Avsnitt
-
סיכום שבועי - כל פרקי השבוע הכי מעניינים של 240 ד״ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן, מרכז עזרי, אוניברסיטת חיפה, מחברת הרומן ההיסטורי ״המלכה״ מסבירה מה באמת מוביל את מהלכיו של שלטון של רפובליקה באיראן- הישרדות שלטונית וכבוד. על מתנגדי השלטון באיראן ועל תומכיו שמשאירים את השליטים בין הפטיש לסדן.
איתמר קרמר, איש חינוך ומנהל משמר החינוך הממלכתי, מדגיש את החשיבות הקריטית של חוק החינוך הממלכתי לעתיד המדינה ולזהותה הדמוקרטית. החוק נועד להעניק חינוך אחיד לכל ילדי ישראל, שמבוסס על ערכי כבוד לזכויות אדם, סובלנות, שוויון ושלום. קרמר מתאר כיצד המחנה הלאומני מנסה להשתלט על מערכת החינוך ולקדם ערכים שמרניים ולאומניים, בניגוד לערכים הדמוקרטיים שהחוק מתכוון להטמיע. הוא קורא לחברה הישראלית להילחם למען החינוך.
עו"ד יפעת סולל סמנכ"ל חדו"ש - לחופש דת ושוויון מדברת על עתירתה לבג"צ בנושא תכנית אופק חדש ועל הדרישה למנוע העברת עוד למעלה ממיליארד ₪ מדי שנה לרשתות חרדיות שאינן מלמדות לימודי ליבה. ההסכמים הקואליציוניים מבטיחים מימון מלא לרשתות חינוך פרטיות, אך התנאים אינם מתקיימים בפועל. העתירה לבג״ץ שואפת להבטיח כי גם בחינוך החרדי ילמדו לימודי ליבה ויעסקו מורים מקצועיים, מה שיתרום לכלכלת ישראל ולחברה הישראלית כולה.אדם אלרועי יו״ר מועצת תלמידים ונוער ת״א לשעבר היה תלמיד תיכון צעיר במהלך הקורונה, ותלמיד י״ב בתחילת המלחמה, מגיע להשמיע את קול הנוער, ומספר מה קורה עם הנוער?? האם הילדים נשכחו בין כל הבעיות?? הקורונה חשפה את חולשות מערכת החינוך הישראלית, שהתקשתה לספק מענה לצרכי התלמידים בזמן המשבר.לאחר הטרגדיה של 7 באוקטובר, המערכת שוב נכשלה במתן פתרונות, בעוד שהתלמידים נאבקים בדיכאון וחרדה, ומנגד מגלים מעורבות אזרחית יוצאת דופן. זום אין - תומר אביטל מארח את אריאל דוד דוקטורנט, המחלקה למדע המדינה זהות מזרחית שזורה והמערכת המפלגתית בישראל, לשיחה מעמיקה על המתח בין זהות יהודית לליברליות . על איך פוליטיקה, מסורת ומזרחיות מעצבות את עתיד הדמוקרטיה הישראלית.הפרק עוסק במתח שבין זהות יהודית מסורתית, ליברליות ופוליטיקה בישראל. השיחה מתמקדת במרכז המסורתי הישראלי, ההתמודדות של המחנה הליברלי עם זהות יהודית, והשימוש של פוליטיקאים בזהות המזרחית לקידום מטרות פוליטיות. לצפייה בפרק המלא : https://youtu.be/64hcO21bWuI
עקבו אחרינו בפלפורמות האהובות עליכן.ם ספוטיפיי https://spoti.fi/4cJvcfYאפל פודקאסט https://apple.co/4eYOS10טוויטר https://bit.ly/3Y2VeGNפייסבוק https://bit.ly/4eZUzMpאינסטגרם https://bit.ly/4cMAZ4Kטיקטוק https://bit.ly/4bLYycj**להצטרפות לקבוצות "240 שניות":קבוצות שקטות לצריכת תוכן . טלגרם https://t.me/secondorlessוואטסאפ https://bit.ly/3xbEr8Q
#תמר_עילם_גינדין #איראן #רפובליקה_אסלאמית #מרכז_עזרי #אוניברסיטת_חיפה #הישרדות_שלטונית #איתמר_קרמר #חינוך_ממלכתי #דמוקרטיה #ערכי_זכויות_אדם #מערכת_החינוך #עו"ד_יפעת_סולל #חדו"ש #לימודי_ליבה #בג"ץ #חינוך_חרדי #אדם_אלרועי #נוער_בישראל #קורונה #משבר_חינוכי #מעורבות_אזרחית #תומר_אביטל #אריאל_דוד #זהות_מזרחית #פוליטיקה_ישראלית #יהדות_וליברליות #דמוקרטיה_ישראלית
-
היה שבוע עמוס בתוכן ובאירועים שדורשים התייחסות, לכן הכנו את סיכום השבוע , שבעזרתו תוכלו להשלים את כל מה שדיברנו עליו ! יחד עם הסברים אקטואלים קצרצרים
רוב הסרטונים בסיכום הם סירטונים בגרסתם המקוצרת, פרקים המלאים למי שמעוניין.ת - נמצאים ביוטיוב
נשמח לפידבקים בתגובות !
מה הנושא שהכי בער בכם.ן השבוע ?
מה הסרטון שהכי עניין אתכם.ן ?
מה הייתם.ן רוצים שנבר עליו ולא דיברנו השבוע ?
ד״ר תומר פרסיקו - מה לבן גביר ולהר הבית? למה דחוף לו להפר את הסטאטוס קוו בהר הבית? התשובה פונדמנטליזם דתי!
נתניהו הפקיד המון כוח בידיי כוחות קיצוניים וקנאים, וזה נהיה מסוכן מיום ליום- לכולנו. בן גביר תומך הטרור- המעריץ של כהנא וברוך גולדשטיין מנהל את משטרת ישראל והביטחון הלאומי, מוביל הפיכה משטרית ומוביל משיחיים להתפלל בהר הבית, סמוטריץ המשיחי אחראי על הכלכלה שלנו ומוביל להרס כלכלי עצום וירידה בדירוג האשראי בכל החברות. הדרך היחידה לעצור אותם היא לא לתת להם כוח! הגיע הזמן שנתייצב איתנים מולם ונגיד - הפונדמנטליזם לא יעבור!
אלוף במיל נמרוד שפר - השבוע חזרו שש גופות של חטופים, יורם מצגר, אברהם מונדר, אלכס דנציג, חיים פרי, יגב בוכשטב ונדב פולוול זכרונם לברכה. חלקם הגדול נחטפו בחיים. על חוסר האינטרס של נתניהו בעסקה, טרפוד העסקאות, לחץ צבאי שהורג חטופים וזמן שאין להם לבזבז
אלוף במיל׳ עמוס מלכא , ראש אמ״ן לשעבר -חלק מהממשלה רואה בחטופים נטל. סמוטריץ בן גביר ונתניהו עסוקים בהישרדות פוליטית והחרבת מדינת ישראל, החזרת החטופים תסיים את המלחמה ותסיים את הקרקס שלהם, והם לא יכולים להרשות לעצמם את זה.
החטופים והחטופות מופקרים למוות בשם הישרדות פוליטית .
נרי ירקוני- לשעבר ראש רשות התעופה בישראל - מחירי הטיסות מרקיעים שחקים מאז פרוץ המלחמה בשביעי לאוקטובר ועד היום- עשרה חודשים אחרי, בתחילת השבוע אל על הצהירה על רווח שיא של כמעט 150 מיליון דולר ברבעון האחרון !
חברות טיסה זרות רבות מבטלות כל שני וחמישי טיסות לארץ והחוצה, אז על מי נותר לנו לסמוך?
על החברה הראשית של מדינת ישראל, לא ? אז אם חשבתם.ן שאתם.ן ״מקבלים את המחיר הכי טוב שאפשר״ או ש״המחיר יקר בגלל המלחמה והמצב״ כדאי שתחשבו שוב מי מנסה לנצל את המצב.
סגנית הסנגורית הצבאית הראשית לשעבר סא״ל (מיל) עו״ד אפרת נחמני ברעם כל המידע שלא בטוח שסיפרו לכם לגביי פרשת שדה תימן והמרד שהגיע בעקבותיה. מרד ה״תמיכה״ בחיילי שדה תימן הינו פעולה אלימה כנגד שלטון החוק במדינה.
מסבירה גם על דרכי השיפוט הצבאיות הרלוונטיות למקרים מהסוג הזה ועל חשיבות המשפט הישר כדי לשמור על צה״ל צבא מוסרי ומדגישה- זה מה שמבדיל אותנו מהחמאס .
ד״ר נעה לביא - העסקה להחזרת החטופים והחטופות נמצאת בימים קריטיים מאוד, זה הזמן של התקשורת להיזכר שהיא לא כלי להעברת מסרים על ידי השלטון! על תקשורת , על תקשורת פוליטית, שופרות של פוליטיקאים ועוד
-
Saknas det avsnitt?
-
פרקי השבוע של 240 שניות עם הסברים קצרצרים ואקטואליים. ד״ר אודי לוי, לשעבר ראש יחידת ׳צלצל׳ היחידה ללוחמה כלכלית של המוסד בסדרה קצרה בת 2 פרקים על מקורות מימון טרור בעולם ומקורות מימון חמאס בפרט. לצפייה בסדרה לחצו כאן - https://bit.ly/3M8dffJעו״ד ראויה חנדקלו, ראש מטה החירום למאבק באלימות ופשיעה, על הפשיעה והאלימות הרווחת במגזר הערבי, ועל ניצול המצב הנתון בידי הממשלה, שמעדיפה שהמצב ישאר כך.פרופ׳ ברוריה עדיני- ראש החוג לניהול מצבי חירום באונ׳ תל אביב, על המרכיבים של חוסן לאומי אמיתי, והצורך בחוסן לאומי כדי לנהל משבר מדיני ומצב חירום. סא״ל (מיל׳) עו״ד אפרת נחמני בר, סגנית הסנגורית הצבאית הצראשית לשעבר, בפרק זום אין עם כל המידע שאתם חייבים לשמוע על פרשת התעללות המילואימניקים בשדה תימן והפריצה לבסיסים והמרד האזרחי שהגיע בעקבות הפרשה, ועל ניהול הסנגוריה הצבאית בנושאים מורכבים ומבצעיים לצפייה בפרק המלא לחצו על הלינק - https://bit.ly/4dPw8joח״כ לשעבר דניאל בן סימון - על המשבר בזהות היהודית שמדינת ישראל גרמה לו וליהודי מרוקו שעלו לארץ, על החיים בתור יהודי במדינה מוסלמית, על ההסללה של המדינה בעקבות סממנים דתיים לשלוח אותם לישובים דתיים ולקטלג אותם כחלק ספציפי בחברה בלי לתת להם לנסות להשתלב.#יהדות #ישראל #מומחים #דמוקרטיה #פוליטיקה #חדשות #ממשלה #כלכלה #מרוקו #פשע #ממשלה #שדהתימן #צבא #צהל #חוסן #מלחמה #מלחמתחרבותברזל
-
סקירה שבועית- איחדנו את כל פרקי השבוע למבזק אחד ! ספרו לנו מה הפרק האהוב עליכם.ן אורנה היילינגר- מומחית לשימוש מיטבי באינטרנט, על פייק ניוז ברשת שימוש פוליטי של גופים ממשלתיים, הנדסת תודעה ברשת והצורך לצרוך תוכן נכון ובטוח.ד״ר הדס שהרבני סיידון, פסיכולוגית קלינית, על החרדה הקיומית והסיכון של כל חלקי החברה שמתגייסים, במיוחד בזמן חירום ומלחמה, על הנטל, האחריות, וחוסר השיוויון.ד"ר נועה לביא ראשת המסלול לתקשורת ומדיה, המכללה האקדמית תל אביב-יפו מדברת על התופעה שהופכת עיתונאים ליחצ"נים. על תלות כמעט מוחלטת של עיתונאים בפוליטיקאים בישראל. שרים שמתעטפים בכינוי "בכיר כלשהו" מעבירים הדלפות שמשרתות אותם לכתבים שמפרסמים מיד, בנוהל "יטופל". ד״ר אדר כהן מביה״ס לחינוך , האוניברסיטה העברית "התעלמות מאקטואליה ופוליטיקה בבית הספר תוציא לעולם בוגרים צייתנים, חסרי ידע וחסרי עמדה."ד"ר ענת הרבסט-דבי התוכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר-אילן ויו״ר אספנט ישראל- כיצד באה לידי ביטוי הפקרה ארוכת שנים של נושא הרווחה בישראל לאחר השבעה באוקטובר ואיך מתוך הכאוס צמחו יוזמות אזרחיות?
-
סיכמנו את כל פרקי השבוע למבזק אחד, שיהיה לכם.ן למה להקשיב בסופש, זו הזדמנות טובה לראות אם פספסתם.ן פרק. פרקי השבוע:פרופ׳ דן שכטמן חתן פרס נובל לכימיה - על דור העתיד של המדע והמחקר, דווקא ובמיוחד עכשיו .ד״ר גדי חיטמן- על החברה הערבית בישראל, שבה רוב האנשים מעוניינים להשתלב בקהילה. פרופ׳ דוד פסיג - על נציבות הדורות הבאים והצורך הדחוף לחשוב על העתיד הרחוק, במיוחד בימים כאלו. עו״ד עינת פישר לאלו - על הצורך במנהיגות נשית, והיתרונות הרבים למדינה עם נשים בשלטון.פרופ׳ אניטה שפירא- כלת פרס ישראל להיסטוריה- בפנייה ישירה לבוז׳י הרצוג - שהגיע הזמן שיתעורר וישמיע קול .
-
איחדנו את כל פרקי השבוע של 240 שניות לפרק אחד לקראת סוף השבוע .
פרופ׳ עירן הלפרין- האם אנחנו מפספסים משהו בפרשנות רצון העם?
ד״ר אורנה ברי יזמית ומדענית ראשית בעברה, דירקטורית טכנולוגית במשרד ההייטק הישראלי- על עתיד ההייטק בישראל
מיכל מטס ליטמנוביץ מייסדת ומנכלית ״יעבודה שווה״- על מצבן של נשים בשוק העבודה בזמן מצב חירום
נדב תמיר דיפלומט לשעבר, מומחה לפוליטיקה אמריקנית- על הבחירות בארה״ב ואיך חזרתו האפשרית של טראמפ יכולה לשפיע על ישראל
אבי נאור- מייסד עמותת ״אור ירוק״ ויו״ר הרלבד לשעבר - על השחיתות ואוזלת היד שהורגת אנשים בכבישים
-
עו״ד מיכאל ספרד, יועץ משפטי לאירגוני זכויות אדם ומומחה למשפט בינלאומי. על מצב בגדה המערבית בעקבות השתלטות ממשלת בן גביר- סמוטריץ׳- נתניהו על התנהלות המשטרה. על עליונות יהודית, עליונות מתנחלים, סיפוח, ריבונות בשטח והסכנה הרבה לדמוקרטיה.טקסט הפרק המלא:אז איך קוראים למצב הזה שבאזור אחד מתגוררות שתי קהילות, האחת בעלת זכויות פוליטיות ואזרחיות והשפעה ישירה על השלטון והשנייה נעדרת זכות לבחור ולהיבחר וחסרת השפעה במסדרונות שבהם נקבע גורלן? בשקט בשקט, בלי שהציבור הישראלי יודע על כך ובלי שהתקשורת הישראלית מדווחת הושלמה בשבועות האחרונים הפיכה משטרית בגדה המערבית. הפיכה משטרית של ממש. כי ממשלת בן גביר - סמוטריץ' - נתניהו קשרה קשר לבצע שתי הפיכות משטריות, לא אחת. האחת בישראל והשנייה בגדה המערבית. האחת נועדה לחסל את הפרדת הרשויות ועצמאות מערכת המשפט ולייצר מערך שלטוני רודני בישראל, והשנייה ביקשה לספח את הגדה המערבית ולקבע עליונות יהודית בה. כדי למנוע את הראשונה יצאו אלפי ישראלים לרחובות ביחס לשנייה אף אחד לא יצא לרחוב ומעטים בכלל יודעים ממנה. הגדה המערבית, כמו ירושלים המזרחית ורצועת עזה, היא שטח כבוש. כלומר מדובר בשטח שישראל שולטת בו בעקבות מלחמה וכיבוש צבאי. ומבחינת המשפט הבינלאומי הוא אמור להיות מנוהל על ידי ממשל צבאי המחויב לדאוג לביטחון ולצורכי האוכלוסייה הנכבשת. המשפט הבינלאומי מסדיר את המצב של כיבוש כניהול זמני של השטח בידי הכובש והוא אוסר באיסור מוחלט על סיפוחו באופן חד-צדדי. זהו לא סתם איסור, אלא כלל מרכזי שנועד לחזק את האיסור על שימוש בכוח שלא לצורכי הגנה עצמית. אם ברור שלא ניתן לרכוש ריבונות בכוח הזרוע, יהיו פחות מוטיבציות למלחמות. כלומר מדובר בעיקרון שהוא חלק מהלב של הסדר העולמי שנוצר אחרי מלחמת העולם השנייה ושבטבורו הרצון להכחיד מלחמות. בהתאם, ישראל הקפידה לאורך שישה עשורי כיבוש לנהל את הגדה באמצעות ממשל צבאי. הקמנו התנחלויות, הפקענו אדמות, חיברנו את תשתיות השטח הכבוש לישראל ובכל אלה הפרנו איסורים מובהקים של דיני הכיבוש. אבל התעקשנו כל הזמן שלא סיפחנו. והנה לאחרונה מומשה ההבטחה שהעניק נתניהו לסמוטריץ' בהסכם הקואליציוני ונחתם צו המשנה באופן דרמטי את מבנה הממשל בגדה. רוב הסמכויות השלטוניות, בעניינים אזרחיים, ניהול קרקעות, תכנון ובנייה, רישוי וכיוצא בזה, שהיו בידי קצין המשמש כראש המנהל האזרחי, הגוף שאמון על ניהול השטח, הועברו לסגן שמונה לו, והסגן הזה הוא אזרח שכפוף לסמוטריץ' ולא לפיקוד הצבאי. וכך חלקים נרחבים של כוחות שלטוניים בגדה אינם יותר בידי הצבא אלא בידי ״דרג ישראלי נבחר״, או במילים אחרות, בידי המתנחלים. כך נמתחה הריבונות הישראלית אל מעבר לקו הירוק, אל הגדה. אז איך קוראים למצב הזה שבאזור אחד מתגוררות שתי קהילות, האחת בעלת זכויות פוליטיות ואזרחיות והשפעה ישירה על השלטון. והשנייה נעדרת זכות לבחור ולהיבחר וחסרת השפעה במסדרונות שבהם נקבע גורלן? איך מכנים מערכת שלטונית של שליטה של קבוצה אחת על קבוצה אחרת אשר יוצרת עליונות של האחת בזכויות ובמשאבים ונחיתות כרונית של האחרת? איך מכנים ממשל שבו 99.76% מהמשאב הכי חשוב, קרקע ציבורית, מוקצה זה לקבוצה אחת, הישראלים ופחות מ-1/4% מוקצה לשימוש של הקבוצה האחרת, הפלסטינים. נכון, אפרטהייד. ככל שנמשיך לקיים כיבוש בלתי נגמר ואפרטהייד, תשכחו מישראל דמוקרטית.
-
הצטרפו לסדרה הקצרה של עו״ד ריטה גולשטיין גלפרין, על המשבר בשירות הציבורי בישראל, האתגרים המרכזיים שמאיימים על היעילות והרלוונטיות של השירותים הציבוריים, ופתרונות מעשיים והכרחיים לשינוי כבר ממחר בבוקר.
חלק ב׳ האם שירות הציבורי שלנו מוכן להתמודד עם האתגרים של המחר? ממינויים פוליטיים ועד לתרבות ארגונית מקובעת . והשינוי שחייב לקרות עכשיו.
טקסט הפרק המלא:
שירות ציבורי איכותי מתחיל, וגם נגמר, בטיב ההון האנושי שלו. מחקרים מצביעים על קשר שלילי מובהק בין מינויים פוליטיים לבין תוצר לנפש במדינה ואפקטיביות הביצוע של הממשלה. בסרטון הקודם דיברנו על חולשת המערכת הציבורית. וזה הזמן לצלול לעומק הבעיות ולדבר על מה שצריך לעשות, החל ממחר בבוקר. מפינו כאמור עשרה אתגרים. עלייה בקוטביות ובתפיסות סקטוריאליות, פוליטיזציה ושחיקה ביחסים בין הדרג הנבחר לדרג המקצועי, פירוק, הרכבה וריבוי של משרדי ממשלה, ריכוזיות הממשלה המרכזית מול השלטון המקומי, מנגנוני פיקוח חלשים, פער בסמכות מול אחריות וריכוזיות יחידות המטה, מנגגוני תיאום ותכלול ממשלתי חלשים, היעדר אסטרטגית טווח ארוך וניהול סיכונים, קושי בגיוס, ניהול והשימור האנושי וגם תרבות ארגונית שמרנית ומקובעת. האתגרים הללו לא פועלים בוואקום, אלא משפיעים אחד על השני. השילוב שלהם יחדיו מייצר את הסערה המושלמת של תנאים לקיפאון וקושי בהנעת תהליכים בשירות הציבורי. במציאות בה משרדים נוצרים, מתפרקים ומורכבים מחדש בכל ממשלה, לעיתים כמה פעמים בכהונה אחת, הדרג המקצועי צריך לפעול להטמעת השינוי הארגוני, תוך הצדקת עצם קיום המשרד. הדבר גורם כמובן לבזבוז כספי ציבור, אך גם לחוסר קוהרנטיות בשירותים לאזרח. די להמציא משרדים מיותרים! צריך לייצר מסגרת קבועה ויציבה של המבנה הממשלתי ולעגן אותה בחוק יסוד. ישנו מתח מובנה בין אחריות המשרד שאמון על תכנון וביצוע מדיניות, לבין הסמכות שתלויה פעמים רבות באישור של יחידות מטה, אשר הופכות דה-פקטו לשחקני וטו. היו בעבר ניסיונות לרפורמות של ביזור סמכויות למשרדים בנושאי הון אנושי תקצוב ורכש. חשוב להשלים צעדים אלה ולאפשר יותר שיקול דעת למנהלים בכירים מקצועיים במשרדים. השירות הציבורי בישראל מתאפיין בתרבות ארגונית נוקשה, היעדר שאיפה למצוינות, התנגדות לחדשנות ואתגור פרדיגמות, עיגול פינות ומה שמכונה ״תרבות כסת״ח״. כלשון ועדת החקירה הממלכתית על אסון מירון. "תרבות רעה מצאנו בתוך ביתנו", בתוך גופים ציבוריים, ברשויות שלטוניות בקרב שלחי ציבור, נבחרים וממונים. הציבור הפקיד בידיהם את שלומו ואת ביטחונו. מצאנו תרבות רעה של הצגת דברים למראית עין בלבד. הפוליטיזציה בשירות המדינה הישראלי כיום חריגה בכל קנה מידה. המסקנה, עלינו לחזק את דרישות הסף המקצועיות לבעלי תפקידים בכירים ואת מנגנוני הבקרה לאישור מינויים, גם במשרות אמון, גם בוועדות איתור וגם במכרזים. חשוב לייצר תהליכי גיוס מהירים ונגישים יותר, להגביר גמישות בהעסקה ומסלולי קריירה, כדי למשוך את האנשים האיכותיים והטובים ביותר לשירות הציבורי. בנקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה כעת, יש תפקיד אחד שחשוב יותר מכולם. נציב שירות המדינה. מי שאמור להיות אחראי על משאבי האנוש של הממשלה, המעסיק הגדול במשק, שאמור להצעיד אותה קדימה, לעודד גיוס, לבנות הכשרות, וגם להיות עמוד שדרה מול פוליטיקאים ולהגיד, עד פה, לא מאשר. הנציב הנוכחי מסיים בספטמבר השנה. וחשוב לוודא שהמינוי הבא יהיה מקצועי עצמאי ובתהליך שקוף. אין לנו את הפריבילגיה לחכות ליום שאחרי, או לקחת הימורים. חייבים שינוי עכשיו.
-
הצטרפו לסדרה הקצרה של עו״ד ריטה גולשטיין גלפרין, על המשבר בשירות הציבורי בישראל, האתגרים המרכזיים שמאיימים על היעילות והרלוונטיות של השירותים הציבוריים פתרונות מעשיים לשינוי כבר ממחר בבוקר
חלק א׳- האם השירות הציבורי בישראל בקריסה? מאירועים בצפון ובדרום ועד נתוני סקרים מדאיגים, מתגלה תמונה עגומה של מערכת מתדרדרת. איך קרה שכמעט מחצית מהאוכלוסייה חושבת שהשירותים הציבוריים נפגעו?
טקסט הפרק המלא:
המשבר בשירות הציבורי לא התחיל בשריפות בצפון, גם לא בשבעה באוקטובר בטבח בדרום, ואפילו לא עם כינון הממשלה הנוכחית. מדובר במהלך הדרגתי, שיטתי ומערכתי של ניסיון להחליש את המנגנונים. שירותים רבים שהציבור נזקק להם כגון שירותי בריאות, חינוך, רווחה, ארנונה ועוד, מסופקים על ידי גופים ציבוריים באופן בלעדי או עיקרי. הדבר נכון בעתות שגרה, והביקוש והתלות בשירותים אלה רק גוברים בשעת משבר. ואם נדמה לכם שהשירות הציבורי נעלם וקרס, ובכן אתם לא לבד. מאורעות השבעה באוקטובר ואוזלת היד של השירות הציבורי, שהתגלו בעקבות המשבר המתמשך, הציבו מראה למציאות העגומה בשטח. נתוני המכון הישראלי לדמוקרטיה מצביעים שכמעט מחצית מהאוכלוסייה, 45%, חושבים כי איכות השירותים הציבוריים בישראל נפגעה, ביחס לממשלות קודמות. אלה נתוני דצמבר 23. נתון זה מהווה עלייה מהסקר הקודם באוגוסט 23, לפיו 38% מהציבור חושבים שהשירותים נפגעו או נפגעו מאוד. וגם ברמה הבינלאומית המצב מטריד למדי. בסקר של ארגון ה-OECD, שנעשה לפני המלחמה, האמון של הציבור הישראלי בקבלת השירותים הציבוריים בשעת צורך נמוך במיוחד. בתגובה להגד ״אני מאמין כי אוכל לממש זכאות להטבות ציבוריות בקלות אם אזדקק להן״ שיעור הישראלים שלא הסכימו עם האמירה הזאת, היה הגבוה מכל מדינות ה-OECD. 69% לעומת 46% בממוצע במדינות ה-OECD. אני יכולה להציג פה עוד המון נתונים וגרפים וסטטיסטיקות השוואתיות, אבל מספיק להסתכל מהחלון או להדליק מהדורת חדשות, ולשמוע עוד ועוד עדויות מהצפון הבוער שלא מקבל מענה ראוי, ממפונים במלונות שלא זוכים להתייחסות ושלא מצליחים לממש זכויות, ולראות איך ארגוני חברה אזרחית נכנסים לוואקום שנוצר. כדי להבין איך הגענו למציאות שבה השירות הציבורית מתקשה לשמור על רלוונטיות, מיפנו עשרה אתגרים מערכתיים לפי שלושה פרקים. הראשון, אתגרים חיצוניים, תמורות רחבות בחברה ובפוליטיקה הישראלית שמשפיעות על השירות הציבורי באקו-סיסטם בתוכה הוא פועל. השני, אתגרים מבנים, הסדרי המערכת, גבולות הגזרה, הממשקים והמצב החוקי. והפרק השלישי, אתגרים פנימיים בתוך השירות הציבורי עצמו. ברובד האתגרים החיצוניים, השילוב של העמקת הקוטביות והסקטוריאליות ושיטת הממשל הקואלציוני בישראל, מייצר את מצב של אי-יציבות פוליטית שפוגעת בהמשכיות וביכולת לתפקד כמערכת ציבורית אחודה. השיח הציבורי בשנים האחרונות מצביע על שחיקה מתמשכת בתפיסת הממלכתיות, נוכח הקטנה והחלשה של הדרג המקצועי דרך שיח ה״פקידים״. בתקשורת פרסמו תחקירים שונים שמצביעים על כך שאיבדנו את ערך המקצועיות. שום דבר הוא כבר לא מקצוע. הצורך הפוליטי דוחה כל טיעון מקצועי. וכך בעצם יועצים פוליטיים בלשכות שרים התחילו לעסוק בפעילות מקצועית של המשרד, מבלי להיוועץ בגורמי המקצוע. בהקשרים של אתגרים מבנים, נזכיר אולי את הריכוזיות הקיצונית של הממשלה אל מול השלטון המקומי. מקום אחרון ביחס לכל מדינות ה-OECD והאיחוד האירופי. ריכוזיות יתר זו פוגעת גם באיזון של מוקדי הכוח במדינה, בין הממשלה לשלטון המקומי, וגם באפקטיביות השירותים שהציבור מקבל. הרשויות המקומיות קרובות יותר לאזרח ויכולות לייצר מענים יותר מותאמים. בסרטון הבא נצלול לעומק האתגרים בתוך השירות הציבורי עצמו. כאלה שמונעים ממנו לתפקד באופן יעיל ומועיל עבור האזרחים.
-
השופט, פרופסור אליקים רובינשטיין בסדרת בינג׳ - צוללים לעומק השירות הציבורי והייעוץ המשפטי בישראל!
חלק ב׳- איך פוליטיזציה עלולה לערער את יסודות הייעוץ המשפטי בישראל. האם נכון להעניק לשרים יותר כוח בבחירת היועצים המשפטיים? מה יכול לקרות אם כל שר יופיע בבתי המשפט עם עמדות שונות? הצצה לחשיבות ההגנה על הייעוץ המשפטי המקצועי והבלתי תלוי! טקסט הפרק המלא: בתרבות הפוליטית בישראל, כפי שניתן ללמוד מתולדותיה ובמיוחד בעשורים האחרונים, ראוי שיהיה יועץ משפטי שעובד ציבור ולא במרכאות ״מטעם.״ היו לא אחת הצעות להעביר את משקל הכובד בבחירת יועץ משפטי למשרד לעבר השר. פוליטיזציה של הייעוץ, מה גם שהשרים מתחלפים לעיתים קרובות, ואין תועלת כלשהי בעירוב בין המינוי לעבודת הייעוץ. ועוד הוצע לא אחת לאפשר לשר ייצוג נפרד מזה של פרקליטות המדינה והייעוץ המשפטי לממשלה בבתי המשפט. התנגדתי לכך ודעתי לא נשתנתה. שוו נא בנפשכם שבנושא משפטי מסוים העומד לפני בג״ץ, למשל יש חילוקי דעות משפטיים בין יועצים שונים למשרדי הממשלה. המצב כיום הוא שהנושא מובא לדיון בפני היועץ המשפטי לממשלה, והוא או היא מכריעים בדבר העמדה שתוצג בבית המשפט. על פי הצעות שעלו, יוכל כל שר להתייצג לפני בית המשפט בייצוג משפטי שבחר לו, ועלול להיות שבפני בית המשפט ישמעו שלוש או ארבע דעות של משרדי ממשלה, ועל בית המשפט יהיה להכריע ביניהן. כלומר, במרכאות "לעשות סדר" בתוך הממשלה. היתכן הדבר? טרם הגענו לתרבות הציבורית האנגלית, הכוללת את הביטוי כלומר, בלשון המקרא, ״לא יעשה כן במקומנו.״ לכן יש צורך במסגרת. המחשבות שעלו בשנה הקודמת, שנת ״ההפיכה״ במרכאות או ״הרפורמה״ במרכאות, ושכנראה לא נזנחו גם בימי המלחמה, היו להחליש את הייעוץ המשפטי, כמו את בית המשפט העליון. לא אומר שהייעוץ המשפטי מושלם ולעיתים היו בחירות פחות טובות של יועצים משפטיים. דבר זה נדיר. ככלל השירות המשפטי הוא מקצועי והגון, והדברים נאמרים לגבי כללו, הן במשרדי הממשלה וברשויות, הן בפרקליטות. כולנו בני אדם, כולנו עלולים לשגות, גם בתי משפט. אך הניסיון המקצועי המצטבר, והזיכרון המוסדי הבא עמו, מבטיחים כי מספר הטעויות של ייעוץ משפטי בנידון דידן יהא מינימלי. לי אין ספק, מניסיון רב כאמור, כי אם מניחים בכף מאזניים אחת את המעלות והתועלת שבייעוץ המשפטי לממשלה ולמשרדים כמות שהם, ובכף האחרת את החסרונות והבעייתיות, תכריע הכף הראשונה. את הטענות לגבי היועץ או היועצת המשפטית לממשלה, בעת ובעונה אחת, ראש התביעה הכללית הפלילית, העלול לחקור ראשי ממשלה ושרים, ועם זאת עצתו המשפטית מחייבת אותם? אכן, מעיקרא, אולי ניתן היה לבנות מודל שונה. אך ישנה אמירה באנגלית, אם הכלי אינו שבור, מדוע לתקנו? לטעמי, הפגמים מועטים והחיוב רב מאוד. אסיים בכך שכולנו מחויבים בענווה, כולל כמובן היועצים המשפטיים, וביודעם שחוות דעתם מחייבת עליהם להעמיק בה היטב, כדי להיות בטוחים בה. כך גם בתי משפט. ראוי הייעוץ המשפטי למשרדי הממשלה, והייעוץ המשפטי לממשלה, לעידוד במלאכתם הקשה ולא להחלשתם. ואחרון, הייעוץ המשפטי העצמאי והתביעה העצמאית, כמו בית המשפט העצמאי בישראל, הם נכס אסטרטגי למדינת ישראל, גם בתקופות קשות, כמו עתה בעלילות הדם בהאג א', ובהאג ב׳. וכדאי שנכס זה ימשיך להתקיים ולהיות מופעל.
-
השופט, פרופסור אליקים רובינשטיין בסדרת בינג׳ - צוללים לעומק השירות הציבורי והייעוץ המשפטי בישראל! חלק א׳ - מהיועץ המשפטי לממשלה ועד למשרדי הממשלה - תפקידם כמגני החוק והשלטון התקין. מה הסכנות העומדות בפניהם ואיך הם מתמודדים עם לחצים פוליטיים כדי לשמור על הדרך הנכונה והחוקית.טקסט הפרק המלא :השירות הציבורי הוא עמוד שדרה במערכת הממלכתית. מה שהחל בראשית המדינה בצביון מפלגתי של המפלגה השלטת, התפתח עם השנים באופן שאנשים ללא רקע כזה יכלו למצוא את מקומם ולהתקדם. השירות המשפטי בישראל נבנה בעמל לאורך שנים רבות, כשירות ציבורי לא פוליטי. כך היועץ המשפטי לממשלה והמשנים לו, כך היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה, כך הפרקליטות. נהוג לכנותם שומרי סף. תפקידם הוא כדברי ספר המוסר מסילת ישרים לרבי משה חיים לוצאטו, סוף פרק כ״ג: ״ואין טוב לאדם אלא שיבקש לו חברים תמימים שיאירו עיניו במה שהוא עיוור בו ויוכיחוהו באהבתם ונמצאו מצילים אותו מכל רע. כי מה שאין האדם יכול לראות לפי שאינו רואה חובה לעצמו, הם יראו ויבינו ויזהירוהו ונשמר.״ ועל זה נאמר בספר משלי, כ״ד ו׳ ״ותשועה ברוב יועץ.״ על פי הנוהג, חוות דעת הייעוץ המשפטי למשרד מחייבת את השר והמנכ״ל. אך אם לדעתם יש מקום לערער על כך, בידם לפי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה לפנות אליו, או אליה, וחוות דעתו או דעתה תחייב את הממשלה והשרים. כאן המקום להדגיש, כעיקרון תפקיד היועץ המשפטי הוא לסייע לשר ולמשרד ולממשלה בכלל לממש את מדיניותם בדרכים חוקיות. ועם זאת כאמור, להזהיר כאשר מבקשים חלילה ללכת בדרך לא טובה. כיועץ משפטי לממשלה הגנתי בכעשרה מקרים על יועצים משפטיים, שהשרים ביקשו לסלקם מן הדרך כי חוות דעתם לא נשאו חן בעיניהם ואצה להם הדרך. יש גם שנאלצתי להתערב לפי בקשת הייעוץ המשפטי למשרד בפעולה של שר כדי למנוע אי-חוקיות. יש לזכור כי מצבו של היועץ המשפטי למשרד עדין ומורכב. הוא אמנם כפוף מקצועית ליועץ המשפטי לממשלה, אך בשונה מאנשי הייעוץ המשפטי במשרד המשפטים והפרקליטות, הכפופים ליועץ המשפטי לממשלה באופן ישיר. אכן בעולם יש גם מודלים אחרים של ייעוץ משפטי, אך בתרבות הפוליטית בישראל, כפי שניתן ללמוד מתולדותיה ובמיוחד בעשורים האחרונים, ראוי שיהיה יועץ משפטי שהוא עובד ציבור ולא במירכאות ״מטעם״. והדברים נאמרים מבלי לפגוע באיש ומתוך כבוד, לאותם פוליטיקאים רבים העושים מלאכתם אמונה.
-
בעידן שבו הפוליטיקאים מתמקדים בהפחדת הציבור מפני היריבים, אנו מאבדים את הכוח לחלום על מציאות משופרת. הצטרפו אל ד״ר חגי אלקיים שמסביר איך דמיון יכול לחולל שינוי מהותי במדינה ולהפוך את הפוליטיקה לתחרות אמיתית של רעיונות.
טקסט הפרק המלא:
בואו נדבר רגע על דמיון פוליטי. כולנו היינו רוצים שפוליטיקה תהיה תחרות ישירה בין רעיונות, בין תפיסות עולם, תוכניות ברורות לגבי המציאות אבל ברור לנו שהמציאות היא אחרת. בהחלטה שלנו למי להצביע מעורבים הרבה מאוד שיקולים החל ממה מצביעה המשפחה שלנו ועד למה ראינו ברחוב בדרך קלפי אבל שיקול מרכזי אחד הוא מה שאנחנו מדמיינים. הרי כולנו יודעים שלפתק האחד שלנו יש סיכוי מאוד מאוד קטן להכריע את הבחירות אבל הוא מאפשר לנו לעשות הרבה דברים אחרים הוא מאפשר לנו להביע הזדהות עם רעיון או קבוצה מסוימת, להרגיש שאנחנו מבינים בפוליטיקה ושקיבלנו החלטה שקולה, או לרצות את דודה שלנו שהיא מסתכלת לנו מעבר לכתף. אבל אחד הדברים שאפשר לעשות עם הפתק זה לדמיין: לדמיין מציאות אחרת שבה המועמד או המועמדת שבהם תמכנו מצליחים לשנות את העולם. הבעיה היא שבשנים האחרונות די איבדנו את היכולת לדמיין. הפוליטיקאים עסוקים מאוד בלעזור לנו לדמיין לא מה יקרה אם הם ינצחו אלא מה יקרה אם המפלגה האחרת תנצח. הם מפחידים אותנו וגורמים לנו לחשוש מכל תרחיש אחר אבל לא מספרים לנו איך דברים יראו אחרת, טובים יותר אם הם יהיו בשלטון. הבעיה היא שאת המצב הקיים כבר יש לנו. אנחנו יודעים איך הוא נראה וזה אומר שבבחירות שבהן התחרות היא בין מועמד קיים שברור לנו בדיוק איך המציאות תראה אם הוא ימשיך בשלטון לטוב או לרע, לבין מועמד שלא מצליח לגרום לנו לדמיין איך דברים יראו אחרת אז האמת זו כבר לא ממש תחרות זה ממש טבוע במוח שלנו: אנחנו לא יכולים לשלול רעיון בלי לדעת מה הרעיון האלטרנטיבי לא במוצרים בסופר לא בהרגלים בחיים שלנו ולא בפוליטיקה. השנה האחרונה ערערה מאוד להרבה מאיתנו צד אחד של המשוואה ורוב הישראלים לא ממש מוכנים שדברים ימשיכו להיראות ככה ואתם יודעים מה? אולי זה יספיק. אבל אולי זה לא יספיק ואז כדי שדברים באמת ישתנו אנחנו חייבים להצליח לדמיין את החלופה מה ישתנה? מה יראה אחרת ואיך בדיוק? ומה השלבים שעומדים בינינו לבין מציאות טובה יותר? אם הפוליטיקאים בישראל לא יצליחו לתת לנו את התשובות האלה אז התוצאות יהיו ברורות מי שעשו קריירה שלמה מלפסול כל רעיון אחר בלי להציע אף רעיון משלהם יכולים גם אחרי השנה הזו למצוא את עצמם שוב דבוקים חזק חזק לכיסא. אז אני פונה מפה לכל מי שרואה בעצמו אלטרנטיבה: עזרו לנו לדמיין מה יכול להיות אחרת. אין אף דרך אחרת לשנות דברים וליצור מציאות טובה יותר.
-
חלק ד׳- איך מתחילים לשנות את המציאות? תוכנית ביידן מציעה צעדים אמיצים: התמודדות עם איראן, קידום מדינה פלסטינית ונורמליזציה עם סעודיה. ד״ר שאול אריאלי מסביר איך נוכל להבטיח את עתיד ישראל .הצטרפו לחלק הרביעי והאחרון בסדרה שתשנה את חשיבתכם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני! סדרת הבינג׳ של אל״מ במיל, ד״ר שאול אריאלי, מומחה לסכסוך הישראלי- פלסטיני, כל פרק חושף זווית אחרת - מהנרטיב ההיסטורי ועד הצעדים הנדרשים לבניית עתיד משותף.
טקסט הפרק המלא:איך ניתן להתחיל כיום ביישוב הסכסוך? צריך מנהיגות אחרת ואמיצה. קחו את תוכנית הנשיא ביידן למזרח התיכון, שהיא בנויה משלושה מרכיבים עיקריים הקשורים זה בזה. הערכות אזורית מול איראן ושלוחיה באזור, הכוללת גם ברית ביטחונית רחבה עם סעודיה, קידום מדינה פלסטינית, ונורמליזציה של סעודיה עם ישראל. ישנם צעדים מכינים ומשלימים לתוכנית הזו שכוללים את הפסקת הלחימה בעזה, שחרור החטופים והאסירים ועוד. ישראל זקוקה היום מכל הסיבות לעסקה הזאת כדי להבטיח את עתידה, את ביטחונה, את כלכלתה ואת מעמדה בקהילה הבינלאומית. ולפיכך, לאחר הפסקת הלחימה בעזה ובצפון, במקביל לשחרור מלא של החטופים, על החבילה הישראלית פלסטינית להסכם האמריקאי-סעודי, להיות מאוזנת בין האילוצים הפוליטיים, לבין הצורך בקבלת מחויבות אמיתית לישוב הסכסוך, בטווח הנראה לעין, במודל פתרון שתי המדינות. לשלב הראשון, שלושה תחומי פעולה. ראשית, הדקלרציה המחייבת . על ישראל להכריז על מחויבותה לפתרון שתי המדינות. אך אין להסתפק במודל הנאום של בר אילן מ-2009. בנאום ההוא נתניהו שירטט במילים את חזון השלום של טראמפ, והיה בתכנים שלו המפורטים פארסה של רעיון שתי המדינות. חזרה אליה משמעה הבטחת הקיפאון המדיני. יש להבטיח כי הצהרה הזאת תלווה במשפט המופיע בהסכמים עליהם חתם נתניהו, על פי החלטות 242 ו338, ולהוסיף את הפרמטרים שהוסכמו במשאים ומתנים המוקדמים. במקביל, על מחמוד עבאס והפלסטינים לקיים בחירות לפרלמנט הפלסטיני, לנשיאות ולמועצה הלאומית הפלסטינית של אש״ף, על מנת להבטיח שיהיה ייצוג לגיטימי ומחייב של העם הפלסטיני, הם חייבים לפרק מהחמאס את הזרוע הצבאית שלה, להכיר בישראל ובהסכמים החתומים עימה, על ידי כל המועמדים לבחירות. שנית, מהלכי אמון ובניית המדינה שבדרך. על ישראל להציג תוכנית ריאלית, לרציפות פלסטינית ב׳גב ההר׳, במתווה שתוכנן על ידי שרון ואולמרט בזמנו. בכלל זה ישראל תעביר במיידי את שני האחוזים של שטח A ו-B, שגלשו לשטחי C, לאחריות של הרשות הפלסטינית. המהלכים האלו יבטיחו, כי בתקופת ניהול המשא ומתן להסדר קבע, הפלסטינים שיהנו מרציפות טריטוריאלית בשטחי B, ייאלצו לפרוס תחנות משטרה, ויש לחייב אותם לאכוף חוק וסדר ולהפגין משילות בכל השטחים שבאחריותם. כמו כן, הרש"פ תפרוס את כוחותיה, בליווי כוח בין ערבי בשלב הראשון, ברצועת עזה, ותחדש את התאום הביטחוני, גם באזור הזה. שלישית, בניין הכלכלה הפלסטינית. על ישראל להתחייב על העברה קבועה, ובלתי מותנית, של כספי המיסים שהיא גובה עבור רשות הפלסטינית. ישראל והרשות ייגבשו תוכנית, לעדכון הסכמי פריז, ובכלל בניית מנגנון סילוקין עצמאי עבור הפלסטינים. בהתאם לכך, ייקבעו בין ארצות הברית, סעודיה וישראל, מהלכים ראשוניים לנורמליזציה, ולכינון ברית אזורית, כנגד כל הספוילרים לתהליך, ובראשם, איראן ושלוחיה. בשלב השני, בכפוף לתוצאות של השלב הראשון, ייפתחו שלושה ערוצי משא ומתן, להסדר קבע. הראשון, בין ישראל לפלסטין, בתיווך אמריקאי וערבי, על ארבע סוגיות הליבה, גבולות, ביטחון, ירושלים ופליטים, בהתאם לפרמטרים שנקבעו באנאפוליס 2009. השני, בין ישראל לעולם הערבי, על פי הצעת השלום של הליגה הערבית, שתעסוק בעיקרה, בצעדי הנורמליזציה, ובברית האזורית המורחבת. השלישי, בין ישראל ופלסטין, לקהילה הבינלאומית המעורבת, ביחס להסכמים כלכליים, הסכמים ביטחוניים, מנגנון לסוגיית הפליטים סיוע צבאי ועוד. לכל אחד מהערוצים האלה ייקבע סרגל זמנים למימושו, במקביל ובאופן מותנה באחרים. בשלב השלישי ואחרון, ההסכמים שנחתמו בשלושת הערוצים, ייושמו במקביל, ובאופן מותנה, על פני ציר זמן משותף, וזה יכול לקחת שנים. חבילה רב שלבית, רבת משתתפים ורב תחומית זו, תבטיח את מטרותיה של תוכנית ביידן. אסור לה לארצות הברית להסכים על עסקה מרודדת יותר, כי בכך היא תנציח את המציאות המדממת כיום. על הצדדים כולם להבין, כי זו האפשרות היחידה לעצור את ההסלמה החמורה, ולהציב תקווה מחודשת בפני העמים. לא נפריז אם נאמר, כי זו היא הזדמנות היסטורית, שלצערנו נקנתה, במחיר חייהם של עשרות אלפי פלסטינים, ומאות רבות של ישראלים, בהרס הרצועה ופינוי של יישובי הנגב המערבי. ולכן אסור אסור לנו להחמיצה, על מנהיגות אחרת ואמיצה לצעוד בדרך הזאת. -
חלק ג׳ - למה חשוב ליישב את הסכסוך עכשיו? בין הנרטיבים הציוניים להתנגדות הערבית, הכוח הצבאי והלגיטימציה הבינלאומית, הגענו לצומת דרכים. צפו בד״ר שאול אריאלי מסביר למה זה קריטי לעתיד שלנו. הצטרפו לחלק השלישי בסדרה שתשנה את חשיבתכם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני! מוכנים לצלול לעומק הסוגיות המורכבות ביותר של המזרח התיכון? סדרת הבינג׳ של אל״מ במיל, ד״ר שאול אריאלי, מומחה לסכסוך הישראלי- פלסטיני, מציגה ניתוח מעמיק ונוקב של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל פרק חושף זווית אחרת - מהנרטיב ההיסטורי ועד הצעדים הנדרשים לבניית עתיד משותף. הצטרפו למסע מרתק של תקווה ושינוי, וגלו את הפתרונות האפשריים לשלום אמיתי.טקסט הפרק המלא:ֿלמה צריך ליישב היום את הסכסוך ולהתנער ממדיניות שימור הסכסוך? לשם כך נצעד צעד גדול להיסטוריה. משחר הציונות המודרנית ועד היום, הנרטיב הציוני להצדקת הקמת המדינה עבור העם היהודי בארץ ישראל נדחה על ידי העולם הערבי כולו. הם דחו בתוקף את הצידוקים המדיניים והמשפטיים, כמו הצהרת בלפור, כתב המנדט והחלטת החלוקה. את הצידוק ההיסטורי, ההכרה בקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל. את הצידוק המוסרי, מקלט בטוח לעם נרדף מאות בשנים ועוד. מבחינתם היה צדק אחר. בפלשתינה של סוף מלחמת העולם הראשונה, הייתה צריכה לקום מדינת כל תושביה, בה היה רוב ערבי מוצק. כשזה נשלל מהם על ידי הקהילה הבינלאומית, באמצעות הצהרת בלפור והמנדט, הם ביקשו להשיג את הצדק שלהם באמצעות כוח. אך בסופו של דבר בתהליך שהחל אחרי 1967 ועד 1988, שני גורמים הכריעו את התודעה ואת העמדה של אש״ף, הנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני, ביחס להשלמתו עם קיומה של ישראל. הראשון בסדר ההיסטורי לאחר החלטת החלוקה, הייתה העליונות הצבאית של היישוב העברי ומדינת ישראל. הניצחונות במלחמת העצמאות, במלחמת סיני ומעל הכל במלחמת ששת הימים, הכריתה את ההנחה כי ניתן להשמיד את ישראל ולכונן במקומה את פלשתינה הערבית. הגורם השני הוא הלגיטימציה הבינלאומית לזכותה של ישראל להתקיים בקווי 1967, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהחלטות מועצת הביטחון 242 אחרי מלחמת ששת הימים ובהחלטה 338 אחרי מלחמת יום הכיפורים. אש"ף נאלץ להכיר ב-1988 בהחלטת החלוקה, בה נקבע כי תקום מדינה יהודית, ובהחלטות 242 ו-338, שמשמען מדינה פלסטינית על לא יותר מ-22% מפלשתינה- א"י המנדטורית אש"ף נע מתפיסה של ׳כולה שלי׳ לפשרה שמבוססת על ההחלטות הבינלאומיות. על רקע השינוי הזה וגורמים נוספים, רבין ברק ואולמרט אימצו מדיניות שנועדה להבטיח את הלגיטימיות של ישראל ואת העליונות הצבאית על ידי שמירת היחסים המיוחדים עם ארצות הברית, הסכמי השלום עם מצרים וירדן, אימוץ פתרון שתי המדינות וההיפרדות מהפלסטינים על בסיס פשרה. בניגוד להם, נתניהו ברוב שנות כהונתו פעל כנגד ההיגיון הזה. בממשלתו הנוכחית הוא הביא לשיא את הפגיעה החמורה והכרסום העמוק בשני הגורמים הללו המבטיחים את ביטחונה ועתידה של ישראל. ביחס ללגיטימציה הבינלאומית הוא עצר את הסכמי אוסלו כדבריו ושלל כל יוזמה לפתרון שתי המדינות המבוסס על ההחלטות הבינלאומיות. לצד זה הוא טיפח במשך שנים את החמאס והחליש את הרשות הפלסטינית. הוא הורס את יחסי ישראל עם ארצות הברית, מצרים וירדן, דוחק את ישראל לעמדת המצורעת העולמית. ביחס לעליונות הצבאית, שימורו של הסכסוך בטענה שהזמן משחק לידינו לצד ביטול ההסכם הגרעין שהיה עם איראן, העניק לאיראנים את הזמן הדרוש להגיע אוטוטו לפצצה גרעינית, לחמש את מעטפת השליחים שלה מסביב לישראל, היכולים לפגוע ולשבש באופן חמור את החיים והביטחון בישראל. על רקע ההפיכה המשטרית, אלו האויבים שלנו סברו ערב ה7 באוקטובר כי זו שעת הכושר למוטט את ישראל סופית. והחמאס ״המורתע״ ניפץ ב7 באוקטובר את קיר הברזל, את תודעת העליונות הצבאית. לחברה המפוכחת בישראל, כמעט ולא נותר זמן לעצור את התהליך ההרסני הזה, אם היא לא תתייצב היום בכל כוחה לעצירת ההידרדרות הזו בלגיטימציה הבינלאומית ובעליונות הצבאית, עליה להבין שבעתיד הלא רחוק היא עלולה לשלם על כך את המחיר בנוסח מצדה או ירושלים של בית שני.
-
חלק ב - לשמר או לפתור? מה באמת קורה בשטח? הרחבת התנחלויות, אלימות והלבנת מאחזים. כל זה רק מחריף את הסכסוך. הצטרפו לחלק השני בסדרה שתשנה את חשיבתכם על הסכסוך הישראלי-פלסטיני! מוכנים לצלול לעומק הסוגיות המורכבות ביותר של המזרח התיכון? סדרת הבינג׳ של אל״מ במיל, ד״ר שאול אריאלי, מומחה לסכסוך הישראלי- פלסטיני, מציגה ניתוח מעמיק ונוקב של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל פרק חושף זווית אחרת - מהנרטיב ההיסטורי ועד הצעדים הנדרשים לבניית עתיד משותף. הצטרפו למסע מרתק של תקווה ושינוי, וגלו את הפתרונות האפשריים לשלום אמיתי.טקסט הפרק המלא:איך משמרים את הסכסוך בשטח? לצד קריאות להתיישבות וסיפוח הרצועה, מתקיימים מהלכים החושפים שוב את הפער האדיר בין התפיסה של רוב הציבור את המושג "סטטוס קוו" לבין מה שקורה בפועל בשטח. לדוגמה, הרחבת ההתנחלויות, ההתעלמות מהקמת מאחזים לא חוקיים, הלבנת מאחזים קיימים, אלימות וטרור מתנחלים כלפי פלסטינים וישראלים, השתלטות על אדמות, סלילת כבישים מהירים להתנחלויות המבודדות ועוד. מהלכים אלו מגדילים את שטח הפנים של החיכוך, מובילים לאלימות הדדית ומחייבים את צה״ל להשקיע לא פחות מ-55% מכוחותיו הלוחמים, בגדה בעת שגרה ויותר בעת הסלמה. כן, שמעתם נכון 55%. המציאות הפוכה לכל הרציונל הנכון של ״צמצום הסכסוך״. ראשית, ישראל מרחיבה את ההתנחלויות. ההרחבה אינה קשורה כלל לגידול באוכלוסייה, למרות הירידה הדרמטית באחוז הגידול השנתי, ולמרות העובדה כי מאזן ההגירה לאיו״ש נמוך ביותר ולעיתים אף שלילי, הבנייה נשארת בהיקפיה ואף עולה. חמור מכך, במשך העשור האחרון רוב הבנייה הוסטה להתנחלויות המבודדות בעומק השטח כדי לפגוע ברציפות הפלסטינית, למרות שרוב הריבוי הטבעי, שהוא הגורם הבלבדי כמעט לגידול השנתי במספר המתנחלים, מתקיים בשתי ההתנחלויות החרדיות, מודיעין עלית וביתר עלית, ושתיהם ממוקמות על הקו הירוק. שנית, המועצות האזוריות באי״וש, הנהנות ממענקים ממשלתיים חסרי תקדים ומנוגדים להמלצות כל הוועדות הממשלתיות, ממשיכות לבנות ולתמוך במאחזים לא חוקיים. כמהלך משלים, הממשלה מלבינה אותם והופכת אותם לשכונות או לישובים עצמאים. התוכנית היא כעת להלבין עוד כ-70 מאחזים. המאחזים הלא חוקיים נהנים מכל העולמות. הם זוכים לשירותים מהמועצה האזורית, לאבטחה מצה״ל, לבחירות בהתנחלות ״האם״ ועוד. אך אינם משלמים את כל החובות הנדרשים מכל תושב בישראל ואפילו בשטחים. ממשלת נתניהו אישרה שתי תוכניות אב להגדלת אספקת המים לגדה שעלותם כמעט שני מיליארד שקלים. אחת ליהודה ואחת לשומרון. הטיעון הרשמי היה הצורך בהשוואת אספקת המים בין ישראלים לפלסטינים בגדה. בפועל, הדבר מאפשר את גידולם ואת הרחבתם של ההתנחלויות ושל כל התוספות העתידיות לחוות ולמאחזים הלא חוקיים. לבסוף, אלימות וטרור המתנחלים, חבורות מאורגנות אפופי תחושת שליחות משיחית מרסקים את שלטון החוק תוך אוזלת יד והתעלמות ולעיתים אף תמיכה מצד אלו האמונים על פי החוק על השלטת חוק וסדר. מאז ה7 באוקטובר נמנו 848 תקיפות בגדה המערבית שגרמו לפגיעות קשות בנפש וברכוש. הקו הירוק לא יכול לשמש מחסום לגלישת האלימות לישראל, אם כך ממומש ״צמצום הסכסוך״ מה הפלא שבהרחבת הסכסוך מדברים על תוכנית ההכרעה של סמוטריץ' הכוללת גירוש ואפרטהייד? כך משמרים את הסכסוך ולא מצמצמים אותו.
-
חלק א - בשנים האחרונות התאהבנו במושגים כמו "צמצום הסכסוך" ו"שלום כלכלי", אך האם אלה משקפים אסטרטגיות אמיתיות לשלום ובטחון, או שמדובר במסכי עשן? ואת מי הם משרתים? החלק הראשון בסדרת הבינג׳ של אל״מ במיל, ד״ר שאול אריאלי, מומחה לסכסוך הישראלי- פלסטיני, מציגה ניתוח מעמיק ונוקב של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל פרק חושף זווית אחרת - מהנרטיב ההיסטורי ועד הצעדים הנדרשים לבניית עתיד משותף. הצטרפו למסע מרתק של תקווה ושינוי, וגלו את הפתרונות האפשריים לשלום אמיתי.
טקסט הפרק המלא :
אתחיל בציטוט של בני גנץ בראיון לאתר 'סרוגים': "השמאל בישראל חושב שהפתרון הוא שתי מדינות לשני עמים. אני נגד זה. במקום להידרדר למדינה דו־לאומית, אנחנו נצמצם את הסכסוך".
'צמצום הסכסוך', כמו גם 'ניהול הסכסוך', 'שלום כלכלי' ועד ל'שדרוג הסכסוך', הם מושגים מכובסים המשמשים את השיח הפוליטי ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני, אחרי הכישלון הצורם בהשגת המטרה של 'מיטוט החמאס'.
רוב הפוליטיקאים מעניקים למושגים אלה משקל רב בהבטחותיהם, כאילו מדובר בתרופת פלא שנרקחה במקצועיות לטיפול בסכסוך המדמם.
בסדרת "240", בת ארבע הרצאות, ננסה בראשונה להכיר את מטרת התפיסה בשנייה, מה קורה בשטח עצמו, בשלישית, למה צריך ואפשר לפתור את הסכסוך, ואחרונה, איך מיישבים את הסכסוך.
נתחיל במטרה. מבחינת נתניהו, הלכוד בצבת המדינית, בין תביעת המפלגות המשיחיות- לאומניות לקדם את סיפוח הגדה ועזה לבין המחויבות שלו בהסכמי אברהם להימנע מכך, והלחץ הצפוי מהממשל האמריקאי הנוכחי ומהקהילה הבינלאומית — זו המדיניות להיחלץ מהצבת ולשרוד בכיסאו, ולהבטיח כי הסיפוח הזוחל ימשיך, גם אם יחריף את ההסלמה.
מבחינת רבים מתומכי פתרון שתי המדינות ככלל, ובעיקר על רקע טבח ה-7 באוקטובר, סבורים שהוא אינו ישים כרגע ולכן יש לפעול לצמצום הסכסוך ולמניעת הסלמתו, עד אשר המציאות תשתנה. בקרב שוללי הסדר הקבע, זו הדרך להבטיח כי לא תקום מדינה פלסטינית ושישראל תמשיך בסיפוח הזוחל. ללכת עם להציג בלי. או פשוט לשמר את הסכסוך.
לתפישתם, הדגש ביישום "צמצום הסכסוך" צריך להיות על צעדים כלכליים שייטיבו עם הפלסטינים. זאת בניגוד לכל הלקחים ההיסטוריים שהוכיחו ההיפך. מתי בדיוק הסכסוך בינינו לבין ערביי הארץ היה על רווחה כלכלית ?האמת היא כי זו משמרת את התלות שלהם בישראל ומונעת פיתוח של מוסדות המדינה שבדרך.
הסכסוך הוא על הארץ הזאת והזכות להקים בה מדינה. כל ניסיון לצמצם את הסכסוך חייב לעסוק בסוגיה הטריטוריאלית. צמצום הסכסוך משמעו צמצום שטח המריבה בין הצדדים. כך נעשה בתהליך השלום ההדרגתי עם מצרים וכך גם בהסכם אוסלו- העברת שטחי A ו־B לרשות הפלסטינית צמצמה את הסכסוך, כי ישראל אינה נוכחת בשטחים אלו ואינה מנהלת באופן ישיר את חיי הפלסטינים בהם.
באופן דומה יושמה גם תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה. ישראל אמנם שלטה במעטפת של הרצועה אך לא ניהלה את חיי היומיום בה, והיא מנהלת את מלחמתה נגד חמאס והג'יהאד האסלאמי בדפוסים צבאיים קונבנציונליים ולא כמשטרת כיבוש. זה מסביר את העובדה שבחמש השנים שקדמו להתנתקות היו לישראל 147 הרוגים, ואילו מאז ההתנתקות ועד ה-7 באוקטובר — במשך 17 שנים — 122 הרוגים מהסלמה שקשורה לרצועה.
כך גם צעדים שנקט הצד הערבי לצמצום הסכסוך, למשל ביטול הסיפוח של הגדה על ידי המלך חוסיין ב–1988, שסלל את הדרך להסכם השלום בין ירדן לישראל ב–1994, הכרת אש"ף בהחלטות האו"ם 242 ו–338 ב–1988, וההכרה שלו במדינת ישראל ב–1993, צמצמו את שטח המריבה שלפני כן היה פלשתינה־א"י המנדטורית לשטחים שנכבשו ב–1967.
השימוש במושגים אלה על ידי נתניהו ואחרים אינו אלא מסך עשן, שנועד להסתיר את המשך החיכוך ואת המשך הסיפוח הזוחל, עד ליצירת מדינה אחת לא שוויונית. שימור הסכסוך מאפשר את מדיניות הפילוג והשיסוי של נתניהו בחברה הישראלית- ערבים ויהודים, חילוניים ודתיים, ליברלים ופשיסטים ועוד. וזה הכלי שלו לשימור שלטונו.
-
תחושת הפחד ומצב החירום משמשים את מי שמבקש להפוך את המשטרה לכלי פוליטי. האלימות המשטרתית חוגגת, ובמקביל אנחנו עדים להפרטה מסוכנת של הביטחון . במצב הנוכחי, ובמיוחד לאור זהות השר הממונה, עלינו להגן על הדמוקרטיה ועל הזכויות הנגזרות ממנה. הקשיבו לפרופסור גיא בן פורת שמתריע על סכנה לביטחון הישראלי. טקסט הפרק המלא:תחושת הפחד ומצב החירום משרתים את מי שמבקש להפוך את המשטרה לכלי פוליטי. אבל דווקא עכשיו, ובעיקר בשל מי שמאייש את תפקיד השר הממונה, חובה להגן גם על דמוקרטיה והזכויות הנגזרות ממנה. השר לביטחון לאומי מיהר להגיב לאלימות שוטרים נגד חרדים בהר מירון בל״ג בעומר. פנה ישרות למפקד משמר הגבול וסיכם להשעותם. השר צדק. אכן יש פגם באלימות משטרתית. בפעמים האחרות בהן הופעלה אלימות השוטרים כלפי מפגינים, דווקא מיהר לתת גיבוי לשוטרים ולשבח אותם. אני תמיד אומר לאנשי המשטרה אם יש נגדכם כתבה ב״הארץ״ תביאו אלי, נתחיל לבחון את האופציה של קידום. עבור השר בן גביר, עושה רושם, כי המשטרה היא כלי פוליטי שנועד לשרת אידיאולוגיה. במקרה שלו, השקפת עולם, גזענית ומפלה. אלימות משטרתית היא מנת חלקם של אזרחים ערבים, יוצאי אתיופיה, חרדים וגם פעילים פוליטיים. יש להקפיד על כך שאלימות משטרתית לא תופעל כנגד אף אחד. במקביל, אנו עדים לתהליך של הפרטת הביטחון. חלוקה בלתי מבוקרת של נשקים פרטיים, היא ביטוי נוסף לאובדן העשתונות, ואת השלכות האפשרויות שלה ראינו בירי ביובל קסטלמן. וגם, הניסיון מארצות הברית מלמד אותנו על הסכנות של נשק הנמצא בידיים פרטיות ללא פיקוח אפקטיבי. בנוסף, אנו רואים הפקרה של הביטחון, כישלון מתמשך של המשטרה בהגנה על אזרחי ישראל הערבים, וגם, המשטרה מאפשרת לפורעי חוק לבזוז משאיות המובילות מזון לעזה, ככל הנראה בהשארת השר הממונה. משטרה אפקטיבית, כזו היכולה להעניק לאזרחים ואזרחיות את הביטחון הנדרש, זקוקה לא רק לסמכות, אלא גם לאמון הציבור. הציות למשטרה אינו נובע רק מיכולתה להפעיל כוח, אלא גם מהכרה בזכותה להפעיל כוח, והאמון שאכן נעשה בו שימוש למטרות ראויות. כדי לזכות באמון, משטרה חייבת להתפס כהוגנת, וכמי שבאה לשרת את הציבור, שאינה מפלה בין אזרחים, פועלת מתוקף החוק וכפופה לו. הפיכת המשטרה לכלי פוליטי המשרת שרים, התעלמות מאלימות משטרתית כנגד מפגינים, והפקרת ביטחונם של אזרחים, הם סכנה אמיתית לדמוקרטיה. התשובה צריכה להיות משטרה של הציבור ולמען הציבור, ללא הבדל דת, גזע, מין או השקפה פוליטית.
-
80% מיהודי ארה"ב הם רפורמים או קונסרבטיבים, תומכים נלהבים בישראל, אך האורתודוקסיה בישראל דוחה אותם ואת זהותם הדתית. נראה כי אפילו נתניהו העדיף את תמיכת האוונגליסטים המשיחיים על פניהם, מה שהגביר את המתח. האם ישראל תצליח לשמור על הקשר החיוני עם יהודי ארצות הברית?טקסט הפרק המלא:
שמונים אחוז מיהודי ארצות הברית הם רפורמים או קונסרבטיביים, שני זרמים שהאורתודוקסיה והממסד הדתי הרבני בישראל לא מקבלים. לקבל תרומות, בוודאי, לכבד את זהותם, לא ממש. מדינת ישראל הוקמה כבית הלאומי של העם היהודי. היא מדינת היהודים עוד לפני שהיא מדינה יהודית. מהות הציונות שהקימה את המדינה איננה רק עצמאות וריבונות, אלא בעיקר תיקון טעות היסטורית של אלפיים שנים, בהן היהודים היו ללא מסגרת מדינית ריבונית, כאשר המערכת הבינלאומית כולה הסתדרה כבר במאה ה-19 למערכת של מדינות לאום נפרדות. מבחינה פילוסופית, ישראל רואה עצמה כבית הלאומי של כלל יהודי העולם, גם אלו שאינם גרים בה או אפילו מעולם לא ביקרו בה. יהדות ארצות הברית היא המרכז השני אחרי ישראל בגודלו, קרוב לשישה מיליון בני אדם. אבל משקלה של יהדות ארצות הברית עבור מדינת ישראל איננו רק דמוגרפיה. זה לא מספרי, אלא במידה רבה פוליטי ומכפיל כוח של עוצמתה של ישראל. התערותם של יהודי ארצות הברית בחברה ובתרבות האמריקנית, והאמריקניזציה שעברו מאז הגיעו לחופי ניו יורק בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, הפכה אותם לאחד המיעוטים האתנים עם המעורבות הפוליטית הגבוהה ביותר והמחויבות העמוקה ביותר. על אף מספרם הנמוך ביחס לאוכלוסייה הכללית בארצות הברית, 335 מיליון כיום, צברו היהודים השפעה באמצעות מעורבות גדולה ומחויבות עמוקה בנושאים כמו שוויון זכויות, זכויות אזרח וכן הלאה. למרות שעיקר מעורבותם הוא בנושאים פנים אמריקאים מובהקים, מאז שנות ה-60 וראשית שנות ה-70 ניתבו יהודי ארצות הברית חלק גדול ממשאביהם מרצם ומחויבותם הרגשית לחיזוק מדינת ישראל. ישראל קיבלה כמובן את תמיכתם, מעורבותם הפוליטית בארצות הברית, השפעתם ותרומותיהם הכספיות בהתלהבות, אבל התעלמה בגסות רוח ובזלזול ממאפייני היהדות והזהות היהודית שלהם. 80% מיהודי ארצות הברית הם רפורמים או קונסרבטיבים, שני זרמים שהאורתודוקסיה והממסד הדתי הרבני בישראל לא מקבלים. האורתודוקסיה בישראל והמערכת הפוליטית התלויה בהם מעשית, דוחה את היותם יהודי מבחינת גיור, זכויות, שאלת מי הוא יהודי, מי רשאי לגייר וכן הלאה. לקבל תרומות, בוודאי, לכבד את זהותם, לא ממש. אהבתם לישראל למרות זאת לא שככה, אבל בשנים האחרונות תחת בנימין נתניהו המתח הזה הועצם משמעותית. מסיבות היסטוריות ומשיקולים ועניין סביב סוגיות פנים אמריקאיות מצביעים 75% מיהודי ארצות הברית לדמוקרטים באופן עקבי מאז שנות ה-30. למעשה אין בכלל ליברליזם אמריקאי מודרני ללא יהודי ארצות הברית. נתניהו מייצר מתח בלתי ניתן לגישור בין הליברליזם הבסיסי של רובם לבין ישראל של היום. יתרה מכך, הוא מזלזל בהם, מתנשא עליהם ומעשית, החליף אותם בנוצרים אוונגליסטים. הם בעלי הברית שלו. מעבר לתפיסות המשיחיות של האוונגלים על קץ הימים, מלחמת גוג ומגוג והתנצרותם המתחייבת של היהודים בבוא העת, הם עומדים לחלוטין מעבר למתרס מול היהודים בשאלות כמו תפילות בבתי ספר, זכות ההפלה, הגירה וכן הלאה. אבל לתמיכתם המשיחית בישראל כשלב הכרחי לפני ביאתו השנייה של ישו, ממשלות הימין של נתניהו קיבלו באהבה רבה. זה לא רק מחליש את זיקתם של יהודי ארצות הברית לישראל, אלא שוחק את נכונותם, במיוחד של הצעירים מביניהם, לפעול למען מדינת ישראל. אותו חוסר אחריות שמפגין נתניהו בעקביות ביחס לפוליטיקה האמריקאית, הוא מפגין גם כלפי רוב גדול של יהודי ארצות הברית. הוא דוחק אותם לביקורת, למיאוס ולחוסר הזדהות עם ישראל. אבל זו לא רק סוגיה של ״יחסי ישראל תפוצות״, אלא שאלה של ביטחון לאומי. וכדרכו נתניהו מכפיף גם אותה לצרכיו הפוליטיים.
-
ה-7 באוקטובר יצר טראומה קולקטיבית עבור הציבור הישראלי ונוצרה טלטלה בתפיסות העולם הערכיות הבסיסיות . האם זה הזמן לבחון מחדש את ערכי הציונות והמדינה היהודית הדמוקרטית? האם נוכל ליצור משמעות חדשה מתוך הכאב? הצטרפו לפרופסור גלעד הירשברגר לדיון על עיצוב הזיכרון והעתיד שלנו.טקסט הפרק המלא: טראומה קולקטיבית הינה אירוע בעל משמעות קיומית, לא רק לפרט בודד, כי אם לקבוצה כולה. בניגוד לטראומה אישית המתייחסת לאירוע שאדם ספציפי חווה, טראומה קולקטיבית אינה מחייבת נוכחות באירוע מעורר הטראומה, וחברי קבוצה המרוחקים ממוקד הטראומה, במרחק ובזמן, עדיין חווים את הטראומה קולקטיבית בעוצמה. כך למשל, יהודים ישראלים ממשיכים להגיב לטראומה של השואה, למרות שזהו אירוע שהתרחש במקום שרובם לא היו בו ובזמן שטרם נולדו. ה7 באוקטובר מהווה טראומה קולקטיבית חדשה עבור הציבור הישראלי. זוהי טראומה שאנחנו עדיין מצויים בתוכה, ומשום שהיא טריה כל כך, מדממת עדיין ובלתי פתורה, עוד מוקדם לנתח ולהבין מה יהיו השלכותיה ארוכות הטווח. אולם, על פי הניסיון והספרות המדעית, ניתן לומר כבר עכשיו שה7 באוקטובר ישפיע על הציבור הישראלי ועל הנתיב בו נמצאת מדינת ישראל עשורים רבים קדימה. טראומה קולקטיבית איננה רק אובדן טרגי של חיי אדם. היא מהווה טלטלה לתפיסות העולם הבסיסיות ולערכים של הקבוצה. היא מהווה משבר של משמעות. וכשם שהיא מרסקת תפיסות לגבי הקבוצה ומשמעותה, כך היא גם טומנת בחובה את ההזדמנות ליצור משמעות חדשה עבור הקבוצה, נרטיב חדש. ה7 באוקטובר מציב איום ישיר להבטחה הבסיסית של הציונות, בית לאומי שבו יהודים יהיו מוגנים מטבח ומפוגרומים. במדינה היהודית לא נהיה חסרי אונים ונלך כצאן לטבח. והנה, ב7 באוקטובר רבבות יהודים נרצחו, עונו, נאנסו ונחטפו כאילו אין מדינה שתגן עליהם. חבלי ארץ שלמים מצפון ומדרום ננטשו. האתוס של טרומפלדור התנפץ יחד עם תל חי שהפך להיות תל מת שרגל אדם לא תדרוך בה כעת. את הטראומה הקולקטיבית, עמים זוכרים לא כרצף של עובדות היסטוריות, אלא כסיפור עם לקח, שפעמים רבות רחוק מהאמת העובדתית. הזיכרון משרת בעיקר את המטרה של יצירת משמעות חדשה מתוך הטראומה, והפקת לקחים כדי שהטראומה לא תשוב ותקרה. לעולם לא עוד. אז איזה לקח ואיזה זיכרון יפיק הציבור הישראלי מתוך הטראומה של ה7 באוקטובר? האם האירוע הזה ישתלב בנרטיב עתיק היומין של ״בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו״? האם יעשה בו שימוש כדי לקדם אחדות מאולצת במובן ״בית המקדש חרב בשל שנאת חינם״? או האם תהיה זו הזדמנות לחשוב מחדש על הערכים הבסיסיים של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל? מדינה יהודית דמוקרטית בארץ ישראל. ה7באוקטובר מציף מחדש את המתח בין שלושת העיקרים הללו, אי אפשר שנהיה גם מדינה יהודית, גם מדינה דמוקרטית בכל ארץ ישראל. הניסיון ארוך השנים להכחיש את נוכחותו של עם אחר בארץ הזו ואת שאיפותיו הלאומיות התנפץ לנו בפנים ב7 באוקטובר. את הבעיה הפלסטינית לא ניתן יותר לטאטא מתחת לשטיח ולקוות שיעלם מעצמו. אם לא נשכיל לכונן זיכרון סביב ה7 באוקטובר, שבבסיסו הכורח לשנות את נתיב הספינה הישראלית מכיבוש חסר תוחלת, המאיים על הציביון היהודי והדמוקרטי של המדינה, להתכנסות בגבולות בטוחים עם רוב יהודי ומשטר דמוקרטי, הרי ששכרנו יצא בהפסדנו.
-
דמיינו ישראל מגוונת, שבה כולנו חיים בשוויון וסולידריות. מדינה שבה כולם כפופים לחוק אחד והמדינה דואגת לרווחת אזרחיה. חופש הדת מוגן, והחינוך מקדם סולידריות ואתוס משותף. האם זה חלום או מציאות אפשרית? איך נצמצם את הפער בין החלום למציאות ונגשים אותו? ד״ר לחינוך ופילוסופיה חן יחזקאלי מתעקש שעכשיו מאוחר, אבל עדיין לא מאוחר מדי. זכרו, מחר יהיה מאוחר עוד יותר.
טקסט הפרק המלא:עיצמו את העיניים ודמיינו, ישראל, אשר בה אנו רואים את רב התרבותיות, רב הדתיות ורב הקהילתיות. לא כמציאות שיש להשלים עימה, אלא כעיקרון מכונן שיש להתגאות בו. ישראל, אשר בה כולנו שותפים ומאוחדים בשאיפה לחיות ביחד, באחווה ובכבוד ובשיתוף פעולה, וכולנו גאים ביכולתנו לעשות זאת. ישראל, אשר בה כל האזרחים סרים למרותו של חוק אחד, עם אותן זכויות ואותן חובות. ישראל, אשר בה חובתה של המדינה לדאוג לרווחתו, לצרכיו ולשלומו של הגוף הסולידרי של אזרחיה. ישראל, אשר בה המדינה אינה נדרשת ואף אינה זכאית להתערב בענייני ההנהגות הקהילתיות והרשויות הדתיות. ישראל, אשר מגנה על חופש הדת של של כל האזרחים מפני כל איום חיצוני ובעיקר מפני עצמה. ישראל, אשר בה תגויס מערכת החינוך כולה לאתגר של יצירה ושל טיפוח הסולידריות, הסובלנות והגאווה, על היות כולנו שותפים בגוף סולידרי אחד המכיל את כולנו. ישראל, אשר בה נוצר לאט אבל בביטחה אתוס חדש, המדגיש את המשותף ואת המורשת, המשותפת של כל הישראלים, וזאת מבלי לטשטש את המייחד כל קהילה. ישראל, אשר בה העוינות העמוקה שבין הקהילות היא נחלת העבר. ישראל, אשר בה כל האזרחים על כל קהילותינו שותפים לעיצוב פני המדינה, חוקיה, אורחותיה, סמליה וחגיה, ופני המדינה מצדם, על חוקיה, אורחותיה, סמליה וחגיה, משקפים כולם את ערכי השוויון, הסולידריות, הרב-תרבותיות והרב-דתיות. ישראל, אשר מחויבת לכל אזרחיה וקהילותיה לנקוט יוזמה מדינית לנורמליזציה ולשלום עם כל שכנותינו, למען עתיד טוב יותר, לנו, לבנינו ולבנותינו, להם, לבניהם ולבנותיהם. כן, אני יודע, ישראל מוקפת אויבים מרים ונחושים. ישראל שותתת דם. אחרי אלפיים שנים של רדיפות, ששיאן באסון הגדול ביותר שהומט על בני אדם בידי בני אדם, עדיין רוצים בהשמדתנו. כל זה אמת. אנא, החזיקו את עיניכם עצומות עוד רגע אחד ודמיינו ישראל שבה אין ההנהגה המדינית משתמשת בעובדות המצערות והנכונות האלה כאמתלה לאוזלת יד ולחוסר אחריות ולחוסר יוזמה מדינית. עכשיו, לאט לאט פיתחו את העיניים. תנו לעצמכם זמן להתנתק מן החזון ולחזור למציאות ושאלו את עצמכם מה אפשר לעשות על מנת לצמצם את הפער הזה שבין החזון למציאות ואולי אפילו לממש את החזון. שאלה זו עומדת ביסוד הווייתנו המדינית לאומית. על כל הרוצה עתיד טוב יותר לנו ולילדינו לדון בה עם כל מי שמוכן. מקובל שכאשר הקרקע בוערת זה לא הזמן לעסוק בשאלות יסוד. אני לא מסכים עם זה. כשהקרקע בוערת הזמן לעסוק בשאלות יסוד היה אתמול, עכשיו מאוחר, אך אולי לא מאוחר מדי. אפשר לקוות ולזכור גם שמחר יהיה מאוחר עוד יותר.
- Visa fler
