדוש ברוך הוא, ולאחר שנה שבה חיינו את עומק המשמעות של החיבור לכלל ישראל. כולנו נכנסים לפני ולפנים. גמר חתימה טובה.
-
משה פותח את דבריו בפרשה בתיאור הברית, ברית שכוללת את כולם, כל הדורות באופן מתמיד – "היום כולכם". השפת אמת לומד כאן שהברית יוצרת את ישראל כחלק מה', יצירה שאנחנו חיים אותה יום יום כקשר חי ומתמיד. קשר זה הוא יציב, ולכן "אתם ניצבים היום". החזרה בתשובה מעוררת את הנקודה הזו ואפשרית בזכותה. תקיעת השופר, קול ללא דיבור, מעוררת את המקום הקבוע שלא ניתן לשינוי. כך, מעבר לכל השנויים, הברכות והקללות, אנחנו חוזרים לברר את הקשר היסודי שקיים בינינו לה' יתברך.
-
המדרש על המילים "שמוע תשמע" משתמש בדימוי של כניסה דלת לפנים מדלת. השפת אמת רואה בזה ביטוי לעולם התשובה שיש בה תנועה אין סופית, אל השם יתברך ואלינו פנימה.מתוך הדברים מתבררת גם הבאת הביכורים, הראשית לה', כרגע שרואה קדימה ואחורה.
-
בפרשת קדושת המחנה משמיעה לנו התורה שאת המלחמה שעם ישראל נלחם, מנהל הקב"ה. השפת אמת לומד מכאן גם למלחמות בעבודת ה': אנחנו עושים עבודת הכנה כדי לקבל את הסיוע משמיים. הסיוע משמיים מופיע עוד בשעת הכניסה למלחמה, שהוכנה על ידי ה' יתברך כדי להביא אותנו אליו מוכנים ומדויקים יותר"להצילך ולתת אויביך לפניך" – ראשי תיבות אלול. חודש אלול בו אנחנו מתכוננים לראש השנה, הוא הדרך של ה' לסייע לנו להגיע אליו מוכנים.
-
רמז הקדמונים לאלול, "אני לדודי ודודי לי", מלמד אותנו שיסודו של החודש בהתקשרות בינינו לקדוש ברוך הוא. השפת אמת שומע כאן כדרכו רמזים נוספים – אני לדודי, וכתוצאה מזה דודי לי. אנחנו המתחילים. ועוד: אני לדודי כזהות – כל מה שיש לנו בעולמנו זה את ה', ה' מצדו מבקש אותנו. הדברים נוגעים גם לעולה מפרשת שופטים לשים שופטים ושוטרים על שערי הלב.
-
ברכת המזון מופיעה כחלק מהתיאור על מעלתה של ארץ ישראל. התיאור הפשוט "ואכלת ושבעת וברכת" משקף בטבעיות את מעלת הארץ, שהמפגש עם הברכה הגשמית שבה מעורר את הברכה הרוחנית, וגם מטיל על עם ישראל תפקיד – להופיע את הברכה הגנוזה בארץ.
-
משה רבנו עומד בשערי ארץ ישראל ומתפלל. הוא מתחיל את תפילתו בתיאור ידו הגדולה של הקב"ה ומלמד אותנו סדר תפילה. העובדה שהתפילה מתחילה בתיאור שבחו של מקום מבטאת את זה שיסוד התפילה הוא ביכולת להכיר בנוכחות האלוקית ששורה בכל. המתפלל נגש מתוך זרימת החיים שמה' יתברך לעולם, ונותן לה ביטוי בתפילתו. כך אנחנו מתפללים גם בזמנים קבועים כדי לבטא את הנוכחות הזו לכל אורך הזמן, ומתוך כך הבקשה היא חלק מאותה זרימת חיים. תפילת משה לא נענתה במישור הגלוי. העמידה בתפילה באופן הזה מאפשרת לנו לראות את עצמנו כחלק מתנועה רחבה יותר ולצאת מהממד המדויק של הבקשה עצמה.
-
משה רבנו עומד ומוכיח את בני ישראל. הוא מוכיח דור שלא היה שותף לרוב מוחלט של החטאים. תוך כדי התוכחה הוא מדבר גם על הקושי האישי שלו לשאת את הנהגת בני ישראל. אנחנו מרגישים בזה ומנגנים את המלים "איכה אשא לבדי" במנגינה של איכה. חז"ל גם דרשו שכאן מתחיל שורש של החטא העתידי שיביא לחורבן. העובדה שמשה מדבר על חטאי העבר וצופה לחטאי העתיד מלמדת אותנו, לפי השפת אמת, על היחס שבין הדורות השונים, ועל כך שדור אחד מתקן את חטאי הדור שלפניו. היחס שבין אבות לבנים הוא כזה שלבנים יש תפקיד להתבונן ולתקן את מה שלא הצליחו האבות לתקן. מכאן אנחנו למדים על היחס הכללי שבין אבות לבנים ועל התפקיד שלנו לחזור לצפות ולבנות את בית המקדש.
-
סיכום ספר במדבר ברשימת המסעות מלמד אותנו שעיקר ההתרחשות שעובר אדם בעולם הוא המסע, ההליכה. מתוך ההליכה הזו הוא גם זוכה לחניה, ליכולת לפגוש את ה' בצורה נינוחה במקומות שלא היה נראה שניתן לפגוש אותו. העובדה שה' הצעיד את בני ישראל בראש מורם לתוך הסכנה מלמדת שבתוך המצרים עצמם יש תורה שאנחנו צריכים ללמוד.
-
פינחס מקבל את השכר שלו על שעשה מצוות ה' ורצון ה' מבלי שנאמר לו לעשות זאת. ועוד יותר מזה אנחנו שומעים, שיש בתורה מצווה כזו שמתקיימת רק אם ישראל רוצים בה. דבר זה מהווה שיא של המהלך שבו ה' מבקש לגלות את התורה דרך המציאות ודרך ישראל. ביטוי לדבר מוצא השפת אמת גם בסמיכות הפרשיות של החלפת ההנהגה ביהושע והציווי על קרבנות הציבור, התמידים והמוספים.
-
בפרשת בלק אנחנו רואים איך אומות העולם מפרשות את התהליך של יציאת מצרים ולומדים מהן על האופי המיוחד של ישראל. רצונו של בלעם לקלל נובע מתפיסה שעם ישראל יורד למציאות ומתנהל כעם בין העמים. אולם הקב"ה מברר שהשורש שלנו גבוה מעל המציאות, ומוקד הקשר בין עם ישראל לקב"ה נוגע למרחבים שהמציאות כלל לא מכילה. שני החלקים הללו יונקים זה מזה. מתוך הדברים מברר השפת אמת את הדרך לשמור על זהות עמוקה תוך השתלבות בעולמות מאתגרים.
-
פרשת פרה עוסקת בטהרה מטומאת מת ומהוה יחידת מעבר בין דור המדבר לדור הכניסה לארץ. דור יוצאי הארץ הוא דור שהולך וכלה והתורה מרמזת את זה בעובדה שהיא מלמדת אותנו את הפרשה על טהרה מטומאת מת. בדבר זה התורה רומזת לנו שיש טהרה למוות, מותו של דור אחד הוא בשביל לחדש ולהקים דור אחר, ויותר מזה, המוות הוא זה שמאפשר את החיים. השפת אמת לומד מהפרשה שגם החטא הוא בשביל הטהרה שאחריו, ועל ידי החטא מתאפשרת התחדשות ותשובה. התורה מלמדת אותנו כיצד תהליכי הנפילה שבספר במדבר היו בשביל לחדש דור שלומד תורה חדשה, תורה של טהרה.
-
משה ואהרן מיצגים את הנהגת השם הנבחרת בבחירה אלוקית. קרח הלוי הוא ביטוי להנהגה שצומחת מלמטה. ספר במדבר מתאפיין בכחות המתעוררים מלמטה ומבטאים את כוחות השלמות שבאדם. הסכנה בזה היא שהאדם השלם עשוי לוותר על התלות בקדוש ברוך הוא הבאה מלמעלה.
-
רשי מפרש את דברי ה': שלח לך – מדעתך, אם תרצה שלח. הקב"ה מאפשר לעם ישראל לעשות משהו, אבל זה בעצם היענות לרצון שלהם. המצב בו עם ישראל יוזם ומבקש והקב"ה משאיר את הדברים פתוחים, עשוי להיות מצד אחד הזדמנות שבה אנחנו פועלים מצדנו משהו לשם שמים, ומצד שני עשוי להיות מקום שבו אנחנו מפרשים את ההענות כמצב שבו ניתן לנו החפש לעשות מה שאנחנו רוצים, בלי לתת דין וחשבון. השפת אמת מתמודד עם הצומת הזו, שבה עם ישראל יוזם דברים, ומאידך צריך להזהר שלא לפול למקום שבו היוזמה מנתקת אותו מרצון ה'.
-
פרשת בהעלותך מתחילה בחגיגיות של תחילת המסעות אולם מהר מאד עם ישראל נופל נפילה אחר נפילה. השפת אמת מציע פירוש אחר להתרחשויות ורואה בהן תהליך של צמיחה שבו עם ישראל עובר מסע של התמודדות. התמודדות שדורשת עמידה מול כשלונות וצמיחה מהן. אולם סופה בלחדש תורה שמופיעה מתוך העולמות והנפשות שלנו.
-
רגע לפני הקמת המשכן מצוה ה' את הכהנים לברך את ישראל. הכח של הכהנים לברך את ישראל מגלה על כח הברכה שנמצא בתוכנו. הברכה היא מכח שמו של הקדוש ברוך הוא והכהנים הם אלו שיש להם את היכולת להבחין בשמו של ה' ששורה בתוכנו. כח הברכה מתחיל מהיכולת לזהות את הנקודה האלוקית שחתומה בנו, ולהביא אותה לידי ביטוי. כמו הכהנים, כך כל אדם מישראל שמעמיד במרכז חייו את רצונו לעבוד את ה', זוכה לזה שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליו באופן הזה ונושא אליו את פניו.
- Visa fler
