Avsnitt

  • הנושא- ההשמנה והפוליטיקה של הפחד

    אורח – פרופ' אוריאל אבולוף

    פרופסור חבר למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב ופרופסור אורח באוניברסיטת קורנל. הוא חוקר את הפוליטיקה של פחד, אושר ותקווה. בין ספריו, על פי תהום: אומה, אימה ומוסר בשיח הציוני, שזכה בפרס בהט לספר העיון הטוב ביותר. אחד הנושאים שמרתק את אוריאל זה הייחוד שלנו כבני אנוש, והאופן בו ייחוד זה בא לידי ביטוי בחיים הפרטיים והפוליטיים שלנו. ומה שאותי הכי מעניין זה איך כל זה בא לידי ביטוי בתעשיית ההשמנה והדיאטות בארץ.

    ביחד נבחן את השאלות וניגע בעוד הרבה סוגיות נושקות ומרתקות

    איך הפך הפחד למוצר הצריכה המבוקש ביותר? איך משתמשים בו כדי לנהל אותנו בני האדם ולשלוט בנו כהמון וכבודדים בתוכו? מה היא הפוליטיקה של הפחד? מי יכול לעשות שימוש בפוליטיקה של ההפחדה? מי באמת נהנה ממנה? מה בין הפוליטיקה של הפחד ותהליכי המדיקליזציה בכלל ובנושא ההשמנה בפרט? על הקשר בין הפוליטיקה של הפחד, גזליטנייג והשמנה במובנים רבים הפחדה היא אמצעי שליטה המוני. איך זה מתבצע?
  • ימים בהם אין יום ואין לילה

    בימים בהם המציאות כבר מזמן שברה את הכלים

    האוכל תופס תפקיד חשוב. קיומי ורגשי.

    בהרצאה ובשיחה אחריה ננסה להבין את תפקיד האכילה

    ולהקנות לכם כלים להקלת החוויה שנוצרת סביבה.

    ההרצאה ניתנה במסגרת הפעילות המרגשת והמשמעותית

    של מרכז שילוב-בית ספר לפסיכותרפיה גופנית נפשית מבוססת מיינדפולנס לקהילת המטפלים.

  • Saknas det avsnitt?

    Klicka här för att uppdatera flödet manuellt.

  • מי מאיתנו לא מכיר את הררי הביקורת שאנחנו אוהבים להטיח בעצמנו אם אכלנו הרבה גלידה יחסית למה שציפינו שנאכל? אם ירדנו במשקל ואח"כ העלנו אותו חזרה?

    אנחנו טובים בלכעוס על עצמנו, להטיח עלבונות, להאשים ולהפחיד אותנו.

    לפעמים נדמה שאנחנו אפילו מפחדים לא לבקר את עצמנו. כי אם לא נכעס על עצמנו מספיק אולי יקרה לנו מה שאנחנו הכי מפחדים שיקרה למשל שנהיה שמנים.

    וראה איזה פלא. אנחנו לא מפסיקים לכעוס על עצמנו, לבקר ולהפליל אותנו ובכל זאת אנחנו ממשיכים לאכול הרבה גלידה, ליפול להתקפי זלילה ואפילו להשמין.

    מה יש בצורך האוטומטי הזה לבקר את עצמנו ולמה אנחנו כל כך מתקשים לחמול על עצמנו?

    אז מה זאת חמלה, מה משמעותה ומה כוחה בהתמודדות עם ההשמנה, והיחסים המעורערים שלנו עם הגוף והאכילה לשם כך הזמנתי הפעם

    את ד"ר אלינוער פרדס פסיכולוגית קלינית מומחית.

    מרצה ומדריכה במגמה לפסיכולוגיה קלינית באונ. רייכמן בהרצליה.

    מנחה סדנאות מ.ג.ן (מודעות-גוף-נפש) למטפלים ומלמדת קורסים על טראומה וחוסן ועל חמלה וחמלה עצמית במרחב הטיפולי.

  • האם אפשר לזרוק את המשקל לפח? או האם מדד ה – BMI מודד בריאות?

    אחד המטופלים שלי, אדם רזה במדדי BMI וספורטאי רציני שגם בגילו המופלג 85 שוחה בבריכה 6 פעמים בשבוע. קילומטר כל פעם. זה לא הפריע לגוף שלו לייצר רקמת שומן פנימית עבה שאיש לא ראה. לפני כשנתיים נאלץ לעבור ניתוח במערכת העיכול וכשהגיע לניתוח, ניתוח שלפי הנחת המנתח היה צריך להימשך גג שעה וחצי התברר שהדברים אינם כה פשוטים והניתוח התארך ונמשך יותר מארבע שעות. והסיבה ייתה לתדהמת הרופא - עובי רקמת השומן, שחסמה את הכניסה למקום המודלק.

    "מגפת ההשמנה" כפי שהיא מוגדרת היום (אני אישית לא מסכימה עם המונח כי כלל לא ברור אם זו יצירה כלכלית פוליטית או מציאות וודאית) שולטת על השיח הבריאותי בעולם כבר שנים רבות. לצידה משחק משקל הגוף תפקיד של שחקו ראשי. אנחנו נשקלים כמעט באופן אובססיבי כדי לרדת במשקל ולהיות בריאים.

    זה שנים מציפים מחקרים את התהיה על יעילות השימוש במדד המשקל כמודד בריאות ועל אחת וכמה על מדד ה BMI (משקל חלקי גובה בריבוע). כל זה לא מנע ממערכת הבריאות לאמץ אותו אל חיקה, להכניס אותו כמדד חובה סכל קופות החולים וללמד את הילדים הרכים בשנים, שחובה להישקל כבר בכיתה א' בבית הספר.

    כדי לדון בכל המורכבות הזו הזמנתי את יאיר להב, מי שערך את המחקר וכיום דוקטורנט בפקולטה לרפואה באוני ת"א. יאיר להב מייסדו ומנהלו המקצועי של מרכז להב - מרכז לתזונה ופעילות גופנית. בעל תואר בתזונה קלינית האוניברסיטה העברית, תואר M.Sc בפיזיולוגיה מטעם הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב ותואר בחינוך גופני B. ממכללת וינגייט. מזה 7 שנים יאיר מלמד אנרגטיקה, ותזונה ומאמץ בפקולטה ברחובות. ובמשך 14 שנה שימש כראש תחום הכשרת מדריכי כושר במכון וינגייט.

  • והפעם אני רוצה להתחיל בסיפור. על אישה מאחד הקיבוצים בצפון הארץ. נשואה פלוס 2 ילדים קטנים, שהייתה שמנה. ירדה 65 ק"ג במשקל בעקבות התערבות כירורגית, עשתה ניתוח פלסטי להורדת עודפי העור ובחוויה שלה נולדה מחדש. פתאום העולם נראה לה אחרת. כוחותיה והבטחון שלה בעצמה לבשו פנים חדשות. מאסה בבן זוגה שהיה שם לצדה בכל השנים השמנות וסיימה את המסע בגירושין.

    אין בספור הזה טובים או רעים אלא רק מציאות המדגימה את כוחו של משקל הגוף ביחסים. באיך הוא מבנה אותם, מתוך מה אנחנו בוחרים את בן הזוג שלנו, והאם יתכן שבגלל המשקל אנחנו מרגישים לא ראויים לאותו בן זוג בו חשקנו?

    השמנופוביה (באנגלית: Sizeism) הפחד מהשמנה הפחד משמנים, הפחד מלהיות שמן השתלטה על המציאות החברתית ופלשה לכל מערכות היחסים של האדם עם עצמו ועם האחר. זה האופן בו הם מביאים עצמם בעולם. האופן בו הם מתנהלים בו והאופן בו העולם מגיב אליהם. לפיכך זה אך טבעי שהיא תפלוש גם הבייתה. למקום האינטימי שנקרא משפחה. יש לה כוח ביחסים בין הורים לילדים ובטח שביחסים בין בני הזוג. ובשיחה זו אני רוצה להתמקד בקשר בין בני הזוג.

    לשם כך הזמנתי לכאן את עפרה קולא. מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת על ידי האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. והוסמכה על ידי האגודה הבינלאומית להצטיינות (ICEEFT) כמטפלת EFT מוסמכת, בין הראשונות בארץ, וכמדריכת מטפלים ב EFT.

  • על שמנופוביה וטראומה נפשית בילדים ולא רק

    לפני שנים רבות הגיע אלי גלעד (כל הפרטים שונו ונשמר חסיון מלא ) שהייה חייל בצבא. הוא גרה בדרום הארץ להורים שהיו מלאי חרדה, שמא הבן שלהם יהיה שמן כמותם. מגיל צעיר הם ממש הכריחו אותו להצטרף לקבוצת ריצה תחרותית ועד גיל 18 הוא התאמן 4 פעמים בשבוע, כשבנוסף פעמיים בשבוע חדר כושר. החרדה שלהם השתלטה עליו והוא חווה הרבה צעקות, איומים, ובעיקר סוג של התעמרות. "איזה שמן אתה", "תראה איך אתה נראה", "אתה אוכל כמו בהמה". בתקופת בית הספר והספורט האינטנסיבי המשקל היה סביר אבל עם הגיוס לצבא והפסקת האימונים הקשוחים הוא השמין קרוב ל 30 ק"ג. מרגע זה חייו בבית הפכו גיהינום. ההערות, המילים הבוטות, ההשפלה והחוויה שלמרות גודלו הוא בלתי נראית. ועם החוויה הזו הוא הגיעה אלי לטיפול. זה רק אחד הסיפורים השמנופובים, שהגיעו אלי לקליניקה ועיקרם היה ארועים של אלימות מילולית מתמשכת שראשיתם לפעמים כבר בגיל רך בשנים. אירועים שהפכו עם השנים לסוג של טראומה שעיצבה את החיים הבוגרים של אותם אנשים. זה כוחה ההרסני של השמנופוביה אותה פוגשים אנשים בכל רבדי החיים. בבית, במערכת החינוך, בחנויות הבגדים בתקשורת ובמערכת הרפואה.

    באתר טיפולנט כתוב: טראומה בין אם היא פיסית ובין אם נפשית היא תגובה המתרחשת לאחר אירוע שנתפס כמאיים, פיזית או פסיכולוגית, על האדם או על אחרים משמעותיים לו, ואשר היה מלווה בחוויה של חוסר אונים.

    אז האם יתכן שקיים קשר בין השיח השמנופובי והתפתחותה של טראומה?

    לשם כך הזמני את ד"ר דני דרבי, שהרזומה שלו עשיר מאד ואני אלקט רק מקצת מהעשייה הענפה שלו. יש לו תואר ראשון במדעי החברה באוניברסיטת בר אילן, תואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת הרטפורד קונטיקט ותואר שלישי במיניות האדם במכון לחקר מיניות האדם, סן פרנסיסקו, קליפורניה. דני עבר גם הסמכה להכשרת מטפלים בטיפול בפוסט טראומה בעזרת עיבוד קוגניטיבי (CPT), המרכז הלאומי לפוסט טראומה (NCPTSD), בוסטון מסצ'וסטס והכשרה בטיפול בעזרת חשיפה ממושכת לתסמונת פוסט טראומטית במרכז לטיפול ומחקר בחרדה (CTSA) אוניברסיטת פנסילבניה, בניהול פרופ' עדנה פואה. הוא גם מייסד ומנהל קליני של מרכז קוגנטיקה – מרכז מוביל בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. והוא גם מחבר הספר - אופקים חדשים- טיפול בתסמונת פוסט טראומטית cognitive processing therapy בעזרת עיבוד קוגניטיבי. פרוטוקול מורחב לטיפול בתסמונת פוסט טראומטית.

  • למה פעילות גופנית לא מרזה

    מרטינוס אוונס הגיע לרופא בגלל כאבים בגוף וזה אמר לו או שתרזה או שתמות. מרטינוס שUקל 136 ק"ג וזה לא הפריע לו מאז לרוץ כבר 8 מרתונים למרות הבטחות הרופא שאמר שהפתרון היחיד שלו להישאר בחיים זה לרדת 40 ק"ג. כיום אוונס הוא מאמן ריצה מוסמך ומוביל קהילה וירטואלית ענקית שמטרתה להפוך את הריצה לספורט שמתאים לכל מי שרוצה לרוץ - בלי התייחסות למשקלו, למהירותו, לכושרו הגופני או לצבע עורו. הפעילות הגופנית אמר יכולה להימשך רק כאשר היא נעשית בהנאה ולא כאשר היא נמדדת ומקבלת ציונים. אנחנו רוצים שכולם יוכלו לעשות פעילות גופנית לא משנה כמה הם שוקלים. אוונס כבר מזמן ויתר על המדדים המקובלים וכל המספרים הנלווים והוא רץ כדי לרוץ וכדי ליהנות. בעיני חזון אחרית הימים.

    מחקרים רבים בדקו את המוטיבציה של בני האדם לעשות פעילות גופנית והסתבר שהמאיץ העיקרי זו ירידת המשקל המובטחת. מרבית הפרסומות מעגנות הבטחות על ירידת משקל עם פעילות גופנית ומשתמשות בהבטחה זו כמנוע לגייס עוד ועוד אנשים. אז למה הפעילות הגופנית לא מרזה בעצם? לכאורה אנחנו שורפים יותר קלוריות, מתאמצים ואם השמנה הייתה תוצאה של מאזן קלורי כבר מזמן היינו צריכים להיות רזים. לשם כך הזמנתי את צחי כנען בקרוב ד"ר צחי כנען שאת עבודת המחקר שלו עשה בדיוק על השאלה הזו.

    צחי כנען דוקטורנט בפקולטה לרפואה בתל אביב. בעל תואר ראשון בהצטיינות בתזונה קלינית מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומסטר (תואר שני) מהחוג לאפידמיולוגיה בפקולטה לרפואה בת"א. התובנות שרכש במשך עשרים שנותיו כדיאטן הובילו אותו ליצירת תכנית תזונה יעילה וישימה המשלבת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לשימור הישגי ההרזיה לאורך שנים. מוביל פיתוחים טכנולוגיים מתקדמים בתחום הפיסיולוגיה והמטבוליזם והקים את המעבדה המטבולית הראשונה בעולם המביאה את חזית המדע אל הטיפול האישי. נחשב מבכירי תזונאי הספורט בישראל ומתמחה בבניית תכניות אימון וכושר גופני בתחום המאמץ הגופני האירובי. במסגרת עבודתו משמש כיועץ לחברות מזון ומרצה מבוקש בכנסים לאנשי מקצוע, לספורטאים ולקהל הרחב. נשוי, אב לשלושה ילדים ומתחרה בתחרויות סיבולת: אולטרא-מרתון, טריאתלון ואיש ברזל.

  • רבים מאתנו לא ממש מאוהבים בגוף שלהם ועוסקים באינספור דרכים להשתנות ולתקן את עצמם כדי שזה יקרה. אבל למרבה הצער הרגע המיוחל בו נתאהב בנו מתקשה להגיע. נדמה לנו שאי אפשר לחוש טוב בגוף אם אנחנו עם עודף משקל.

    אנחנו מרבים לעסוק בטיפולי המרה כדי שנזכה בדמוי הגוף הנחשק אבל המקום השקט הזה אליו אנחנו משתוקקים מסרב להגיע. אחת הדרכים השכיחות לנסות ולשפר את דימוי הגוף, היא הפעילות הגופנית, שלא תמיד היא מסוגלת לספק את הררי הציפיות שלנו ממנה.

    אז מה הקשר בין פעילות גופנית ודימוי גוף?

    האם דימוי הגוף יכול להשתפר מבלי שנרד במשקל?

    מה בין נשים וגברים?

    ולמה כל כך קשה לנו להתמיד בפעילות הגופנית?

    על שאלות אלה ואחרות נשוחח במפגש עם ד"ר הילה שרון דוד.

    מרצה ויועצת טיפולית בפסיכולוגיית אימון גופני וספורט. מייסדת שיטת "גופרגש", המתמקדת בהעצמה אישית דרך שילוב בין פסיכולוגיה לפעילות גופנית. מלווה בני נוער, גברים ונשים באימוץ אורח חיים בריא וחיזוק דימוי גוף וערך עצמי חיובי. מרצה בארגונים ובמוסדות אקדמיים מובילים בישראל ביניהם אוניברסיטת רייכמן, הקריה האקדמית אונו והמכללה למנהל. נשואה לעידו ואמא לדילן בן השנתיים וחצי איתם היא משתדלת לחיות חיים של אהבה, איזון וספורט.

  • תהיי רזה זה כלכלי כך הכריזה כותרת הכתבה בדה מרקר מה 24.1.23. עוד נאמר שם שההשקעה האדירה של נשים (וגם גברים) ברזון נושאת תשואה כמעט כמו השקעה בהשכלה.

    ואכן בימים בהם אידיאל היופי מנהל את החיים של כמעט כולנו, בימים בהן הרשתות החברתיות גועשות, ואושיות רשת הופכות למודל יופי כתוצאה משיתופי פעולה מסחריים כאלה ואחרים, מתוות את הסטנדרטים למה נחשב יפה, אנו נתקלים יותר ויותר בצעירים וצעירות שאומרים לעצמם כי הם שונאים את גופם. מעבר לכך בתוך תעשיית רזון סוערת חובקת עולם ושינויים פיזיולוגיים טבעיים תואמי גיל אין פלא שמצוקת דימוי גוף בקרב ילדים, בני נוער וכמובן גם מבוגרים הולכת וגדלה. רק כדי לסבר את האוזן במחקר חדש שנערך באיטליה, פרופ' גיא דורון מבית-ספר איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן ועמיתיו מאוניברסיטת פדובה באיטליה הראו כי התאמת השיח הפנימי בכל הנוגע לדימוי הגוף, יכול להפחית מצוקה הנוצרת בעקבות תפיסות גוף שליליות אצל צעירות. וזה בעצם יהיה הנושא המרכזי בו נעסוק במפגש הנוכחי.  איך להקל על  אותם מכורים לסכסוך התמידי לשנאת הגוף?

    פרופסור גיא דורון הינו מרצה בכיר בבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה. פרופסור דורון סיים תואר בוגר בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים ותואר בוגר בהצטיינות באוניברסיטת מלבורן באוסטרליה. פרופסור דורון סיים באוניברסיטת מלבורן תואר מוסמך בפסיכולוגיה קלינית ואת עבודת ה PhD בחקר תפקידן של תפיסות העצמי והעולם ותפקיד מערכת ההתקשרות בהפרעה אובססיבית כפייתית (OCD).

    פרופסור דורון מנהל את היחידה לחקר הפרעה טורדנית כפייתית ביחסים. ניסיונו הטיפולי כולל עבודה בבתי חולים, מרפאות פתוחות ומכוני מחקר להפרעות פסיכיאטריות.

    פרופסור דורון מפתח וחוקר פלטפורמות לעזרה נפשית הוא ממייסדי GGtude פסיכולוג קליני ומדריך באוריינטציה קוגניטיבית התנהגותית.

  • בשנים האחרונות מציע עולם הרפואה יותר פתרונות משהיו קודם לטיפול בהשמנה. יש ניתוחים מסוגים שונים שרוול, מעקף קיבה ועוד...ויש גם תרופות כשהבולטות בהן בישראל הם הסקסנדה והאוזמפיק המיועד לחולי סוכרת, אבל במציאות הקיימת רבים משתמשים בו לירידת משקל. פתרונות אלה מעלים שאלות רבות היות והם לא נגישים לחלקים רבים של האוכלוסייה, הם אינם מהווים פתרון גורף ויש חילוקי דעות בקשר ליעילותן ובריאותן. עם זאת קשה להתווכח עם הצלחות ועם העובדה שיש הרבה אנשים שהניתוח או הזריקה הצילו את חייהם ועוררו בהם תקווה לבריאות מיטיבה ושיפור איכות חיים.

    אז כדי שתוכלו לנווט בתוך מגוון הפתרונות הרפואיים הקיימים הזמנתי למפגש זה את

    ד"ר יואל טולדנו שהוא אנדוקרינולוג בכיר, מטפל ביחידת אם ועובר, בי"ח לנשים, מרכז רפואי רבין, פתח תקווה. מנהל מכון סוכרת ואנדוקרינולוגיה קופת חולים מאוחדת וחבר במועצה הלאומית לסוכרת, ובאגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה.

    ואת ד"ר שי מרון אלדר שהוא מנהל היחידה לטיפול ניתוחי בהשמנת יתר וסגן מנהל מחלקה כירורגית ב' – בבית החולים איכילוב.

    אין בדברים האמורים בגדר המלצות רפואיות לניתוח זה או אחר או לשימוש תרופתי אלא שיח עדכני בתוך המציאות המורכבת הזו.

    מפגש זה מתקיים בחסות חברת ג'ונסון מדטק ישראל

  • עשר שנים לחוק הדוגמניות

    האם עזר במניעת הפרעות אכילה?

    האם יצר שינוי משמעותי בתחום העיסוק במשקל בארץ?

    איפה החוק היום איך נאכף ומה משמעותו בדיוק עשר שנים לאחר שאושר בכנסת

    להתנהגויות אכילה, לדימוי גוף ולסוגיות המשקל שמעסיקות את כולנו.

    מפגש משמעותי וחשוב עם ד"ר גליה הילדסהיימר בעלת תואר בעלת תואר דוקטור למשפטים (PhD) מאוניברסיטת בר-אילן.

    מרצה וחוקרת בתחומים של ביואתיקה, משפט ובריאות, ודיני עבודה במרכז האקדמי פרס. היא עורכת דין ומגשרת.

  • מפגש חגיגי בנושא חשוב ומרתק – שפת האכילה בין הורים לילדים

    בו, רוני צור, מטפלת בגישת שפת האכילה

    דיאטנית קלינית ופסיכותרפיסטית גוף-נפש

    מטפלת בקליניקה פרטית בגישת שפת האכילה

    פסיכותרפיסטית במחלקת נשים המתמודדות עם פוסט טראומה מורכבת וה"א

    מלמדת בתוכנית הלימודים של "שפת האכילה" לאנשי מקצועות הטיפול והבריאות שמתקיימת במרכז שילוב בחסות לימודי המשך אוניברסיטת חיפה.

    מראיינת אותי בנושא שהכי יקר לליבי

    "שפת האכילה בין הורים לילדים"

    מאמינה שתמצאו את השעה הקרובה הזו, שהכנו לכם

    מרתקת, מלמדת ובעיקר מלאת השראה, עניין אישי ומקצועי.

  • חלבונים אלטרנטיביים ושפת האכילה? נשמע לכם תלוש? אבל לא באמת תיכף תגלו כמה הכל קשור בהכל. בעיית האקלים, הנדסת מזון, השלכות בריאותיות, השמנה ומעל הכל כסף. איך לא? בעולם הצופה אל 2050 בו עתידים לחיות 10 מיליארד אנשי

  • חוויות גוף מעל ומתחת לעור

    על הגוף הבריא והגוף הפגום, הקושי להתנגד לשיחים הממשטרים, הסללה גילאנית, פחד ההשתנות של הגוף, פחד להיות לא רלוונטים

    על כל אלה ועוד אשוחח עם ד"ר אפרת שקד

    בוגרת התכנית ללימודי מגדר, באוניברסיטת בר אילן. למדה באוניברסיטת בן-גוריון לתואר  ראשון במדעי- החיים. עסקה בחקר התנהגות בעלי- חיים.

    למדה במסלול ללימודי איזון גוף-נפש במכללת רידמן ובמסלול ללימודי פסיכותרפיה גופנית ביו-סינתזה מטעם  וInternational Institute for Biosynthesis- Switzerland.

    הוכשרה כסופרווייזרית לפסיכותרפיה גופנית ע"י מכללת רידמן. וכמורה לתנועה מודעת בשיטת יצחק גואטה.

    מנחת קבוצות העצמה נשית מטעם שדולת הנשים ומשרד החינוך.

    בעבודתה מטפלת ומנחה ומשלבת ראייה בין תחומית המעגנת את עבודתה הקלינית כפסיכותרפיסטית גופנית בשדות תאורטיים: פסיכואנליטיים, מגדריים וגופניים-נפשיים.

  • אבל הוא צער נפשי עמוק בעקבות שכול או אובדן אחר, והוא פוקד כל אחד מאתנו במהלך חייו.

    לחוויית האבלות יש גם דפוסים תרבותיים. כל תרבות מעצבת דפוסי אבל משלה: לא רק טקסים מיוחדים אלא גם התייחסות רגשית ומחשבתית למוות ולטראומה של השכול.

    ואם אלמנטים תרבותיים אז גם אוכל. גם הוא סרוג בתוך מורכבות האבל והשכול. גם הוא יכול ללמד אותנו על דרכי האבלות ויתרה מכך יכול להעמיק את האוכל כמרכיב המעשיר את חיינו ונראה מגוחך על רגע תעשיית הדיאטה והרזון שהשתלטה על חיינו. והפער בין חגיגת החיים וחגיגת האבל יכול ללמד אותנו עוד נדבך על מורכבות האוכל בחיים שלנו. שראשיתם באוכל וכך גם סופם.

    כדי להבין סוגיות אלה הזמנתי את, ד"ר רונית שלו מרצה וחוקרת בתחום האבל והשכול. מרצה במכללה האקדמית עמק יזרעאל  ובמרכז שילוב בתכנית לפסיכותרפיה  גוף נפש. פסיכותרפיסטית גוף נפש במרפאה לבריאות הנפש ילדים ונוער בבית החולים העמק בעפולה. ואמנית יוצרת פעילה.30

  • במובנים רבים לידתה של התשוקה בגן עדן. היא החטא ועונשו. והיא נכנסת לחיינו באמצעות האוכל.

    אוכל הוא צורך קיומי.

    אוכל שבתרבות ההמונים של ימינו הפך לתחום חברתי המשמש אמצעי ליצירת זהות. הוא מופיע לא רק כישות גשמית אלא גם כמטאפורה לקיום הרוחני שלנו.

    המזון הוא תמיד "מזון למחשבה".

    המגוון העצום של המזונות והמאכלים הוא תמונת ראי של הרב-גוניות האנושית המוטמעת בחיים שלנו.

    מילים אלה הם הביס הראשון, הפותח את המפגש שלנו הערב בו אראיין את ד"ר נעמה אושרי.  שבמילותיה שלה, ביתה וליבה שוכנים היום בעולם הרוח הבודהיסטי, בספרות ובשירה.

  • ענבל דור, פסנתרנית, זמרת, יוצרת ומורה למוזיקה

    קורה לכם שיש מטופלים שנפשכם נכרכת בנפשם? שגם כשהטיפול כבר הסתיים הם מלווים אתכם שנים על גבי שנים? זה מה שקרה לי עם ענבל דור. זמרת יוצרת, פסנתרנית ומורה למוזיקה. נפגשנו לראשונה נדמה לי לפני קרוב ל 20 שנה. אני הייתי על התפר העדין בין מטפלת בשפת הדיאטה לבין מטפלת בשפת האכילה ואלו ענבל הייתה עמוק בשפת הדיאטה. הכל עדין היה בחיתוליו ולתוך הבוסריות הזו נכנס הקשר הטיפולי בין שתינו. חלפו מאז הרבה שנים והקשר הטיפולי הזה הסתיים לפני כ 16 שנים לערך. מאז אנחנו בקשר לפרקים, בצמתים שונות. אבל האהבה העמוקה שנולדה אז נותרה גם בחלוף השנים. לפני כחודשיים באחת הצמתים המזדמנות הללו חשבנו שיכול להיות מעניין לספר על הדרך המיוחדת שעברה ענבל בדרכה בשפת האכילה ובמסע הפרטי שלה מעבדות לשפת הדיאטה לחירות שבבחירה החופשית. חשבנו שזה יכול לרתק אתכם המאזינים להציץ קצת אל מאחורי הקלעים ולהרגיש מה זה בעצם טיפול בשפת האכילה.

  • פעילות גופנית   - אחת הסוגיות המורכבות, הנלוות לרודנות הרזון ולהפרעת האכילה החברתית. כדי לדון בה הזמנתי את פרופ' יובל חלד, מומחה לפיזיולוגיה אינטגרטיבית ופיזיולוגיה של המאמץ, מדען בעל שם עולמי בתחום הפיזיולוגיה של המאמץ ומדעי קידום הבריאות.