Avsnitt
-
הפעם מדובר בפרק מיוחד ומרגש במיוחד.
הוא מוקדש כולו לאלבום החדש של פול מקרטני שראה אור לפני קצת יותר משבועיים, ומאז פשוט לא מפסיק להתנגן אצלי בלופים.
בפרק הזה נכנס אל מאחורי הקלעים של האלבום ה 27 של פול, שמביא איתו את החלק השלישי והחותם של טרילוגיית הזיכרונות שלו.
זה אלבום אינטימי שעוסק בסיפורים ובתמונות משנות החמישים, ומחזיר אותנו אל שכונת ספיק בליברפול ואל חייו של פול כנער. קצת מאוהב, חובב טבע וציפורים, וכמובן, חובב מוזיקה מושבע.
שם, בשכונה החדשה שאליה עברו הוריו בתקופה שלאחר המלחמה, פול מצא שביל קטן שהוביל אל נהר המרזי. השביל הזה, שנקרא "דאנג'ן ליין", הפך לדרך הבריחה שלו מהשכונה ומבעיות היום-יום אל עולם של טבע וחופש, והוא גם זה שהעניק השראה ליצירה הנוכחית.
התוצאה היא אלבום נפלא ועשיר שמציג לא רק נוסטלגיה במיטבה, אלא גם הפקה מוזיקלית מרהיבה ומלאת כלים.
כמיטב המסורת פול מנגן כאן על רוב הכלים בעצמו, אבל הפעם הוא נעזר במפיק הצעיר והכשרוני אנדרו וואט, שגם היה שותף לכתיבת חמישה מהשירים באלבום.
כבר שבועיים שהאלבום הזה לא יוצא לי מהאוזניים, ועכשיו תורכם לגלות את כל הסיפורים שמאחורי היצירה החדשה והיפהפייה של פול מקרטני, The Boys of Dungeon Lane.
-
הלב הפועם של הפרק מוקדש לסיפור המרתק של השיר מישל, קלאסיקה על-זמנית שנולדה כמעט כפארודיה.
פול מקרטני החל לנגן את המנגינה הזו עוד ב-1959 במסיבות בוהמייניות, כשהוא יושב בפינה בסוודר גולף שחור וממלמל מילים בצרפתית מזויפת רק כדי להרשים בחורות.
השיר הפך ליצירת מופת בזכות אלכימיה מופלאה של השפעות: משיכה עמוקה של פול לשאנסונים של אדית פיאף, אקורד ג'אזי "מטורלל" שנלמד ממוכר גיטרות בליברפול, וגשר בלוזי עצבני שג'ון הוסיף בהשראת נינה סימון.
כדי להשלים את המילים, פול פנה לג'אן ווהן אשתו של חבר הילדות שלו שהפכה לשותפה לכתיבת המילים בשיר.
באולפן, המורכבות עלתה שלב עם ליין בס מלודי ויוצא דופן שפול ניגן עם קאפו בהשראת האופרה "כרמן" של ביזה, והרמוניה תלת-קולית שהוכפלה לכדי מקהלה קטנה של שישה קולות.בהמשך, הפרק עובר השיר שנועד לסגור את הפינה של רינגו באלבום. מדובר בגלגול של קטע ישן שג'ון כתב עוד בימי הקוורימן ונדחה בעבר. חברי הלהקה התיישבו סביב שולחן המטבח בביתו של ג'ון כדי להפיח בו חיים, ורינגו, שתרם בדיוק חמש מילים לטקסט, זכה בקרדיט כתיבה משולש נדיר.
באותו יום, אחרי שהשלימו את ההקלטה בטייק אחד, נשאר זמן פנוי והם התפרעו בג'אם סשן בלוזי, מהפנט ואוונגרדי באורך שבע דקות שהושפע ישירות מהסול של ראבר סול.החלק האחרון של הפרק מביא את הזווית של ג'ורג' לאירועים עם שיר שני שלו לאלבום ראבר סול.
רגע קסום במיוחד בפרק מציג הצצה נדירה אל האולפן מתוך הקלטה רציפה שנשמרה, ובה שומעים את ג'ון ופול משתטים לחלוטין, צוחקים ומאלתרים בדיחות, בזמן שג'ורג' המתוסכל רק מנסה לגרום להם להתרכז ולדייק בקולות.
השיר זכה לצליל תוקפני ומלוכלך שהשלים בדיוק את הכעס של ג'ורג', בזכות הברקה של פול שחיבר את גיטרת הבס שלו לדוושת פאז, מהלך חלוצי ששינה את פני השיר לחלוטין. -
Saknas det avsnitt?
-
בפרק הזה החמישי בסדרה 'להקה מגומי', אני עוצר לרגע את ההקלטות לאלבום 'ראבר סול' לטובת יומיים אינטנסיביים של צילומים באולפנים של חברת 'גרנדה' במנצ'סטר.
נקודת המוצא שלנו בפרק היא תור הזהב של הכתיבה המשותפת של ג'ון ופול בתקופה הזו של ההקלטות לאלבום ראבר סול והסנכרון הטלפתי הכמעט בלתי נתפס שהיה ביניהם באותם ימים, רגע לפני שהדינמיקה היצירתית הזו תתחיל להשתנות.
מדובר ביומיים של צילומי הספיישל "המוזיקה של לנון ומקרטני", פרויקט שסימן רגע היסטורי שבו השניים קיבלו הכרה לא רק ככוכבי פופ, אלא כצמד כותבים גאוני שחודר עמוק ללב הקונצנזוס של עולם המוזיקה השמרני.
הספיישל הזה היה הרבה יותר מתוכנית אירוח או הופעה רגילה של הביטלס.
זו הייתה הפקה שאפתנית שכללה מצעד מרשים של אמנים: מכוכבי פופ ועד אנשי ג'אז, מוזיקה קלאסית וקולגות כמו מריאן פיית'פול וסילה בלאק, שהגיעו לבצע גרסאות כיסוי לשירי הצמד בנוכחותם של הכותבים עצמם.בפרק ארחיב על האופן שבו האירוע הפך למפגן כוח של המותג "לנון-מקרטני" והוכיח שהלחנים שלהם הם סטנדרטים מוזיקליים על זמניים שמתאימים לכל סגנון.
על הדרך, אחזור אחורה בזמן כדי לסקור את ההיסטוריה של הביטלס עם חברת 'גרנדה'. מהצילומים הראשונים במועדון ה"קאברן" ב-1962 ועד לספיישל הזה. -
בפרק הרביעי בסדרה 'להקה מגומי' על האלבום ראבר סול, נמשיך להקליט עם הביטלס את האלבום המופתי ומשנה הקריירה שלהם.
בפתח הפרק עומד נושא הבי סייד שצריך להתלוות לסינגל הבא של הביטלס שהיה ברור שעומד להיות "דיי טריפר" אבל כשהוקלט השיר "ווי קאן וורק איט אאוט" החל לעלות וויכוח בין ג'ון לפול לגבי זהותו של השיר המוביל בסינגל החדש. הפתרון הסמנטי הגיע אבל חשף גם לראשונה 'קרע קל' בניהם.
בתקופה הזו ג'ון החל להרגיש שהוא הופך לאדם שמנותק מעצמו האמיתי והופך ל'איש שום מקום' שחי אי שם בבית בקנווד שהפך להיות 'ארץ שום מקום'.
את המחשבות שלו הוא ביטא בשיר שבו חוץ מכתיבה מרגשת שהתחברה מאוד לשירים האישים שהוא כתב בתקופה הזו כמו "הלפ"ו "אין מיי לייף". בהקלטה של השיר באולפן נעשו מאמצים כבירים לצאת מהתבנית הבנאלית ולעשות את הדברים אחרת, הן בגזרת הקולות והן בעבודת הגיטרות.
בין לבין הביטלס מתכנסים בביתו של ג'ון יחד עם הצלם רוברט פרימן, מה שמניב את התמונה האלומותית לעטיפת האלבום ועל הדרך גם את שמו הסופי של האלבום אחרי כמה שמות שנשקלו.
את שיר ה'תלונה' הישיר שלו על היחסים ההולכים ומתדרדרים עם בת זוגו ג'יין אשר, "אני מסתכל דרכך" פול הביא לאולפן והביטלס ניסו 'לתקוף' אותו בדרך שונה ולא מוצלחת במיוחד.
אחרי הפסקה קלה כדי לקבל תארים מהמלכה בארמון בקינגהאם, הם חוזרים לאולפן כדי להכשל איתו שוב. רק ב'זמן הפציעות' ממש בסוף ההקלטות של האלבום השיר הזה מצליח להיות מוקלט ולהכנס לאלבום. -
בפרק הזה ננסה להבין איך הכותרת של האלבום ראבר סול שעדיין לא הייתה קיימת בשלבים המוקדמים של ההקלטות, שיקפה במדויק את מה שהביטלס ניסו לעשות: לקחת אלמנטים של מוזיקת 'סול', למתוח אותם ולהגמיש אותם כדי שישרתו את הנרטיב החדש והמורכב של השירים שלהם.
נתחיל בסיפור המרתק של 'דרייב מיי קאר'.
תארו לעצמכם את ג'ון מגיע לפול עם שיר שנקרא 'גולדן רינגז', שיר עם מילים סתמיות ודי משעממות. בפרק נשמע איך השניים הפכו את השיר הזה למפגן של שנינות, עם דמות נשית דומיננטית ומטפורות "תחבורתיות" שכולנו יודעים למה הן רמזו באמת.
נדבר גם על הסאונד החדש: ג'ורג' הביא ריף גיטרה בהשראת אוטיס רדינג, ופול מצטרף אליו עם ריף דומה על הבס, במה שהפך לאחד הקטעים הכי "גרוביים" של הלהקה מצד אחד אבל גם קטע פופ מהוקצע ומופק באופן נהדר.
משם נמשיך לדיי טריפר, קטע שנולד מתוך צורך נואש בסינגל חדש.
באותו יום הקלטה גורלי נכחו באולפן אורחות מסתוריות שהשרו אווירה משפחתית מיוחדת על הסשן בזמן שהן צפו בביטלס מרכיבים את השיר.
נראה את סידור הכלים הייחודי שפותח את השיר ונבין איך מתחת למעטפת של רוקנרול אנרגטי מסתתר טקסט חתרני.
ננסה להבין מה זה באמת "דיי טריפר" ואיך הביטלס הצליחו להגניב מסרים כאלו היישר ללב המיינסטרים הבריטי.
בפרק נתעכב גם על שיר של ג'ורג'. נשמע איך הוא הושפע עמוקות מהסאונד של ה"בירדס" והזיקה שלהם למוזיקה של ראבי שאנקר וגם מהגיטרה בעלת 12 המיתרים שקיבל בסיבוב ההופעות באמריקה. זהו שיר שמסמל את ההתפתחות של ג'ורג' ככותב שעומד בזכות עצמו.
לקינוח, נגיע ליהלום שבכתר. שיר שבו ג'ון פתח את הלב באופן חריג. נראה איך היצירה התפתחה מפואמה בוסרית שהייתה במקור רשימת מקומות נוסטלגית בליברפול והפכה לשיר מרטיט שנוגע בכולנו.
נדבר על המחלוקת בין ג'ון לפול לגבי זהות המלחין, וננסה לנחש מה באמת קרה שם בעבודה המשותפת שלהם, כשהלחן ספג השפעות של סמוקי רובינסון והמיריקלז.
והקסם האמיתי? הוא קרה כרגיל באולפן. ג'ורג' מרטין הרגיש שחסר משהו בעיבוד, ובעזרת טריק אולפני ותיק (ויצירתי במיוחד) ייצר קטע "באכי-בארוקי" שמתח את גבולות היצירה של הביטלס עוד קצת .
מוזמנים להאזין ולחזור איתי לאוקטובר 1965.
-
הפרק הזה נכנס אל עובי הקורה בתקופה שבין סיום סיבוב ההופעות המתיש של הביטלס בארה"ב בספטמבר 1965 לבין תחילת העבודה על האלבום ראבר סול. התקופה זו מסמנת את המעבר האבולוציוני של הלהקה מעולם הפופ המיינסטרימי ליצירה בוגרת, מורכבת ואמנותית הרבה יותר באולפן.
ברקע נמצאים הלחצים הכלכליים והמשפטיים של המנהל בריאן אפשטיין בארה"ב, והמתח שנוצר מול חברי הלהקה שדרשו יותר חופש ואמת אמנותית.
במרכז הפרק עומד השינוי שעובר ג'ון לנון, שמתחיל למרוד בתדמית ה"ביטל" הממוסחרת ומתבטא בחריפות נגד פרויקטים כמו הסרט Help או הצעות לשיתוף פעולה עם דיסני.
לצד המרדנות, נחשף הצד המשפחתי והנדיב של ג'ון, שדואג לרווחת משפחתו ומוצא שלווה בביתו עם סינתיה וג'וליאן.
במקביל, שאר חברי הלהקה חווים רגעים משמעותיים: רינגו הופך לאב עם הולדת בנו זאק, ג'ורג' ופאטי מבלים בצרפת, ופול נהנה מזמן איכות עם ג'יין אשר בבית שרכש לאביו.
ב 12 באוקטובר הביטלס מתייצבים באולפן תחת לחץ של חברת התקליטים לשחרר אלבום לפני חג המולד. שני השירים הראשונים שמוקלטים, שניהם של ג'ון, מציגים צדדים מנוגדים באישיות שלו: האחד נשען על האהבה לרוקנרול ולאלביס המוקדם אבל חושף גם צד מאיים במערכת יחסים, והשני, 'עץ נורווגי', הוא שיר פולק מסתורי שמושפע מובהקות מבוב דילן. השיר, שעוטר בצליל הסיטאר ההודי, מתאר רומן עם דמות נשית דומיננטית וסימן את תחילת העידן החדש והחדשני של הלהקה.
-
אוגוסט 1965, אצטדיון שיי בקווינס, ניו יורק. 56 אלף בני אדם צורחים כל כך חזק שקווי המתח של האצטדיון רועדים. על הבמה עומדים ארבעה בחורים מליברפול, מנגנים בכל הכוח ומחייכים, אבל הם לא מצליחים לשמוע צליל אחד ממה שהם מנגנים. ג'ון מסתכל על ג'ורג' וצוחק בהיסטריה בזמן שהוא מתחיל לנגן על הקלידים עם המרפקים, פשוט כי זה כבר לא משנה. אף אחד לא באמת מקשיב למוזיקה.
פרק 1 בסדרה החדשה בביטלמניקס, "להקה מגומי", עלה היום להאזנה בכל אפליקציות הפודקאסטים.
זו סדרה שבה אני יוצא למסע בעקבות האלבום ראבר סול, שחגג ממש לא מזמן, בחודש דצמבר 2025, 60 שנה לצאתו.אי אפשר לדבר על ראבר סול בלי להבין איך הביטלס מגיעים להקלטות שהחלו לקראת אמצע חודש אוקטובר 1965. בפרק הזה אני חוזר לרגעים שבהם הביטלמניה הפכה למפלצת שבלעה אליה את הביטלס, ואיך דווקא מתוך תחושת המחנק הזו והפיכתם למוצרים בתוך כלוב של זהב, הם החלו להשתנות ולהפוך לאמנים שמשנים את העולם.
הפרק מתמקד בטירוף של מסע ההופעות לאמריקה ב-1965, בשנה שבה גם ארצות הברית עצמה בערה מבפנים. נדבר על ההחלטה של בריאן אפשטיין להעלות את הרף ולקחת סיכון עם הופעות באצטדיוני ענק.
רכבת ההרים הזו שהיתה סיבוב ההופעות האמריקאי באוגוסט 1965, היתה מלאה בשיאים חיוביים אבל גם בבעיות אבטחה, באיומים על חייהם של חברי הלהקה, ובתחושה גוברת של ניתוק מהקהל ומעצמם.
בתוך כל הרעש הבלתי פוסק הזה, החלו לנבוט זרעי המרד הראשונים . הרצון להפסיק להיות רק "הבויז" המחייכים שמרצים את המעריצים, ולהתחיל להשמיע קול אמיתי, פוליטי ואמנותי, שיוביל אותם בסופו של דבר אל המהפכה של ראבר סול. -
ביום שני הקרוב ה-9 במרץ אני מתחיל סדרה חדשה בביטלמניקס!
הסדרה תעסוק באלבום פורץ דרך ששינה את הכל ראבר סול.
אלבום שבו ארבעת המופלאים הפכו מעוד להקה לאמנים שמותחים את הגבולות של עצמם ושל עולם המוזיקה כולו.
בסדרה החדשה ננסה להבין איך ה"להקה מגומי" הצליחה להתגמש, להשתנות ולהמציא את עצמה מחדש בדיוק בנקודת הרתיחה של 1965.
אדבר על המעבר מהבמות הרועשות של אמריקה אל השקט היצירתי של האולפן.
תכינו את האוזניות, כי הולך להיות מרתק.נתראה ביום שני בפרק הראשון!
-
אחרי שעברנו יחד את ההרפתקאות בנאשוויל, נמשיך לתחנה הבאה בתוכנית השאפתנית של פול: ניסיון נוסף לגיבוש הזהות של "ווינגז". הפעם זה קרה בבית הטבעי והמוכר מכולם, אולפני "אבי רואד".
תחת הכותרת One Hand Clapping, פול והלהקה קיימו סדרת חזרות אינטנסיבית שצולמה והוקלטה בזמן אמת. למרות המתחים האישיים והשינויים התכופים בהרכב, פול נוכח לדעת שהלהקה מנגנת יחד בצורה הדוקה ומצוינת, דווקא בין הכתלים של האולפן האגדי שבו צמח עם הביטלס ושבו נשמרו הסנטימנטים הכי עמוקים שלו.כשהוא מבין שיש לו ביד הרכב מנצח, פול שאף לקחת את האנרגיה הזו לארצות הברית כדי להקליט את האלבום הבא. אולם, המציאות הציבה מכשול בלתי צפוי: קשיים בקבלת אשרת עבודה בגלל אירועי העבר גרמו לעיכובים בתוכניות. בלית ברירה, נקבעו סשנים ראשוניים באולפנים הוותיקים בלונדון, במה שהרגיש כחזרה לשורשים לפני הזינוק הגדול.
אלא שאז הגיעה תפנית דרמטית בעלילה. ההפקה נדדה בסופו של דבר לאווירה החמה והתוססת של ניו אורלינס, ושם, בלב העיר המוזיקלית, כמעט התרחש רגע ששינה את ההיסטוריה של המוזיקה. באותה תקופה חלה התקרבות מפתיעה ומרגשת בין פול לבין ג'ון לנון. הקשר התחמם עד כדי כך שג'ון כבר תכנן להגיע לאולפן בניו אורלינס ולהשתתף בהקלטות של ונוס ומארס – איחוד מוזיקלי שהיה יכול להרעיד את העולם.
-
אחרי שבשני הפרקים האחרונים בביטלמניקס עסקתי ב 1974 המורכבת של ג'ון וג'ורג', הגיע הזמן לעבור לפול מקרטני.
בפרק החדש, נצא למסע שמתחיל מסוף 1973, מיד אחרי הניצחון האדיר של באנד און דה ראן.
פול, שרצה להוכיח שהוא יכול להנהיג להקה אמיתית ולא רק "פרויקט ליווי", היה צריך עכשיו לגייס גיטריסט ומתופף במקום הנרי מקולו ודני סיוול שעזבו לפני תחילת ההקלטות באנד און דה ראן.
את עמדת הגיטריסט, פול אייש די במהירות, לעומת זאת מתופף קבוע להרכב היה קשה הרבה יותר למצוא.
אחרי ביקור קצר באולפנים בפריז שבהם הם עבדו על שירים של לינדה ועל הדרך בדקו את האינטרקציה עם ג'ימי מקולוק הגיטריסט הצעיר והחדש, הם חזרו כדי לעשות לג'ימי את האודישן האחרון - הקלטה של אלבום עבור האח הצעיר של פול, מייק מקרטני הלוא הוא מקגיר.
ביקור בלוס אנג'לס ופגישה עם ג'ון מעלים בו רגשות געגוע והוא כותב שיר שעורג לחידוש הקשר הזה איתו. לשיר אחר פול מכניס אלמנטים לירים שמזכירים דברים שג'ון כתב ב'וולרס'.
אחרי תקופת ה'אודישנים' למתופף, וההחלטה לקבל להרכב את ג'ף ברייטון, פול החליט לקחת את ווינגז החדשה למגרש המשחקים של הגדולים בנאשוויל. שם פול קיווה למצוא שם שותפים למסע וצליל חדש, אבל הוא גילה שם גם דברים פחות נעימים על ההרכב החדש שלו.
על הכל ועוד המון תוכלו להאזין בחלק א' של הפרק שחוגג 50 שנה לאלבום "ונוס ומארס".
-
שנת 1974 הייתה אולי השנה הסוערת ביותר בחייו של ג'ורג' הריסון.
בזמן שהוא מנסה לתחזק לייבל עצמאי חדש, להתמודד עם התמוטטות נישואיו ועם קול פצוע רגע לפני סיבוב הופעות ענק – נולד האלבום Dark Horse.
אם חושבים על כך, ג'ורג' תמיד היה הסוס האפל שרץ במסלול משלו.בפרק החדש של ביטלמניקס, אני בוחן מקרוב את האלבום שסימן את נקודת המפנה בקריירת הסולו של ג'ורג'.
זה אלבום של ניגודים בין הרוחניות המזוהה איתו לבין הצרות הגשמיות של החיים, בין הפקה עשירה לבין סאונד מחוספס וחשוף.
בפרק אני מדבר על הנסיבות המורכבות שהובילו לצרידות הקיצונית של ג'ורג' בזמן ההקלטות והסיבוב, על המשולש הרומנטי עם פאטי בויד ואריק קלפטון שקיבל ביטוי בין השורות, על הקמת הלייבל העצמאי, סיבוב ההופעות המייסר ועל ההקלטה של האלבום שהפך ל'כבשה השחורה' בקטלוג שלו.
בין אם אתם חושבים שמדובר בפנינה לא מוערכת או בנפילה של אחרי השיא, הצטרפו אלי לפרק על התקופה הסבוכה הזו של ג'ורג' שהניבה את האלבום הלא טוב הזה אבל אולי הכי כנה וישיר בדיסקוגרפיה של ג'ורג'.
-
בפרק 135 החדש של ביטלמניקס אני נכנס אל תוך נבכי “סוף השבוע האבוד”.
התקופה שבה ג’ון לנון, בן 33, מאבד שליטה על חייו, אבל ממשיך ליצור. בלי יוקו, בלי הביטלס, ועם יותר מדי אלכוהול מסביב.אחד הצירים המרכזיים של הפרק הוא שיתוף הפעולה ההרסני עם פיל ספקטור.
המפיק האגדי, האיש שעיצב את הצליל של שנות השישים, הופך כאן לדמות טראגית כמעט כמו ג’ון עצמו. ההתנגשות ביניהם בלתי נמנעת. ספקטור מגיע לאולפן שיכור וחמוש באקדח, והכאוס משתלט.
כשספקטור נעלם עם סלילי ההקלטה של אלבום הקאברים שג’ון מנסה להקליט, הכול מתפרק.ג’ון שוקע בלוס אנג’לס למסע הוללות חסר כיוון. לילות פרועים, תקריות אלימות, והתרסקות פומבית של אמן שכבר היה בפסגה.
לצידו נמצאת מיי פאנג, שנדחפת לתפקיד בת הזוג, מתאהבת באמת, ומוצאת את עצמה בלב סיפור סבוך.
פגישה עם פול שמביא איתו מסר מיוקו גורמת לו לחשוב שהוא צריך לעזוב את עיר המלאכים ולחזור לניו יורק.
ומתוך כל זה, כמעט באורח נס, נולד גם האלבום חומות וגשרים.הפרק הזה הוא על התמוטטות, על פחד, על איבוד דרך, ועל מוזיקה גדולה שנולדת מתוך כאוס מוחלט.
פרק שמתחיל עם סוף השבוע האבוד בלוס אנג'לס ומסתיים עם הפירוק הרשמי של הביטלס והחזרה ליוקו.
-
בחלק הקודם עסקתי בהקלטות של רוב השירים (למעט שיר הנושא) עבור הסרט השני של הביטלס שהתרחשו לפני היציאה לצילומים.
בפרק הזה ראינו איך הביטלס הולכים ומשתכללים הן בכתיבת השירים והן בהקלטות באולפן עם שיטות הקלטה חדשות ושימוש במגוון של כלי נגינה מעבר לגיטרות, בס, תופים.
בחלק ב, הפרק החדש, נצא עם הביטלס למסע הצילומים של הסרט הלפ, שמתחיל באיי הבהאמה השמשיים וממשיך לאוסטריה המושלגת.
נחזור איתם ללונדון וננסה להבין איך ריצ'רד לסטר מצא את השם החדש עבור הסרט שהוביל לכך שג'ון כתב את אחד השירים האישיים שלו באותה תקופה, שבו הוא ממש זועק לעזרה.נמשיך להצטרף לביטלס באולפנים כדי להשלים את האלבום החמישי שלהם, כולל הקלטת שיר הנושא לצד א, וכל שירי צד ב וביניהם גם השיר האלמותי שנולד מהבדיחה הפנימית “ביצים מקושקשות”, אבל אוצר בו המון עצב.
לאורך הדרך נראה איך בתוך כל הלחץ, הצילומים והטייקים מתחילים גם להופיע רמזים למה שיגיע כמה חודשים לאחר מכן באחד האלבומים המכוננים שלהם, ראבר סול.
-
הפרק הזה הוא חלק א לפרק שחוגג, אמנם באיחור קל את יום הולדתו ה 60 של האלבום 'הלפ', האלבום החמישי של הביטלס, שיצא בשישה באוגוסט 1965.
יש מי שנוהגים לחשוב ש'הלפ' הוא אלבום מעבר, אפילו חלש יחסית, אבל אני כאן כדי להראות לכם אחרת.
זה אלבום שאני אוהב מאוד מסיבות אישיות שמכיל את כל ניצני המהפכה שתגיע אחר כך באלבום Rubber Soul ובכלל, תקופה שבה הביטלס מתחילים להעז להיות אישיים, רגישים, לכתוב על הצדדים הפחות יפים ביחסים או על ה'טרגדיות של האהבה' ולהשתמש בכלי נגינה שונים וטכניקות שונות באולפן.בפרק הזה אני לוקח אתכם אל תחילת 1965, תקופה סוערת, שבה תופעת הביטלמניה כבר בשיאה, אבל מאחורי כל הזוהר מסתתרים עייפות, בלבול, ולחץ אינסופי.
ג'ון לנון כותב את שיר הנושא כמעט כקריאת מצוקה אמיתית.
זה רגע שבו ארבעה צעירים, שכבר כבשו את העולם, מבינים שהם צריכים למצוא דרך חדשה, מוזיקלית ונפשית ולהמשיך להתקדם למחוזות שונים ואחרים.בפרק נכנס אל מאחורי הקלעים של ההקלטות הראשונות, אל הסיפורים הקטנים מהאולפן, אל הניסיונות והחזרות, ואל הדרך שבה הביטלס שינו את שיטת העבודה שלהם באולפן והחלו ליצור שכבה אחר שכבה, צליל אחר צלילף בשיטות שישתכללו מאוחר יותר ב'ראבר סול' וב'ריבולבר'.
ולמה קראתי לפרק “עזרה בדרך”?
זו מחווה לאלבום הנהדר של נועם רותם, שנושא את אותו השם ועוסק בדיוק באותם נושאים של כאב, סופניות, ותקווה.
נועם הסכים באדיבות שאשתמש בשם, ואני מודה לו על כך מקרב לב.זהו פרק ראשון מתוך שניים. בחלק א׳ אעסוק בתחילת 1965 ובחלק הראשון של ההקלטות, ובחלק ב׳ בהמשך הדרך, אחרי צילומי הסרט השני של הביטלס.
אני מזמין אתכם לחזור איתי לשנה שבה הכול החל להשתנות. -
אז איך מסכמים סדרה כזו על שנת 1968 ועל האלבום הלבן של הביטלס?
בפרק על סופים והתחלות, על אהבה וניתוק, על יצירה שנולדה מתוך כאוס, ועל האלבום הלבן, שעטיפתו הפשוטה מסתירה בתוכה את הסיפור המורכב ביותר של הביטלס.
בפרק הזה אני סוגר את כל הפינות שנשארו פתוחות:אדבר על לידתו של האלבום שתי בתולות, האלבום האוונגרדי והנועז שבו ג'ון ויוקו פרצו את כל הגבולות, ועל עטיפת העירום שעוררה סערה אדירה.
נלך אל מאחורי הקלעים של עיצוב העטיפה הלבנה. איך הפשטות של ריצ’רד המילטון, האמן הבריטי הגאון, יצרה את הניגוד המושלם לפסיכדליה של פפר. עטיפה לבנה לגמרי, בלי צבע, בלי פנים, רק שם מוטבע ומספר סידורי. קונספט שהפך לאייקון נצחי.
נשמע על המעצר הדרמטי של ג'ון ויוקו, על הימים הקשים בבית החולים, ועל איך דווקא מתוך השבר הזה הם החליטו ללכת יחד עד הסוף.
ובצד השני של העולם, פול עם לינדה בניו יורק, מתאהב באמת ויוצא לדרך חדשה אישית.
גם ג’ורג’ מוצא את עצמו מחדש. אלבום הסולו הראשון שלו רואה אור והוא מתפקד כמפיק של האלבום של ג'קי לומקס, עובד עם אריק קלפטון, בילי פרסטון ודילן, ומתחיל להרגיש סוף סוף חופשי.
זהו פרק על סוף של תקופה והתחלה של עידן חדש.
-
בפרק הזה, חלק א לפינאלה של הסדרה, אנחנו מגיעים אל הרגעים האחרונים של הקלטות האלבום הלבן, ולשיר האינטימי ביותר שהוקלט לא רק לאלבום הזה, אלא בכל תולדות הביטלס, ג'וליה.
זהו השיר היחיד שג’ון לנון הקליט לבדו במסגרת הביטלס. הוא חושף בו את נפשו הפצועה, שר על אמו שאיבד בצעירותו ועל יוקו אונו, בת זוגו החדשה. שתי הדמויות מתמזגות לשיר עדין ומטלטל שבו געגוע, כאב ואהבה נכרכים זה בזה.
בפרק אני צולל לתהליך הכתיבה וההקלטה של ג'וליה, עם רגעים קטנים מאחורי הקלעים – כמו התמיכה שפול העניק לג’ון באולפן, עדות נדירה לידידות שעדיין החזיקה מעמד בתוך כל השברים.
לכבוד סיום הסדרה מצטרף אליי האורח המכובד דני רובס – מוזיקאי ויוצר ענק, ואדם שהביטלס שזורים בכל נימי חייו. דני, שגם כתב את ההקדמה לספרי הביטלס המהפכניים, ואני נפגשנו לשיחה מרגשת ומלאת קסם על האלבום הלבן, על שנת 1968, ועל אינספור נושאים מרתקים. שילבנו גם כמה מהשאלות שלכם לדני, ואני מתנצל מראש שלא כולן הספיקו להיכנס.
(00:00) התחלה
(02:03) פתיחה
(07:30) בעיות בחברת אפל
(20:02) מרי הופקין
(21:35) חוזרים להופיע?
(25:35) ג'וליה
(57:46) שיחה עם דני רובס
(01:58:57) סיום
-
אנחנו מגיעים ממש כמעט לישורת האחרונה של ההקלטות לאלבום הלבן.
אחרי פרסום דבר האלבום הכפול שלהם בעיתונות המוזיקה בבריטניה, הביטלס במקום להוריד הילוך ולשחרר את השירים שהוקלטו והצטברו עד כה ויכלו לשמש כאלבום כפול מכובד, העלו הילוך ועבדו במרץ הן באולפני טריידנט והן באולפני EMI.
פול משך את הלהקה להקליט את Honey Pie ו Martha My Dear, ג'ורג' הביא את Savoy Truffle ו Long Long Long, וג'ון התעקש לדחוף פנימה שירי אשראם כמו I’m So Tired ואת ה'סיפור המתמשך על באנגלו ביל'.
במקביל, מחוץ לאולפן, מתחילים לרחף שמועות על הופעה חיה של הביטלס. הצילומים ל־Hey Jude ו־Revolution עם קהל הדליקו מחדש את הניצוץ, ועכשיו כבר מדברים בתקשורת על מופע טלוויזיוני ואפילו על הופעה ברויאל אלברט הול.
ארבעת הביטלס, שהפסיקו להופיע כבר ב 1966, מתחילים לשקול ברצינות את האפשרות לעלות שוב על במה. ב 1968 הביטלס כבר שנתיים לא היו על הבמות ובשיר האחרון שלו שהוקלט לאלבום הכפול של הביטלס, אפשר לשמוע כמעט את הגעגוע של פול לעלות שוב על במה ולקיים את הקשר של להקה עם הקהל שלה. "למה שלא נעשה את זה בדרכים?" הוא כמו מתחנן לחברי הלהקה.
לינק לרכישת הספר 'הביטלס המהפכניים'
https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15358
-
בפרק הזה נגלה מגמה חדשה שנולדת בעקבות צילומי סרטוני הפרומו לסינגל החדש: הביטלס מוצאים את עצמם "מופיעים" מול קהל לראשונה מזה שנתיים והם מגלים שהם מתגעגעים לזה.
מכאן הדרך קצרה אל רעיון מפתיע: לתכנן מופע טלוויזיוני חי, שישחזר את תחושת ההופעה האבודה.
הדומיננטיות של יוקו אונו בחייו של ג’ון מחלחלת עמוק אל תוך המוזיקה. ב Glass Onion ג’ון זורק רמיזות ומודה על יחסיו המתערערים עם פול שנובע מהקשר שלו עם יוקו, בעוד ב Happiness Is a Warm Gun הוא הוא יוצר לראשונה “מיני אופרה” בת שלושה פרגמנטים מוזיקליים שונים. חיבור מרהיב בין תשוקה, תלות, מיניות ודימויים של נשק טעון.
פול מנסה לכתוב שיר חדש עם ג’ון, אבל הניסיון מתמסמס לנוכח יוקו ומה שנשאר הוא I Will, קלאסיקה עדינה שצומחת מתוך רגעי משחק באולפן. שם גם נולד ההרכב הפיקטיבי "לוס פראנויאס" – חגיגה לטינית מלאת הומור וקולות מופרעים, שמזכירה שלמרות הכל, עדיין נותר קסם משותף.
ג’ורג’ שולף מהמגירה רעיון ישן מימי Revolver, את Piggies, גרסה סאטירית חברתית שהפעם זוכה לליטוש בעזרת אימו של ג’ורג’ וג’ון עצמו. המפיק כריס תומס מוסיף לה צבע בארוקי והופך אותה לקטע עוקצני וקלאסי-ביקורתי.
והביטלס לא שוכחים גם לחגוג – הם כותבים ומקליטים במקום את Birthday, מחווה מתפרצת לרוקנרול של ליטל ריצ’ארד. השיר הזה מביא איתו רגעים נדירים כמו סולו התופים הראשון של רינגו, ריפי גיטרות ובס מחשמלים, ואפילו קולות רקע של פטי ויוקו.
בקיצור פרק מגוון מאוד.
לינק לרכישת הספר 'הביטלס המהפכניים'
https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15358
-
במרכז הפרק החדש: רינגו עוזב את הביטלס.
כן, רינגו. זה שתמיד היה הדבק, הקונצנזוס, האהוב על כולם – פשוט קם, עזב את האולפן ונסע לסרדיניה.
מה גרם לו להישבר?
מה בדיוק קרה שם עם פול?
ומי ניגן על התופים ב'חזרה לברה"מ' וב'פרודנס היקרה'?
תוך כדי, המשברים האישים שפוקדים את ג'ון ופול ממשיכים ביתר שאת, כשסינתיה מגישה תביעת גירושין משלה לג'ון ופול נפרד מפרנסי שוורץ ומחפש לחדש את הקשר עם לינדה בניו יורק.
בזמן העזיבה של רינגו, הסינגל הראשון של הביטלס בחברת אפל רקורדס Hey Jude רואה אור ומצליח להחזיר את הצבע ללחיים של הלהקה עם מתחרה מפתיעה מבית.
זה פרק על משבר, על אגו, על חברות – ועל איך למרות הכל, הביטלס ברגעים האלה, עדיין היו להקה.לינק לרכישת הספר 'הביטלס המהפכניים'
https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15358
-
בפרק הזה נצא עם הביטלס ליום משוגע בחוץ – יום צילום חסר תקדים ברחובות לונדון, שבו נולדו מאות תמונות איקוניות. אבל מאחורי הקלעים, הריחוק בין חברי הלהקה כבר נוכח וברור.
נלווה את פול ומרי הופקין בהפקת הסינגל הראשון שלה ונגלה את הסיפור המרתק של שיר רוסי עתיק שהפך ללהיט עולמי.
נחזור אל ההקלטות של האלבום הלבן, כשפול מתחיל לראשונה לבנות את גישת ה'עשה זאת בעצמך' שתגשים את עצמה שנה לאחר מכן באלבום מקרטני.
הוא מקליט לבדו את שיר אישי, שקט ועמוק על ילדות, טבע והתרחקות וגם שני קטעים נוספים: אחד שנגנז ואחד אוונגרדי, שהצליח להשתחל לאלבום הלבן.ניכנס עם ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו לחדר קטן וצפוף באולפן, כדי להקליט את שיר בלוז קודר שבו ג'ון חושף את הדיכאון שמלווה אותו באותם ימים.
נכיר גם את רוקי ראקון – שיר קאנטרי מוזר, שנולד בגג האשראם שברישיקש, ומביא איתו סיפור של גיבורים, קרב יריות, רופא שיכור ותנ"ך במגירה.
ובסופו של הפרק – גם רינגו נשבר. המתופף שתמיד היה עוגן היציבות של הלהקה מגיע לקו האדום שלו.
זה פרק שבו המצלמות תופסות את החוץ, והמוזיקה חושפת את הפנים.
שיאים של יצירה, לצד סדקים שכבר אי אפשר להסתיר.לינק לרכישת הספר החדש שלי 'הביטלס המהפכניים'
https://www.netbook.co.il/Book.aspx?id=15358
- Visa fler
