Avsnitt
-
מכירת בתי ערי חומה משמשת את ר נחום לבחון את משמעות הגבולות ומה שהם יוצרים.
התורה פותחת באות ב שמבטאת יראה. לבית יש בתוכו גבולות חיצוניים שיוצרים מרחב פנימי. כך התורה יוצרת מרחב על ידי הצבת גבולות.
-
סיפור יפהפה שסיפר הרב שלמה קרליבך על ר' מנדלה מויזניץ מפגיש אותנו עם הצורך לשוחח עם המקומות הנמוכים והילדותיים שבנו.מתוכו נלמד את ביאורו של ר נחום על דברי חזל - אמור ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים
-
Saknas det avsnitt?
-
נדב ואביהו מתים מתוך התקרבות להשם. ר נחום מסביר שנדב ואביהו צריכים להתקרב כי יש להם יכולת לקרב מדרגות נמוכות אל הקודש. אולם דווקא מי שמתקרב בתנועה כל כך חזקה מרחוק, עלול לאבד את החיבור לחיים הטבעיים בלי למצוא את הדרך להביא את הקדושה לתוך החיים.
-
המצורע מקבל את ענשו בגלל שדבר לשון הרע על ישראל.
ר נחום מבאר שהקב"ה רואה בישראל את הטוב, מדבר לשון הרע פוגע במבט הזה ולוקח מהשם את העונג שיש לו בבניו.
הוא גם כעובד עבודה זרה, כי משתמש בכח הדיבור שהוא כח אלוקי בניגוד למה שהשם רוצה שיעשה בו.
מתוך הדברים אנחנו לומדים גם עלינו כמי שצריכים לדבר טוב על ישראל בכל זמן ובפרט בימינו שזכינו לראות עם שמלא בזכויות ומצוות כרימון
-
.ר נחום מניח בפרשה את אחד היסודות המרכזיים במשנתו ובעולמה של חסידות פולין, שעיקר הדבקות היא דרך ההתעוררות הרגשית, ושעובד השם הוא אדם שחי עולם רגשי עשיר
-
פסח הוא החג שבו פועל השם בחסד גדול עם ישראל, בהתגלות מלמעלה גם כשאנו לא ראויים. לכן מפתיע לגלות שדווקא בו נולד יצחק שמדתו מדת הדין. ר נחום לומד מכאן שפסח חושף את החיים שטמונים גם במיצר, הצרה שנראית כהעדר חיים מכילה בתוכה כוחות חיים סמויים. כשאנו מרגישים את זה המיצר שבמציאות מתבטל ואנחנו מסוגלים לפעול ולשנות אותה.
-
התורה מכנה את המשכן, משכן העדות, ופירש רשי, עדות שהשכינה שורה בישראל לאחר חטא העגל.ר נחום מבאר שהעדות היא שעם ישראל נושא בתוכו את השכינה, מעתה מצויה השכינה בתוכנו ומופיעה דרכנו. השם מפקיד בלבנו את מלכותו בארץ, ישראל הם השביל שמחבר עליונים ותחתונים.
-
חז"ל למדו מהסמיכות של ציווי השבת לציווי של בניית המשכן, שמלאכות שבת אסורות רק באופן של מלאכת מחשבת. דבר זה לא מפורש אלא רמוז בלבד.ר נחום רואה בזה ביטוי לעובדה ששבת יוצרת קרבה מיוחדת בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, ומאפשרת לנו לקלוט את מה שלא נאמר. זה מתאפשר דווקא בשביתה ממלאכה, בהשקטה של המציאות שמאפשרת לשמוע את מה שלא קולטים בחושים הרגילים.
-
בפרשה משה רבנו לא נזכר, אבל הוא נוכח מאד בתחילתה – "ויקחו אליך". השמן שמעלה את האור מגיע מהחיפוש של משה. אבל זה על ידי "כתית", כתישה ומלחמה. את האור מוצאים דווקא מתוך מצבים של חשכה. מה שנראה כנפילה הוא בעצם דרך לחדש את אור התורה.
-
בחודש אדר מת משה רבנו, והמן מבין מכאן שזהו מותה של התורה, מות האפשרות ליצור קשר בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא. אולם, לא ידע שמשה רבנו גם נולד בחודש אדר. משה היה מי שחשף שכל אדם מישראל נושא בתוכו נקודת אמת, ומותו של משה מאפשר לכל אחד לגלות את משה בתוכו.
זו משמעות בניית משכן בתוך כל אחד, וזו משמעותו של חודש אדר, א' דר, השם שדר בתוכנו.
-
"ואלה המשפטים אשר תשים", מתרגם אונקלוס: "די תסדר". בעקבותיו חושף ר' נחום שהדין בעולם נגרם כתוצאה מחוסר סדר. הפער בין חוויה של סבל לחוויה של מובנות עוברת דרך השאלה האם יש לדברים את הפשר הנכון שלהם. השאלה מה מאפשר את הסדר נעוצה בעולמו הפנימי של אדם. התורה מכוונת את עולמנו הפנימי לסדר הנכון ובכך מבטלת את הדין
-
אמירת "נעשה ונשמע" מבטאת שתי מערכות שבהן מתגלה התורה, מעשית ורוחנית. ר' נחום חושף כאן עוד הבנה: "נעשה" מתאר מציאות של שייכות נמוכה, שבה אדם מרגיש רחוק מהבהירות והחיבור לתורה. עם ישראל מבהיר בקבלת התורה שזמנים בהם האדם נופל ממדרגתו הרוחנית, גם הם חלק מגילוי התורה, ויותר מכך, על ידיהם תתאפשר שמיעה חדשה. "נעשה ונשמע" זו תנועה תמידית של נפילה והתחדשות בעבודת ה'.
-
המן שימש כמאכל של בני ישראל במדבר, כמקור החיים המרכזי שלהם, וחז"ל אומרים שהוא מאכלם של מלאכים. ר' נחום משתמש במן כדי לבחון מה באמת מחיה אותנו, הפרנסה הגשמית או יסודות רוחניים שקשורים בה. המן מלמד אותנו שיש לאדם יכולת לגלות משמעות רוחנית בדברים גשמיים, ושהמשמעות הזו היא עיקר חייו.
-
הכבדת לב פרעה מעסיקה את הפרשנים לאורך הדורות. ר' נחום מתבונן על מצרים כמקום ששולל בחירה. דווקא האפשרות לשלוט בכל חוסמת לעיתים את הבחירה ומצמצמת את היכולת של האדם להשתחרר מעצמו. מכות מצרים הן דרך של ה' לאפשר בחירה במציאות שמבקשת לחסום אותה, אולם גם המציאות הזו אינה אלא כלי לאפשר בחירה אל מול הגודל האלוקי.
-
ביטויים רבים ביציאת מצרים עסוקים בידיעת ה'. ר' נחום מתאר שעיקרה של יציאת מצרים הוא לחולל מהפכה בתחום הדעת. ידיעת ה' אינה ידיעה פילוסופית, אלא חווית חיים שבה האדם מתקשר לה'. כל זה פשוט במצבי שפע וברכה, אבל מורכב במצבי קושי ועינוי. יציאת מצרים באה ללמד אותנו לדעת את ה' גם במצבים כאלו.
-
התורה מציינת שבת פרעה רואה את משה בתיבה כנער, וחז"ל דרשו שאמו עשתה לו חופת נעורים. ר' נחום מזהה במפגש עם משה את ההכרה של בת פרעה בתורה, ומתוך כך מברר שתי הופעות של התורה – האחת של כללים ומסגרות והשנייה של אור שגנוז בתוך הכללים הללו, כאשר מטרת התורה היא להפגיש את האדם עם האור הגנוז בכללים ובפרטים. מתוך הדברים עולה הכמיהה להפוך את התורה לתורת חיים שיש בה יכולת לשחרר את נשמת האדם מכבליה.
-
המטבע שטבעו חז"ל במסכת תענית מתאר, לפי ר' נחום, את יכולתו של יעקב לחוות חיים של קשר עם הקב"ה גם במקומות שחונקים את הקשר הזה כמצרים. בזה מתווה לנו יעקב דרך של חיים בתוך מיצרי העולם הזה. עם זאת, העובדה שמידתו של יעקב אבינו היא רחמים מלמדת אותנו שמי שמבקש ללכת בדרך כזו צריך לדעת שלא יצליח בלי בקשת רחמים ועזר מהשם יתברך.
-
בפרשה נסגר סיפור יוסף ואחיו ונפתח סיפור גלות מצרים. אולם, ר' נחום מזהה את תחילת הסיפור כשיעקב שולח את בניו למצרים. יש שבר במצרים – שבר הוא המזון ברעב, אבל הוא גם משבר. במצרים יש מציאות שבורה, עולם של כוחות חזקים אלוקיים שנשברו. עובדי השם צריכים לפגוש את הכוחות הללו ולהיבנות מהם. אמנם הפגישה עשויה להיות שבורה, לא ברורה ולהביא איתה מיתה רוחנית, אך מתוך הנפילה הזו תצמח מציאות חדשה.
- Visa fler
