Avsnitt

  • תמי ורשבסקי, שאותה עדי לוין הזמינה לדבר בפרק האחרון ״כלכלה יצירתית״, השפיעה על כולנו בלי שכולנו מודעים לזה בכלל. תמי מתעסקת בכלכלה וחדשנות יצירתית, ופרוייקט חייה הוא להעלות למודעות שכלכלה מבוססת חדשנות יצירתית חשובה לא פחות מכלכלה שמבוססת חדשנות טכנולוגית. ולמה זה משפיע עלינו? כי באמצעות נתונים ודו״חות חשובים שהציגה בארץ (באחד הפרקים הקודמים תמי ועדי מדברות על דו״ח חשוב שהובילה שיצא בישראל, וזה ממש מתחבר לנושא הזה), תמי ושותפיה הצליחו להוכיח את החשיבות בין השקעה ביצירתיות לבין פריון (נושא שמדבר על התפוקה שלנו כעובדים), ובכך בפעם הראשונה, תוכניות מימון ממשלתיות הכירו בתקצוב לעיצוב, חדשנות בתהליכים, יואיקס יואיי ועוד.
    אז מה זה בכלל כלכלה יצירתית? זו היכולת של א.נשים מתחומי התעשייתיות היצירתיות להביא ראייה חדשנית ויצירתית לשולחן, ועל ההשפעה החשובה שלהם בכל תחום שהוא - החל מתעשיית המזון, ורפואה, ועד לבינה מלאכותית וחקלאות. במשך המון זמן הכלכלה נשענה על המצאות טכנולוגיות - סטארטאפ ניישן, ותמי טוענת כמה חשובה היצירתיות להצלחה של שינויים גדולים - קריאייטיב ניישן.
    אנחנו מביאות המון דוגמאות שממחישות את הדבר הזה. למשל - 2 מייסדים שלמדו עיצוב תעשייתי ושינוי את עולם התיירות לנצח, ואלו כמובן המייסדים של איר בי אנד בי. אז כמובן שהמוצר שלהם משתמש בהמון טכנולוגיה, אבל, הלב של השינוי האמיתי שעשו, הוא ההצלחה שלהם לגרום לשינוי מחשבתי והתנהגותי אצל התיירים, ולשנות את הסטנדרט לינה, וזה משהו מדהים ויצירתי.
    כמה מילים על תמי, תמי היא מומחית לתחום של כלכלה יצירתית, מייסדת ומכנכלית של קריאייטיב ניישן, יזמית, משקיעה, ויועצת לארגונים בתחומים של חדשנות. הדבר הכי חשוב שלקחתי ממנה ומהפרק, הוא הנושא של אוריינות עתיד. על החשיבות והאחריות שלנו בתור מעצבות ומעצבים לדמיין את העתיד בעצמנו, להוביל ולא לקחת דברים כמובן מאליו, ובכך ליצור את העתיד שאנחנו שואפים אליו דרך עיצוב.

  • לפני שנתיים, עידו התראיין אצלנו בפרק, והוא ויהודית דברו על Figma, סקצ׳ ואדובי. על היחסים בין שלושתן ואיזו פלטפורמה הולכת להוביל את השוק. הם השתעשעו עם כל מיני השערות, אחת מהן היתה שסקצ׳ יקנו את פיגמה כדי לגבור על אדובי. את מה שקרה בסוף - רובנו לא צפינו (אחח התמימות). מאוד שמחתי להזמין אותו אלינו שוב, ולדבר על הכל בפרספקטיבה חדשה לגמרי.
    כשיצאה הידיעה על כך שאדובי רכשה את פיגמה, יצאו כל כך הרבה ניתוחים, דעות, רגשות שונים… והתחושה הרווחת היתה של אכזבה גדולה. פיגמה אהובתנו, מתמזגת לחברה כל כך שנויה במחלוקת. מין יחסי אהבה שנאה שכאלו. מצד אחד - כולנו גדלנו עליה, וחבים לה תודה ענקית על זה שהיא לקחה חלק גדול בלאן שהמקצוע שלנו התפתח. מצד שני, אנשים מרגישים שהם נכוו מאדובי בגלל סיבות שונות כמו חוויה משתמש מסורבלת, או מודל התשלום המחייב.
    מצד שני, פיגמה - חברה שעושה הכל באופן שונה. נותנת לנו כלקוחות חוויה שגורמת לנו להתאהב בתוכנה. אני זוכרת שלראשונה כאשר פתחתי פיגמה, לא הבנתי איך פותחים את סרגל הכלים. איפה כל הכלים?? ואז הבנתי, הם נשארו באדובי. כל מה שאני צריכה נמצא. וזה הסטייט אוף מיינד שהם שינו אצל רבים מאיתנו (נכון, גם בסקצ׳ יש כלים נפלאים).
    אז אם הייתי מנסה לנחש, הייתי אומרת שהרגש הבולט פה זה פחד - שהדברים לא ישארו אותו דבר כמו שהם היום.
    עידו זייפמן הוא מייסד ומנהל את קהילת פיגמה ישראל, שותף ומייסד בחברה לעיצוב מוצרים דיגיטלים, ומרצה באקדמיה. למרות שבשנים האחרונות עידו מוביל את קהילת פיגמה בארץ, ויש לו הרבה שיתופי פעולה עם פיגמה ואפילו כניסה למעגלים פנימיים, גם הוא טוען שזה לגמרי לא היה צפוי מבחינתו. שבוע לפני הרכישה, פיגמה הזמינה את כל מנהלי הקהילות שלה, ובישרה להם על המהלך העתיד להתרחש.
    בפרק ״פיגמה מבית אדובי - שנתחיל להתרגל?״, עידו מנתח את הסיבות שהובילו את דילן פילד, המייסד של פיגמה, למכור לאדובי, ננסה להבין האם המכירה היתה בזול או ביוקר, ומהם הדברים הטובים ברכישה הזו. דבר מעניין נוסף שעלה, וזו בהחלט נקודה טובה בזמן לשאול את זה - מה העתיד של פיגמה מעבר לרכישה? עידו מסביר שיש כמו שתי מחנות שנשמעים לאחרונה, שמושכים ומייחלים לכיוונים אחרים - כיוון שקושר ממשק לעיצוב בקוד, וכיוון שמאמין בהפרדה ביניהם. הוא מנתח כל אחד מהם, ונשמע גם במה הוא מאמין..

  • Saknas det avsnitt?

    Klicka här för att uppdatera flödet manuellt.

  • כשהגעתי לוויז והתחלתי לעבוד על הפיצ׳ר הראשון החווית עבודה שלי עם הדיזיין סיסטם הייתה טובה, הרגשתי שהדיזיין סיסטם חוסך לי זמן ולא מסבך אותי יותר מדי. ספריה מסודרת בפיגמה, הסבר קצר ופשוט על קומפונטה וביעקר מענה סופר זמין של הצוות

    ישבתי לשיחה עם גיא לוין, סקוואד ליד ומוביל תחום Design Infrastructure בווייז.

    כיום כמעט כולם כבר מבינים את הערך שצוותי עיצוב וארגונים מפיקים מדיזיין סיסטמם - אבל איך גורמים לזה לעבוד? במילים אחרות, איך בונים דיזיין סיסטם שמעצבים (ומפתחים!) אוהבים, וצומחת יחד עם הארגון?

    התובנה העיקרית שלי מהשיחה עם גיא היא שדיזיין סיסטם הוא שירות, שהלקוחות שלו הם המעצבים בצוות. לעצב רכיבים זה קל; האתגר האמיתי הוא לרתום את הצוות למטרה, כך שמעצבות ומעצבים יעדיפו להשתמש בסיסטם כי זה קל ונוח ומספק ערך - לא כי המנהלים שלהם אמרו להם.

    הפרק הזה הוא אחד הספונטנים שלנו, ישבנו לשיחת קפה במטבון של וויז, ואיכשהו התחלנו לדבר על דיזיין סיסטם ואז אמרתי לו. ״אולי נקליט פרק?״ גיא זרם ובצורה לא מוסברת הסטודיו היה פנוי, וכך התבשל לו פרק.

    אני מקבלת בקשות לפרקים מסוג ״איך נראה יום עבודה״ אני חושבת שאנשים אוהבים את התחושה של להיות ״זבוב על הקיר״. אשמח לשמוע האם הפרק הזה עונה על זה? והאם תשמחו לעוד פרקים בסגנון הזה?

  • כשהזמנתי את ד"ר נועה מורג והחלטנו לדבר על אתיקה וחווית משתמש, הרגשתי שהנושא הזה חייב להשמע. ככל שנועה סיפרה לי יותר ויותר, כך הרגשתי שזה יותר רלוונטי.
    נועה היא ראשת ההתמחות האינטראקטיבית בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן, חוקרת ומלמדת נושאים הקשורים לחדשנות, עיצוב ואתיקה של טכנולוגיה.
    נועה היא בחירה טובה לפרק הזה בעיני, כיוון שהיא עצמה מגיעה מעולם הטכנולוגיה, ובמשך כל חייה היתה חלק מפיתוח ממשקים שהטכנולוגיה היא מרכזם. דווקא בגלל זה, מעניין יהיה לשמוע ממנה את הצד השני, שתפקידו להציף ולשאול שאלות חשובות על המוסר במוצרים הסובבים אותנו.
    אתיקה בממשקים הוא נושא מאוד מורכב. זהו תחום עם המון אפורים, שעלול ליצור הרבה חיכוכים בינו לבין הבאת אימפקט חיובי למוצר בדמות קונברז'ן / ריטנשן וכו'. העניין הזה העלה לי שאלות ששאלתי את נועה בפרק, כמו - איך אפשר להקריב את ההצלחות של המוצר שלנו בשביל אתיקה? מתי נדע שזה נכון ומי בכלל אחראי על זה?
    בשנים האחרונות נפתחה דלת לעולם הזה והחשיבות שלו, בזכות דברים שונים שקרו, כמו הסרט הסושיאל דילמה. היום זה כבר הרבה פחות חריג להעלות את זה בשולחן הדיונים, וזה אפילו מצופה מאיתנו, האנשים שהולכים לעצב את העתיד.

  • והפעם - בפרק עם רם אלמוג דיברנו על התהליכים השונים שסטודיו לעיצוב מוצר עובר, ובמיוחד איך שינוי הצעת הערך ללקוחות - שבמקרה של ׳רד אינטראקטיב׳ היה בעיקר מעבר לסדנאות דיזיין ספרינט - מינף את הסטודיו באופן מהותי.
למי שלא מכיר/ה - דיזיין ספרינטס היא שיטה ומערך סדור של פעולות, שהמציא ג׳ייק נאפ מגוגל ונצ׳רס, שעם הזמן הפכה להיות מאד פופולרית בחברות מוצר גדולות וקטנות כאחד.
    לרם יש זווית הסתכלות מאד מעניינת על ספרינטס, כתולדה מהעובדה שהוא היה צריך למכור אותם ללקוחות, מעבר ללהעביר אותם בהצלחה.
    בפרק אנחנו פותחים צוהר ומדברים גם על הפן הכלכלי של לנהל סטודיו לעיצוב מוצרים, על הקשיים ועל היתרונות, ואיך סדנאות של דיזיין ספרינט משפיעות על המדדים של סטודיו לעיצוב מוצר.
    אבל - יש טוויסט בעלילה - בסופו של דבר, רם וכמה מהקולגות שלו החליטו לסגור את הסטודיו אחרי 16 שנים ולעבור להיות מועסקים כשכירים בחברת מוצר בשם ׳סטרים אלמנטס׳.
    למה ואיך הכל קרה?
    תגלו בפרק.

    האזה נעימה :)

  • בפרק ״מי מפחד.ת מתרגיל וויטבורד?״, הזמנתי את עמרי דביר, ראש תחום עיצוב מוצר ב-Gloat, לדבר על תרגיל וויטבורד.
    התרגיל הזה הוא תרגיל שאפשר לראות יותר ויותר בתהליכי קבלה לחברות. הוא שונה מאוד מתרגיל בית, שבגלל שאת התרגיל הזה מבצעים בלייב יחד עם מעצב.ת / מנהל.ת מוצר. זה יכול להשמע די מפחיד, ובדיוק בשביל זה החלטנו להקליט את הפרק הזה.
    בחלק הראשון של הפרק דברנו על איך מתנהל התרגיל, מה היתרונות שלו ומה החששות שהוא מעלה. בחלק השני הצגתי לעמרי ״תרגיל בהפתעה״, ונראה איך הוא ניגש ופתר אותו.
    האזנה נעימה!

  • באופן כללי, יש המון נושאים שאנחנו רוצות לדבר עליהם בפודקאסט. לפעמים הנושאים מתקשרים באופן ישיר ליום יום שלנו כמעצבים, ולפעמים הם יותר בhigh level. מה שמוביל אותנו, זה הניסיון לייצר פרקים שיעזרו לנו בדרך להיות מעצבות ומעצבים טובות וטובים יותר. בפרק האחרון "החשיבות של soft skills", יהודית ושמוליק אלבו שהוא VP design ב HiBob, דברו על אחד הדברים שהכי חשובים שיהיו לנו בתור מעצבים - אינטראקציה בין אישית, והכרת העולם שמסביבי מעבר להתמחות שלי.
    שמוליק מדבר על כמה חשוב כאשר נכנסים לשולחן הדיונים, לבוא עם רצון להשפיע ולהיות בעלי דעה. להעלות את השיח למקום הוליסטי. וכדי להיות רלוונטים, חשוב לבוא ממקום של ידע, עם נתונים ומחקרים, כי היום לא מספיק לדבר מתוך תחושות.
    אינטראקציה בין אישית כ"כ חשובה לתפיסה של אחרים אותנו, ומתחילה מהתפיסה שלנו את עצמנו.

  • בפרק האחרון "שיטות עבודה בעולם משתנה" בו ארחנו את גיא חביב, דברנו על מתודת העבודה אותה הוא מוביל בManyone, ומה האתגר שעליו באה לענות שיטת העבודה הזו. גיא מתאר עולם שמשתנה כל הזמן בקצב מהיר, הדרישות משתנות, ולעיתים שיטות העבודה אינן תואמות את הצרכים של החברות. למשל, ישנם מקרים בהם עבודת העיצוב כוללת שלב מחקר מעמיק וארוך, שלעיתים לפני שהשלב הסתיים המציאות כבר השתנתה. ופה נכנסת השאלה - איך אנחנו בתור מעצבים יכולים להתגבר על עניין זה, מבלי להרגיש שהזנחנו שלבים חשובים בדרך.
    מה שהיה מעניין לשמוע, זה שגיא מאמין בלאתגר שיטות רווחות ומסורתיות, שיש בהן גם הגיון מסויים, כמו יצירת ברנד-בוק לפני הטמעה שלו במוצר. בפרק נשמע איך בכל זאת בManyone התגברו על זה והצליחו למקבל שני תהליכים שכאלו, וגם האם יש לזה מחיר.
    גיא הוא שותף ודיזיין דירקטור ב-Manyone, בנוסף גם מרצה בשנקר, ומאוד מעניין לשמוע מהנסיון ומהנקודת מבט שלו על תהליכים שאנחנו עוברים ממש באופן יומיומי.
    האזנה נעימה 🎧
    עריכה: מרינה ברודסקי

  • אז בפרק האחרון יהודית אשר ארחה את עודד עזר - טיפורגף, מעצב, מרצה, שהרבה מאיתנו התחנכו על ידו, או שמשתמשים במודע או לא, באופן יומיומי בפונטים שיצר. עודד השפיע בצורה ענקית על עולם הפונטים בעשרים שנים האחרונות, והפעם יהודית ועודד שוחחו על התבטאות הטיפוגרפיה בממשקים דיגיטלים.

    הקהילה שלנו מורכבת מאנשים שבאו מרקעי לימוד שונים, תואר, קורס, לימוד עצמאי… ולעיתים נשמעות טענות אשר יש פער מסויים בין יכולות אפיון של מעצבים לבין ליכולות הטיפוגרפיה שלהם. עודד טוען שהיתרון בתואר של 4 שנים לעיצוב גרפי, הוא שזה נותן זמן ומשאבים למחקר ולטעויות, ואלו דברים שמלמדים אותנו המון. דברים אלו לעיתים מתפספסים בהכשרות קצרות יותר, וזה ליגיטימי, הדבר החשוב הוא לפחות להיות מודעים לזה שישנם פערים טיפוגרפים מסויימים שעליהם צריך לדבר ולגשר.

    עודד מתאר את הפונטים כבעלי אופי, שלא רק שמשרתים את החוויה שאנחנו רוצים להעביר, אלא לעיתים פונט בלבד מספיק בשביל להעביר למשתמשים תחושה שלמה.

    האזנה נעימה 🎧

  • לפני מספר חודשים יצא דו״ח שנקרא The value of desigh in tech, אשר מוצגת בו מדידה מבוססת מחקר של ערך עיצובי בחברות טכנולוגיה, ובכך מאתגר את התפיסה שהצלחה מוגדרת רק על ידי חדשנות טכנולוגית, ומעניק לתחום העיצוב מיצוב משמעותי באקוסיסטם הישראלי.

    כאשר שמענו על הדו״ח הזה, היה נראה לנו חשוב וקריטי להביא אותו בפני כמה שיותר א.נשים. בשיחה עם תמי הבנו כמה משמעות יש לדוח הזה מעבר למילים הכתובות. תמי ורשבסקי היא מומחית לתחום של כלכלה יצירתית, מייסדת ומנכ״לית Creative nation, יזמית, משקיעה, יועצת, ודבר שמשותף לכולם הוא שהיא עוסקת כבר שנים רבות בניסיון למיצוב העיצוב במקום גבוה יותר באקוסיסטם הישראלי. השליחות שלה משפיעה על כולנו - ברמת התקציבים שהולכים למכללות של הסטודנטים והסטודנטיות שלנו, הקמת חממות מבוססות חדשנות עיצובית (אל מול המון חממות טכנולוגיה), וברמת ההשקעות הפוטנציאליות שסטארטאפים מבוססי חדשנות יצירתית מקבלים.

    אם מסתכלים על החוצה אל העולם, אפשר לראות הרבה דו״חות שכאלו שיצאו במהלך השנים, ומרגש מאוד שתמי ועוד א.נשים חשובים לקחו את היוזמה ועשו זאת בארץ והביאו נתונים מקומיים, הרי אנחנו חייבים להדביק את הפער.

    חלק בדו״ח שמצאתי מעניין במיוחד, זה המיצוב של המעצבים לא רק בתפקידי פרופר עיצוב, אלא תפיסת תפקידים אסטרטגיים בחברה - החל מלהיות חלק מצוותי ה-R&D וניהול פרוייקטים, ועד להאקרים של צמיחה, ייעול תהליכים וממש להיות חלק מההנהלה הבכירה. מעניין לראות נתונים אמיתיים שמוכיחים את ההשפעה הענקית של של מעצבות ומעצבים בתפקידי מפתח על צמיחת החברה.

    דבר אחרון וחשוב ביותר, הוא לציין את כל האנשים שהיו שותפים למחקר הזה. אז המחקר נעשה כשיתוף פעולה של שנקר ו-Start-up Nation Central, והובילו אותו ד״ר יגאל דוד מהפקולטה להנדסה בשנקר, ענבל גוטסמן מנהלת האקוסיסטם ב-Start-up Nation Central , ואורי גבאי מנכ״ל מכון המדיניות Start-up Nation Central. ליוותה אותם ועדת היגוי - נשיא שנקר פרופ׳ שיזף רפאלי, וונדי זינגר, רומי מיקולינסקי (מבצלאל), בן בנחורין, איתן שריף, עודד בראל, דניאל אלטמן.

    עריכה: מרינה ברודסקי

    האזנה נעימה 🎧 👇

    לינק לדו״ח: https://designvalueintech.com/

  • בפרק הזה ארז רזניקוב הצטרף בתור מראיין אורח, והוא אירח את שירה לוק זילברמן, המרתקת תמיד, ויחד דיברו על המעבר בין מסלולי עבודה (מתכנות-ליואיקס-לניהול מוצר-למנכ״לות) ועל הצדדים הבהירים והאפלים של הגדלת ההשפעה שלנו בארגונים. התחדדו על איזורי החפיפה בין יואיקס לניהול מוצר ועל טריידאופים לאורך הקריירה.

  • בפרק ״יצירת מומנטום להצלחה בניהול זמנים״, יהודית ארחה את ראם שרמן, שחוץ מהיותו CTO ב- StreamElements, הוא עושה עוד מלא דברים, כמו להיות שותף בפודקאסט המצויין גיקונומי. ראם ישתף אותנו מה השיטה שלו להצלחה בניהול הזמנים שלו. ראם מאמין גדול ביצירת מומנטום - ככל שנמשיך בפעולה שהתחלנו, זניחה ככל שתהיה, כך סיכוי נמוך יותר שנפרוש באמצע. זה מה שגורם לו להספיק דברים ולהשאר תמיד בלמידה ויצירה.
    יש המון שיטות לניהול זמנים, ולכל אחד ואחת יש משהו אחר שעובד. אבל תמיד נחמד לשמוע מה עובד למישהו שנמצא בעשייה כל כך גדולה, ועדין מבין את החשיבות של לדעת מתי לעצור ולהניח את העט.

  • ✨תכנית מנטורינג לנשים חרדיות/ דתיות מבית רדיו באטן✨

    👩‍💻אם את מנטיות

    את מעצבת חרדית/ דתית ויש לך הכשרה, רקע וניסיון מובהק בתחום ה-UX UI,תיק עבודות או מספר פרוייקטים בתחום ורצון ומוטיבציה גבוהה להשתלב בחברות הייטק ומוכנות לעבוד קשה ולהשקיע (מס' שעות בשבוע לפחות)

    - תרשמי בטופס ההרשמה ונחזור אלייך בקרוב! https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSfaCI5yf3JD6fr4NQMAGbkiHJHeVLh6swboJTblXgtnOogtSA/viewform

    💁‍♀️אם את מנטוריות

    את מעצבת UX/UI/פרודקט עם לפחות 4 שנות ניסיון בחברת הייטק ויש לך יכולת רגישות והכלה של הנשים החרדיות ורצון אמיתי לעזור ולשנות. יש לך זמן כשעה אחת לשבועיים, וזמינות במייל או וואצאפ (התכנית בהתנדבות מלאה)

    - תרשמי בטופס ההרשמה ונחזור אלייך בקרוב! https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSfQ9xlJqVytgeGvtjAV7B8aIGW28o95A445vBV77sndoY5teg/viewform

    אם יש לך שאלות או תהיות, תוכלי לשלוח לנו מייל ונשתדל לענות בהקדם!

    [email protected]

  • יוצא לשמוע לאחרונה המון על העניין שלג׳וניורים מאוד קשה למצוא את העבודה הראשונה בתחום. האמת היא שבדרך כלל כל מה שצריך זה מישהו אחד, שיתן לנו הזדמנות אחת. אחר כך הדברים מתגלגלים... אבל אם נכנס רגע לנעליים של חברות או מנהלי צוותים - למה שיהיה להם כדאי לגייס ג׳וניורים שאין להם תשובות להכל? למה שלא ״ישתפשפו קצת״ במקום אחר ואז יבואו?
    תום יגב, שהוא דיזיין דירקטור בחברת מובאו, טוען שג׳וניורים זה דווקא בדיוק מה שהוא מחפש. כי להם יש משהו שאחרי כמה שנים בתחום לפעמים הולך לאיבוד - רעב. ולדעתו זה חלק חשוב לא פחות מהנסיון. בפרק ״איך להכשיר ג׳וניורים״, תום ועדי דברו על כל הסיבות שדווקא כן כדאי להעסיק ג׳וניורים. איך בתור מעצב.ת בתחילת הדרך אפשר בכל זאת להביא הרבה ערך לשולחן, איך בכלל אפשר לדעת מה זה עיצוב טוב, ולמה חשוב לא לפחד לטעות.
    האזנה נעימה 🎧

  • בזמנים היום עבודה היא מזמן לא רק עבודה, אלא סוג של בית שני. וכאשר אנחנו בוחרים מקום עבודה, או עוזבים אחד כזה, שמוליק אלבו טוען שחשוב להתייחס לזה כך, ושהפרמטרים שמובילים אותנו לעשות צעד לכאן או לכאן צריכים לבוא ממקום שיעשה לנו טוב, וממקום של חשיבה קדימה.
    בפרק ״מתי נכון לעזוב מקום עבודה?״, שמוליק ויהודית שואלים שאלות שלפעמים אנחנו מפחדים לשאול את עצמנו... מה הדבר שיגרום לנו לעזוב מקום עבודה? עוד כמה אלפים בשכר? ומה הדבר שיגרום לנו להשאר? אולי קידום? שווה לנו לחשוב ולשאול את עצמנו - האם מיצינו את כל מה שאפשר לעשות בעבודה שלנו? האם העלנו בפני המנהל.ת שלנו את הצרכים שלנו והתמריצים שלנו להשאר? האם אנחנו פועלים ממקום רציונלי ולא אמוציונלי?
    המון המון שאלות, שאם נענה בכנות על כולן, אולי נדע מה הצעד הבא שנכון לנו.
    עריכה: מרינה ברודסקי
    האזנה נעימה 🎧

  • כאשר ד״ר אורן שפירא יצא מהאקדמיה עם תואר דוקטור בפסיכולוגיה ביד והמון ידע, הוא חשב ששום דבר לא יעמוד בדרכו למציאת עבודה בתעשיית המוצר וההייטק. כאשר שמע על המקצוע ״חוקר חווית משתמש״, ידע ישר שזה תפקיד שמתאים בדיוק ליכולות ולידע שצבר. אבל אורן נתקל במכשול והוא - חוסר הנסיון התעסוקתי שלו בעולם המוצר.
    נלך 8 שנים קדימה, ואורן כיום חוקר חווית משתמש בכיר בחברת Bizzabo, וממקימי ומנהלי קהילת פסיכולגיה חברתית בעולם האמיתית. מה היה בין לבין? איך הצליח אורן להתברג לתפקיד הזה לצד תשובות פחות אופטימיות שקיבל? ואיך הקהילה שמוביל עוזרת לבוגרי פסיכולוגיה בדיוק במקום שאז היה זקוק לה?
    בפרק ״השתלבות פסיכולוגים לצד מעצבים בתעשייה״, אורן ואני דיברנו על המקום והתפקידים שאליהם יכולים להכנס פסיכולוגים בעולם המוצר. דברנו על איך מתבצעת העבודה המשותפת של מעצבים וחוקרים בצוות אחד, ואיך אפשר לשכנע את המנהלים שלנו לצרף חוקר.ת לצוות.
    האזנה נעימה 🎧

  • לכל צורך או פעולה שאנחנו צריכים לעשות יש עשרות מוצרים דיגיטלים שמוכנים לעזור לנו לעשות זאת. במה נבחר? האם נתחיל לנתח כל ממשק ולנסות להבין מה עובד לנו הכי טוב? אולי. האם יכול להיות שהמוצר שנבחר הוא המוצר שיצליח לעורר אצלנו רגשות מסויימים? מאוד יכול להיות.
    מעין פרוינד טוען שכאשר נוצרת במוצר מסויים סינרגיה מושלמת בין הפרודאקט לבין הברנד - זה מעורר אצלנו רגשות חזקים, ואז אנחנו נעשים נאמנים למוצר. הנאמנות הזו שווה המון - וגורמת לנו להיות סלחניים יותר כלפי המוצר במקרים של תמחור גבוה או אפילו בעיית UX.
    אז מה לנו ולזה? הרי אנחנו כבר מוסיפים ״איור ברוח המותג״ לעמוד הרשמה ולעמוד 404... יש עוד משהו שאפשר לעשות?
    אז זהו - שכן. אופי של מוצר זה UI, אבל גם הרבה יותר מזה - זה קופי, זה הפיצ׳רים שאנחנו מחליטים לשים, זה הפלואו שאנחנו בוחרים לייצר. בתור מעצבות ומעצבי חווית משתמש, שווה לנו להעזר במעצבי הברנדינג, לקיים איתם שיח קבוע, ולהבין יחד מה אנחנו יכולים לעשות שיתרום לאופי המוצר. יש להם הרבה מה לתרום לנו מלבד הטמעת האיורים המהממים שלהם :)
    מעין מנהל את Awesome ושותף בDeloitte, ובפרק ״הברנדינג כחלק בלתי נפרד מחווית המשתמש״, הוא ויהודית ינסו לשבור את קו ההפרדה שיש לעיתים בין מעצבי הפרודאקט למעצבי הברנד, ונשמע למה חשוב להכיר אותם ולשתף איתם פעולה.
    האזנה נעימה 🎧